קדושת הבכורה בתורה
התורה מלמדת אותנו במספר פרשיות כי יש קדושה מיוחדת לבכורות. הבכור הוא הקדוש והוא הנבחר על ידי ה'.
הפעם הראשונה שבה התורה קובעת במפורש כי יש מעלה בבכורה היא בפרשת יעקב ועשיו. כבר בלידתם, כאשר יעקב אוחז בעקב עשיו ו'מנסה' לצאת לפניו, מתברר כי יש חשיבות למי שיצא תחילה. מאוחר יותר קנה יעקב מעשיו את הבכורה. בהמשך הדברים מתברר כי ברור לכל – ליצחק, לרבקה, ליעקב ולעשיו כי ברכת יצחק ראויה להינתן לבכור. יצחק חושב שעשיו הוא הבכור ועל כן חפץ לברכו. אך לבסוף יעקב שקנה את הבכורה – מתברך.
משם והלאה מופיעה בתורה במספר מקומות ההבנה היסודית כי יש מעלה בבכורה וכי הבכור הוא הקדוש:
- בלידת פרץ וזרח מופיעה פעם נוספת כעין תחרות ביציאה מן הרחם.
- בבית יעקב מתבררת חשיבות הבכורה כאשר ראובן נדחה מן הבכורה מפני חטאו.
- יוסף תמה מדוע יעקב אינו מעדיף את מנשה שהוא הבכור על פני אפרים.
- כאשר עומד הקב"ה להוציא את ישראל ממצרים הוא מודיע על אהבתו להם באמצעות כינויים כבכורי ה' – "בני בכורי ישראל".
- עם יציאת מצרים ומכת בכורות, בחר ה' בבכורות להיות עובדיו במקדש. וכן נאמר בחומש במדבר (ג, יג): "כִּי לִי כָּל בְּכוֹר בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי לִי כָל בְּכוֹר בְּיִשְׂרָאֵל מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה לִי יִהְיוּ אֲנִי ה'".
החשיבות והקדושה שבבכורה איננה מתבטאת במאורעות המופיעים בתורה בלבד. ממספר מצוות בתורה עולה העיקרון של קדושת הבכורה:
- מצות קידוש הבכורות ופדיונם.
- מעלת הבכורה מצויה אף בבעלי החיים - מצות פטר חמור.
- מצות ביכורים – הקרבה לה' של ראשית פרי האדמה.
- מנחת העומר, הלא היא 'מנחת ביכורים'.
- מצות הירושה הכפולה לבכור.
שאלת הדחייה העקבית של הבכורות
אם כן, התורה מעמידה כעיקרון מרכזי את קדושת הבכורה. המצב הטבעי הוא שהבכור יבחר לתפקידי הקדושה השונים. לאור זאת, מפליא עד מאד לגלות כי בכורות רבים ושונים נדחו מפני האחים הצעירים מהם. זוהי תופעה המתרחשת לא פעם ולא פעמים, ולמעשה ניתן להכליל ולומר שבכל הצמתים שבהם נערך בירור בין הבכור לבין אחיו הצעיר בשאלה מיהו הנבחר, הקב"ה בחר באח הצעיר ודחה את הבכור.
נמנה בזה את המקרים שבהם הבכור נדחה והצעיר נבחר, על פי סדר התנ"ך. נדגיש תחילה כי לא בכולם מדובר במאבק בין האחים. אך בכולם מדובר בבחירת האח הצעיר לייעוד אלוקי חשוב.
- קין נדחה מפני הבל. בסופו של דבר נבחר שת, הבן השלישי, להמשיך את השושלת מאדם עד נח.
- יפתח הבכור נדחה, ושם הוא שממשיך את השושלת האנושית העיקרית מנח עד אברהם.
- ישמעאל נדחה מפני יצחק.
- עשיו נדחה מפני יעקב.
- ראובן נדחה מן הבכורה ובמקומו התמנו יהודה ויוסף - "רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל כִּי הוּא הַבְּכוֹר וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף בֶּן יִשְׂרָאֵל... כִּי יְהוּדָה גָּבַר בְּאֶחָיו וּלְנָגִיד מִמֶּנּוּ, וְהַבְּכֹרָה לְיוֹסֵף" (דברי הימים א ה, א-ב).
- בתוך בית יהודה נדחו ער ואונן ומתו בחטאם. כאשר הוליד יהודה מתמר את זרח ופרץ, חלה דחיה נוספת: זרח בן יהודה נדחה מהקמת המלכות. למרות שהוא התחיל לצאת, וכבר הוציא את ידו, לבסוף יצא פרץ לפניו וזכה במלכות.
- מנשה נדחה מפני אפרים בבכורת שבט יוסף.
- משה, השלישי בבנים, נבחר לנביא ה' ולהוציא את ישראל ממצרים. רק לאחר שסירב באופן עקבי לשליחות, צירף אליו ה' את אהרון הבכור.
- גם בתוך בית הכהונה – נדב הבכור, ואביהו אחיו מתו, ושושלת הכהונה המשיכה מאלעזר ואיתמר.
- בהמשך אנו מוצאים שגם גדעון תמה על בחירתו בהיותו הצעיר בבנים: "בַּמָּה אוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל הִנֵּה אַלְפִּי הַדַּל בִּמְנַשֶּׁה וְאָנֹכִי הַצָּעִיר בְּבֵית אָבִי" (שופטים ו, טו)
- גם שאול תמה על בחירתו למלך ישראל למרות היותו צעיר: "וַיַּעַן שָׁאוּל וַיֹּאמֶר הֲלוֹא בֶן יְמִינִי אָנֹכִי מִקְּטַנֵּי שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וּמִשְׁפַּחְתִּי הַצְּעִרָה מִכָּל מִשְׁפְּחוֹת שִׁבְטֵי בִנְיָמִן וְלָמָּה דִּבַּרְתָּ אֵלַי כַּדָּבָר הַזֶּה" (שמואל א ט, כא)
- גם דוד נבחר למרות היותו הקטן באחיו ("עוד שאר הקטן"), ולאחר ששמואל חשב למשוח את גדול האחים ועבר מן הגדול לקטן.
תופעת דחיית הבכורות היא עקבית עד להתמיה. תופעה זו כה גורפת, עד שלמעשה, קשה עד מאד למצוא ולו בכור אחד שנבחר ונותר יציב במעמדו![1]
דחיית הבכורות והבחירה בשבט לוי
אם לא די בכל הפרשות הללו בהן נדחו הבכורות אחד אחרי השני, בדור שלאחר יציאת מצרים נדחו הבכורות כולם באופן מוחלט מן הכהונה. כאמור, עם יציאת מצרים בחר הקב"ה בבכורות לשרתו ולעבוד לפניו. היה מקום לצפות כי בחירה זו שקידשה את הבכורות כולם 'תציל' את מעמד הבכורה אשר נפל עד אז שוב ושוב.
אך גם כאן מגיעה אכזבה מוחלטת – חודשים ספורים לאחר יציאת מצרים נדחו הבכורות, ומאז והלאה נבחר שבט לוי לעבוד לפני ה' - "בָּעֵת הַהִוא הִבְדִּיל ה' אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' לַעֲמֹד לִפְנֵי ה' לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (דברים י, ח). משה רבנו אומר פסוק זה לאחר שהזכיר את חטא העגל, ורש"י על הפסוק מבאר שבעקבות חטא זה, שבו השתתפו הבכורות, נבחר שבט לוי במקומם. דחייה זו הטילה חותם של קבע על דחיית מעמד הבכורה.
הבכורה בפרשת ירושת הבכור
המעמד המסובך של הבכורה ניכר גם במצוה המעגנת את מעלת הבכור לדורות. בפרשת כי תצא מצוה התורה להעדיף את הבכור ולתת לו חלק כפול בירושה. אך התורה מציגה זאת באמצעות מקרה מסובך בו הבכור משתייך לאגף השנוא של הבית - "כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכֹר לַשְּׂנִיאָה: וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו אֵת אֲשֶׁר יִהְיֶה לוֹ לֹא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה עַל פְּנֵי בֶן הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר: כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה" (דברים כא, טו-יז).
ניכר כאן עד כמה עלול להיות ניגוד בין מעלת הבכורה למעלת הבחירה. דוקא במצות העדפת הבכור מדגישה התורה כי יתכן והמידות הטובות וההתאמה המוסרית אינם ניכרים בבכור. בהתאם לכך נאמרת בגמרא במסכת כתובות (נג, א) הדרכה שלא לדחות את הבכור גם במקרה שמדובר בבן רשע מול אח צדיק: "לא תיהוי בעבורי אחסנתא אפילו מברא בישא לברא טבא, דלא ידיעא מאי זרעא נפיק מיניה" [תרגום: אל תהיה שותף בהעברת נחלת הבכור, אפילו מבכור רשע לאחיו הצדיק. משום שרק ה' יודע איזה צדקות תתגלה בזרעו].
במאמר זה לא באנו אלא לעורר את השאלה ולעודד את הקוראים לעסוק בה. אך לא נסיים בטרם נצביע על השיבה של הבכורות למעמדם בעתיד
חזרת הבכורות למעמדם לעתיד לבוא
על אף שבמשך הדורות נדחו הבכורות ממעמדם, למדנו מדברי חז"ל כי לעתיד לבוא הם ישובו לשמש בעבודת המקדש. כך נאמר במדרש תנחומא (תרומה): "כל דבר שאמר הקדוש ברוך הוא בתורה 'לי' - ישנו בעולם הזה ולעולם הבא. כיצד? ...' כי לי כל בכור' (במדבר ג) בעולם הזה ולעולם הבא, 'והיו לי הלוים' (שם ח) לעולם הזה ולעולם הבא".
האור החיים הקדוש (במדבר ג) לומד מדברי חז"ל כי לא רק הבכורות שנבחרו ביציאת מצרים יבחרו שנית בעתיד, אלא גם בכורות נוספים שנדחו. אלו דבריו בחומש בראשית (מט, כח): "ומה שאמר [יעקב] לראובן דברי קנטור, שם צוה את הברכה. על דרך אומרם (ספרי בהעלותך): עתידה עבודה שתחזור לבכורות. וכפי זה, כיון שקבע לו שם הבכורה עתיד הוא לעמוד לשרת לעתיד לבא".
והנה חזרת הבכורות שנדחו למעמדם כנבחרי ה', מעוררת שאלה: וכי עשיו יחזור אף הוא ויבחר במקום יעקב?! על כן ממשיך האור החיים ומבאר: "ולטעם זה השתדל יעקב לקנות הבכורה מעשו לבל יהיה לו חלק בעבודה לעתיד לבא. והגם שנתנה העבודה ללוים שקולים הם ויבואו שניהם לעבוד עבודת הקודש כי מעלין בקודש ולא מורידין".
[1] מפשט הכתוב נראה שאברהם אבינו היה בכור האחים ונבחר להקים את עם ה'. אך במסכת סנהדרין סט מבואר שאף הוא היה צעיר האחים.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
