יוסף הצליח להבין ששני חלומות פרעה חוזים רעב גדול שעומד להגיע על מצרים. לא לחינם יוסף היה היחיד שהבין זאת: היתה סיבה בסיסית מאד שמחמתה אף אחד מחכמי פרעה לא הצליח לפענח את משמעות החלום: איש לא יכול היה להאמין שיהיה רעב משמעותי במצרים.
רעב במצרים הוא תופעה חריגה ביותר. מצרים היא דוגמה לארץ שכמעט לא יכול להיות בה רעב. היא שוכנת אמנם במדבריות אפריקה, אך הנילוס שהוא נהר אדיר וארוך מביא אליה שפע גדול וקבוע. ברכת הנילוס היתה כה מובטחת עד שהיא מושווית מוקדם יותר בחומש לגן עדן: "כגן ה', כארץ מצרים". ואכן על פי מפרשים רבים, נהר הנילוס היה אחד מארבעת הנהרות הנפרדים מן הנהר היוצא מעדן, ומסומנים בתור נהרות בראשית של העולם.
וכך מצרים הפכה להיות סמל ודוגמה למקום שופע ומבורך, שבניו אינם צריכים לדאוג אף פעם מרעב או בצורת. בדיוק בנקודה זו מוצגת ארץ מצרים בחומש דברים כארץ שבעה תמיד, בניגוד לארץ ישראל: "כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה – לא כארץ מצרים היא אשר יצאתם משם אשר תזרע את זרעך והשקית ברגליך כגן הירק". כלומר בניגוד לארץ ישראל אשר יש בה שנים טובות ושנים רעות, בארץ מצרים אין צורך להתפלל לבורא עולם משום שהמצב התמידי שלה הוא הצלחה ופריון.
יחזקאל הנביא מתאר את הגאווה המצרית שנבעה מן הביטחון הכלכלי: "התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו אשר אמר לי יאורי ואני עשיתיני" (יחזקאל כה, ג) ומסביר רש"י שם: "איני צריך לעליונים כי יאורי מספק לי כל צרכי".
כעת נבין מדוע בשלושת מאורעות הרעב בחומש בראשית: בימי אברהם, יצחק ויעקב, מצרים התגלתה כמקום שאין בו מחסור, ומכל הארץ באו אליה כדי למצוא שבר.
מול תכונות אלו של ארץ מצרים ברור כי ניתן היה להאמין בקלות שתגענה שבע שנות שבע למצרים, אך איש לא היה משער שהנילוס האדיר יכזיב ומצרים תיפול לתוך שבע שנות רעב. ולאור זאת מובן עד כמה פלאית היתה האמונה של פרעה בפיתרון של יוסף. פרעה קיבל את הפיענוח של יוסף למרות שיוסף חזה על תופעת הרחוקה כל כך ממצרים. פרעה חש ודאות כה גדולה בפיתרון של יוסף (מן הסיבות שמנינו לעיל) עד שקיבל את הפיתרון שנראה היה כמופרך ביותר ביחס למצרים.
כעת ננסה להבין כיצד באמת התרחש רעב במצרים בניגוד לטבע הארץ.
נס הרעב
כלל המאורעות בסוף החומש מלמדים כיצד הקב"ה הוליד את הרעב במיוחד כדי להביא לכך שיעקב ומשפחתו ירדו למצרים. כך נאמר במדרש שוחר טוב (תהלים קה): "'ויקרא רעב על הארץ' – אמר רבי יהודה בן נחמן בשם רבי שמעון בן לקיש: ראוי היה יעקב לירד למצרים בשלשלאות של ברזל ובקולרין, ועשה לו הקב"ה כמה עלילות וכמה מנגנאות ונמכר יוסף למצרים כדי לירד. 'ויקרא רעב על הארץ' – וכל כך למה? 'ויבא יעקב מצרימה'". כלומר הסיבה הבסיסית ביותר לכך שהברכה הנצחית של היאור הכזיבה, היא שהטבע השתנה כדי שיסייע לתהליכי בניית העם הנבחר.
אולם אם נזכור את ההשוואה בחומש דברים בין מצרים לבין ארץ ישראל, נגלה סיבה נוספת לרעב במצרים: בדרך כלל מצרים עומדת במצב קבוע של שפע, בעוד שבארץ ישראל הרעב והשובע באים שניהם כדי לקרב את עם ישראל לקב"ה. ובכן בסוף חומש בראשית מתרחש מהפך: מאז שיוסף ומשפחת יעקב החלו לרדת למצרים ירדה איתם השכינה ולכן מצרים החלה להתנהג כמו ארץ ישראל: הרעב הגיע לראשונה למצרים בהתאם לרשעת אנשיה, ורק יוסף הצדיק הגן עליהם מפני הרעב בצדקותו ובחכמתו. וכאשר יעקב ירד למצרים הוא גרם בזכותו להפסקת הרעב למרות שעברו רק שנתיים מתוך שבע (רש"י על פי חז"ל). במבט ארוך טווח ניכר כי תהליכי הניסיות שהחלו לנבוע במצרים מאז ירידת יוסף, הלכו והתגברו עם הפריון הפלאי של עם ישראל. וסופו של תהליך ארוך זה היה עם התפרצות עשר המכות ביציאת מצרים.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
