המעלה בחלוקה לשבטים

בפרשתנו יעקב מעניק לכל שבט ברכה שונה ובכך יוצר שוני בין השבטים. בנוסף, גם משה רבינו מברך כל שבט בברכות שונות ובכך מנציח את החילוקים והשונות בין השבטים בעם ישראל. חילוק זה של השבטים הינו תמוה, שהרי ראינו לאורך ההיסטוריה מקרים רבים שהחילוק גרם לבעיות קשות: שנאת האחים את יוסף, מלחמת השבטים בבנימין, פיצול המלכות ועוד. אם כן, מדוע העדיפו ליצור שבטים עִם הבדלים ולא עַם אחד ללא הבדלים?

אלא שהאידאל הוא שכל שבט יהיה במקומו, "אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ" (במדבר א נב). כל אדם שונה מחברו, לכל אחד יש כישרון שונה, אין אפשרות לומר לאדם לעשות מעשים שאינם מתאימים לו, ואפילו אם יעשה כך, המעשים לא יופיעו בצורה הכי טובה, שהרי אינו מוכשר אליהם. כך גם בין השבטים – לכל שבט יש כישרון מיוחד שהוא מוכשר אליו, ואם יעסוק בדבר אחר הוא לא יעשה זאת בצורה טובה, ומשום כך יעקב ומשה נתנו לשבטים ברכות, שידעו איזו עבודה מתאימה להם ואיזו לא. וכשכל השבטים יעסקו בהרמוניה בדבר שבו הם מוכשרים, עם ישראל יופיע בצורה הטובה ביותר.

החיסרון שבשבטיות

אך עם כל האידאל שבחלוקת השבטים, דבר זה גרם לפילוגים גדולים עד כדי כך, שבין השאר כמעט הכחידו את שבט בנימין. לכן התחילו לערבב בין השבטים, "ט"ו באב... יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה" (תענית ל ב). עד אז היה איסור להתחתן עם שבט שונה. היתר זה אינו אומר שכך נהגו, אלא שהתירו זאת. כלומר זה לא מומלץ, אך אין על כך איסור.

זאת הנקודה בה החלה תקופת האחדות, הזמן שבו צריך להתחיל לעמול על אחדות עם ישראל. עבודה זו קשה מאוד ודורשת מחשבה מרובה. גם כיום ישנם מתחים רבים בתוך האומה, אמנם איננו נלחמים מלחמות עקובות מדם זה בזה כפי שהיה בבית ראשון ושני, אך עדיין יש מקום לשיפור רב.

כיום עבודה זו חשובה מתמיד, משום שיהודים עולים לארץ מכל קצות העולם, כל אחד והתרבות שלו, ועלינו להפוך את כולם לעם אחד. עבודה זו אינה קלה כלל וכלל, למרות שכולנו מאוחדים באידאל האחדות, כל אחד מעוניין להשליט את תרבותו על שאר התרבויות. בעזרת ד' מלחמת אזרחים כבר לא תהיה, אך האמירה הזאת אינה מספיקה, יש צורך להשקיע כל הזמן על מנת שהמתיחות לא תגלוש לכך חס וחלילה.

לצערנו היו פרשיות דומות, שכחותנו ירו על כוחותינו, אך הצד השני נצר אש. בקום המדינה האצ"ל העלה לארץ ספינה מלאה בנשק כדי לעזור במלחמה כנגד האויב הערבי. ההגנה דרשה שהם ימסרו את כל הנשק למען הקמת צבא מאוחד, אך האצ"ל לא הסכים לכך ולכן ההגנה הפגיזה אותם. זאת מציאות מטורפת, יהודים יורים על כוחותינו בכוונה, בארץ ישראל, למען עם ישראל וארץ ישראל. על הספינה התכוננו להחזיר אש ואז קם בגין על הספינה, הרים ידיים ואמר אם אתם יורים, אתם יורים דרכי. זו אינה הפעם היחידה שבגין מנע מלחמת אזרחים, היו עוד פעמים נוספות, כגון ב'סזון', שבגין אסר להילחם בהגנה למרות שהם מסרו אותם לבריטים.

אמנם פרשיות עגומות אלו הן בודדות, אך עדיין צריכים אנו להיזהר שדברים מעין אלו לא יחזרו על עצמם. משום כך עלינו לחזק כל דיבר וביטוי שמאחד ולהתנגד לדיבורים וביטויים היוצרים שנאה ופילוג. יש צורך מיוחד להיזהר בכך בזמן הבחירות, בו מנסים לפגוע במפלגות השונות על ידי השמצות.

חוסר שבטיות למען האחדות

כעת איננו יודעים לאיזה שבט כל אחד שייך, כל השבטים מעורבים יחד. מציאות זאת לא נוצרה בטעות. כפי שראינו, החלוקה לשבטים גרמה לשנאה רבה בין השבטים, ועלינו כעת להשקיע מאמץ מיוחד על מנת לגשר על השנאה הזאת. עלינו למצוא דרך להתאחד למרות השוני שקיים בין הפלגים השונים כיום. אנו צריכים כעת מאמץ 'צנטריפטלי' שיסחוף את כולם למרכז, לאחדות אחת. כמובן שבעתיד השבטים יחזרו, כפי שמבואר בספר יחזקאל, שהרי האידאל הוא שנהיה שונים ולמרות זאת מאוחדים.

בגלות למדנו לאהוב זה את זה למרות השוני וההבדלים שהפרידו ביננו. כפי שרואים בגמרא (סנהדרין כד א): "'ואקח לי (את) שני מקלות לאחד קראתי נועם ולאחד קראתי חובלים' נועם אלו ת''ח שבארץ ישראל שמנעימין זה לזה בהלכה, חובלים אלו ת''ח שבבבל שמחבלים זה לזה בהלכה". כלומר, תלמידי החכמים שבארץ ישראל אהבו וכיבדו אחד את השני למרות המחלוקות. לעומתם, תלמידי החכמים שבבל חלקו זה על זה בכל הכוח, ופעלו בצורות חריפות מאוד, כגון זלזולים ציבוריים נידויים והחרמות. עלינו ללמוד להיות 'מקל נועם', לאהוב זה את זה למרות המחלוקות וההבדלים.

כור ההיתוך דווקא בגלות

הגלות הייתה 'כור ההיתוך' של עם ישראל, המקום שבו שכחנו את פירוד השבטים והתאחדנו לעם אחד. דווקא שם החליט הקב"ה ליצור מציאות שנאהב זה את זה ללא קשר למי שאנחנו ולשוני שבנו. שהרי בגלות הגויים שנאו את היהודים ללא כל הבדל, הייתה להם אנטישמיות 'טהורה'. שנאה זו איחדה אותנו יחד תחת מטרה משותפת – לשרוד בגלות.

בתחילה חשבו שהדרך הטובה לפגוע בנו היא על ידי פגיעה גופנית – פוגרומים, מסעות צלב והריגה, כגון השואה. אך כיום הדרך שלהם לפגוע בנו היא דרך הפגיעה באחדות שלנו, כפי שדרשו את מה שאנו אומרים בליל הסדר "שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו", שהכוונה הפשוטה היא שלא אדם אחד בלבד ניסה להשמיד אותנו. אך יש שדרשו משפט זה בצורה שונה, שהדבר שעומד עלינו לכלותינו הוא זה שאנו לא אחד בלבד. כלומר, מכיוון שאנו לא אחד בלבד עומדים עלינו לכלותינו. אך כאן אנו מאוחדים, כאן אנו עם אחד.

הגלות השכיחה ממנו את השונות השבטית, אך נוצרו הבדלים אחרים של מוצא ותרבות. ההבדלים הללו אמנם עדיין גורמים למתיחות בין הפלגים, אך אין להשוות את המתיחות שקיימת היום למתיחות שהייתה בעבר.

יש אפשרות לאהוב את השונה

אנו רואים שבכל ההיסטוריה היה קושי להתאחד עִם השונה, תמיד היו קשיים ומתיחויות בין הזרמים השונים, אך למרות זאת אנו יודעים שדבר זה אפשרי. כשיעקב מברך את בני יוסף הוא כל כך מתפעל מהם עד שמברך אותם בכך שמי שהולך לברך את בניו יברכם בברכה זו (בראשית מח כ): "בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה". יעקב ראה שבניו של יוסף, אוהבים זה את זה ללא גבול על אף השוני שביניהם. אפילו כשיעקב סיכל את ידיו עליהם, ו'העביר' את הבכורה לאפרים הבן הקטן, מנשה לא כועס, הוא אוהב את אחיו, ואין לו בעיה שהוא לוקח את בכורתו.

אם כן, האפשרות להתחלק לשבטים ולשמור על אחדות אינה בלתי אפשרית. אנו מסוגלים להגיע למציאות בה כל שבט מופיע את חלקו בצורה שלמה בלי לפגוע בחברו (שם מט יג) "זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן", (שם יד) "יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם", (שם טז) "דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל" וכו'

יעקב מחלק תפקידים

כשיעקב אבינו מחלק את הברכות לבניו, נראה שהוא מעניש את שמעון ולוי בברכותיו על מעשיהם בעיר שכם (בראשית מט ז): "אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל". אך באמת יעקב איננו מעניש, אלא נותן להם את התפקיד המתאים להם. שמעון ולוי הם טיפוסים חריפים ואקטיביים, יש להם חשיבות עצומה בבניית עם, אך רק בתור גורם בונה. אם הם יהיו במקום אחד זה יגרום לחורבן, אך כשהם מפוזרים הם גורמים לבניין וצמיחה.

לשמעון ולוי יש ערך חשוב מאוד בבניין האומה, אומנם לא בתור מנהיגים, אלא ככוח תסיסה. הם מתסיסים את שאר השבטים ועוזרים להם להיבנות. כשהם יחד הם יכולים לגרום להרס וחורבן, כפי שעשו בשכם. אך כשהם מפוזרים הם מביאים תועלת רבה.

אומות העולם לומדות לעשות שלום

היכולת שלנו להתאחד ולגבור על קושי השונות לא ישפיע רק עלינו אלא על כל העולם. לעתיד לבוא כל אומות העולם יראו שהמון יהודים עולים מכל ארצות העולם, מגשרים על פערי התרבויות ובונים יחד מדינה. עם ישראל בעצם מבטא בזעיר אנפין את כל אומות העולם, שהרי עם ישראל היה מפוזר בכל העולם וחזר לארץ ישראל מכל הארצות: ארה"ב, רוסיה, מרוקו, צרפת וכו' ויחד כולם בונים מדינה. כשהעולם יראו זאת, יראו שבעולם הקטן שלנו הצלחנו לעשות שלום, הם גם יצליחו לעשות שלום בעולם.

לסיכום, למרות שכל אדם שונה מרעהו וכל שבט שונה ממשנהו, והאידאל הוא "אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ" (במדבר א נב) – עדיין יש עלינו חיוב ויכולת לאהוב אחד את השני בלב שלם. במיוחד בימינו עלינו להשתדל להרבות שלום ואהבה באומה, ולאחר שנופיע בתור אומה מאוחדת נוכל לחזור יחד לשבטינו.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.