"קטונתי מכל החסדים"
"קטונתי בכל החסדים ומכל האמת שעשית את עבדך" (בראשית לב,יא), כך שוטח יעקב את תפילתו לפני הקב"ה בשעה שעומד להפגש עם אחיו, עשיו. נשאלת שאלה: מה משמעות ענוותנותו של יעקב מול כל החסדים והאמת שעושה עמו ד'? לכאורה, חסדי ד' הם דבר יקר וטוב. "הטוב כי לא כלו רחמיך והמרחם כי לא תמו חסדיך כי מעולם קיווינו לך". (תפילת ההודאה בתפילה). וכן אמרו בגמרא: "רבי לוי בשם רבי חנינא אמר: ועל כל נשימה ונשימה שאדם נושם, צריך לקלס לבוראו. מאי טעמא? כל הנשמה תהלליה; כל הנשימה תהלליה: על כל נשימה ונשימה" (בראשית רבה יד,יא). הכל מלא חסד ד'.
רש"י מבאר: קטונתי מכל החסדים - נתמעטו זכויותי על ידי החסדים והאמת שעשית עמדי. לכך אני ירא, שמא משהבטחתני נתלכלכתי בחטא ויגרום לי להימסר ביד עשיו. ומכל האמת - אמיתת דבריך ששמרת לי כל ההבטחות שהבטחתני".
תמוה: הרי הקב"ה תמיד עושה חסדים. וכי יעקב אבינו היה רוצה שהקב"ה לא ישמרהו? שלא ינהג באמת? בגמרא (שבת לב.) מופיעה אזהרה: "לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה, לומר שעושין לו נס, שמא אין עושים לו נס. ואם עושין לו נס - מנכין לו מזכיותיו. מאי קרא? 'קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך". ממה חשש יעקב אבינו שהיה עניו שבענוים?
ניסים טבעיים וניסים על טבעיים
אלא, שכאן מדובר בנס. הנס ממעט זכויותיו של אדם. ראשית, לא בטוח כלל שעושים לו נס. שנית, אם עושים לו נס, זה עלול למעט מזכויותיו. עם זאת הדבר לא לגמרי מובן. אדרבא, אדם שזכה לנס זה מראה על מעלתו. לא כל אחד זוכה לנס. ואם כן, למה מנקים לו מזכויותיו? על כן, יש לברר את עניין הניסים בעולם. ישנם ניסים המופיעים בטבע ויש שיוצאים מדרך הטבע.
העולם לא זקוק לניסים היוצאים מדרך הטבע. הוא כולו נס מבריאתו. העולם נברא טוב על ידי רבש"ע, כך שלא יצטרך לניסים הנ"ל. הרי אי אפשר לומר שהקב"ה ברא עולם פגום, שמדי פעם הוא צריך להתערב ולתקן. חלילה. לא כפי שנהוג בין בני אדם שקונים חפץ, וזקוקים אחר כך לתקנו לעיתים קרובות בגלל תקלות. העולם נברא במידת הדין, מידת המשפט; הכל מתוקן, הכל מסודר על מקומו, לא חסר דבר. הכל מדויק. הרמוניה פלאית. אין צורך בניסים. אלא שכפי שנאמר לעיל, יש ניסים רגילים ויש ניסים לא רגילים.
הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (א,א) מבאר:
"יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון. והוא ממציא כל נמצא, וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו. ואם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי אין דבר אחר יכול להמצאות". העולם אינו זקוק לניסים מחוץ לטבע, הוא לא "צולע", הקב"ה מפעיל אותו בחסדו.
לפקוח את העיניים לניסי הטבע
יש מצב שאדם מקל על עצמו ומבקש שייעשה לו נס. "אין לי כסף", אין לי דברים אחרים... וכי אדם יודע מה נחוץ לו? ואולי אותו דבר עליו הוא מבקש נס, יגרום לו להשחית את דרכו? וכן, יש לברר עניין הגישה בתפילה. דהיינו, כאשר אדם ניגש להתפלל, האם זה מתוך ענווה והכרת הטוב או מתוך יהירות, מרירות והתלוננות. תמיד אפשר להתפלל אבל לא "לנדנד". זה מה שנקרא: "עיון תפילה".
אכן, מותר, רצוי, וראוי להתפלל אבל בהכנעה, בענווה ובתחנונים. אך לא לבוא בדרישות אל הקב"ה. כי הרי העולם בנוי בצורה כזאת שאין צורך בניסים נוספים על אלו הקיימים בטבעו. אלא שאדם אינו רגיל לראות את הניסים שבטבע. לו אדם מאמין היה לומד מדעים היה "מתעלף" מכל מה שלומד. איך הדברים פועלים, ההרמוניה, הדיוק, ההשגחה, ההיקף, ניסי ניסים שאי אפשר כלל להעלות על הדעת האנושית.
אם הקב"ה עושה לאדם נס מחוץ לגדר הטבע, זה אומר שהאדם הזה אינו יודע להסתדר לבד, עד כדי כך שבלית ברירה ד' עושה לו נס. על כן, אומר יעקב אבינו: "קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך" (בראשית לא,יא). כל הניסים שזכיתי להם, הם אות עניות עבורי. כנראה לא הסתדרתי בלי הניסים ולכן: "קטונתי". הנס הוא סימן שאני קטן ואני מתבייש שאני קטן.
על האדם להיות פועל
בספר עין איה (שבת, ב, קצה) מבאר מרן הרב קוק את דברי הגמרא: "אמר רבי חנין: מאי קרא, קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך":
"האדם הוא מתגדל לפי ערך רוב פעולותיו לטובה", האדם עושה דבר טובים ומכל דבר טוב הוא מתגדל. ובכל זאת, "אם מגיעה לו טובה על זה האופן, הוא מתקטן". אין טענה כלפי תינוק שהוא באמת קטן ואמו עושה לו הכל, כי רצון ד'. אך כאשר האדם מקבל טובות, הוא מתקטן. הנס מקטין את האדם כי הוא אינו פועל.
"כי הנס והטבע שניהם מעשי ד' המה"... אמנם הנס יבא בהכרח כשאין האדם יכול להיות פועל. כלומר, האדם לא יכול לפתור את בעיותיו בעצמו, אז הקב"ה מרחם עליו ועושה לו נס. "אם כן, זהו אות כבר על קטנותו. והטבע הוא מעשה ד' עם האדם עצמו". הנס משמעותו פעולת ד' לבדו. הטבע, משמעו מעשי ד' בשותפות ודרך מעשי האדם. על ידינו ומתוכנו לכן הטבע הוא יותר טוב, כי זה רצונו של הקב"ה.
מסכם מרן הרב קוק: הקב"ה מסובב את המאורעות, את האנשים, ומשתמש בהם נגד רצונם. קל וחומר, על פי רצונם! הכל פועל ד'! "אלא שבהיותו פועל, הוא מתגדל גם כן מצד פרטיותו". החשבונות הכלליים יתקיימו אתך או בלעדיך. רצון ד' יתקיים בין שאתה שותף בין שאתה לא שותף.כמו אדם שיש לו כרכרה עם שמונה סוסים וסוס אחד מושך לאחור. אומר העגלון לסוס: זה לא יעזור לך. אתה אחד והם שבעה. אומר לו הסוס: אם כן, מה אכפת לך שאני מושך לאחור? אכן, מצד פעולתו הפרטית של הסוס הוא לא מפריע למהלך הכללי. אך בהתנגדותו הוא מכריז על שאינו שותף למאמץ הכללי.
השפעה גדולה לאין ערוך מקבלה
אם אתה שותף לקב"ה הינך מתגדל מצד פרטיותך. מתוך עצם שותפותך למקור הגודל, לקב"ה. "ובהיותו נפעל הוא מתקטן, חי חיים של קבלה, לא של השפעה". האדם צריך לחיות חיים של השפעה. לא של קבלה. "שונא מתנות יחיה" (משלי טו, כז) אל תחיה חיים של קבלה! אל תשתמש במשרתים אם אין צורך.
אמרו במסכת פאה (פ"ח מ"ט): "וכל מי שאינו צריך ליטול ונוטל, אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך לבריות, וכל מי שצריך ליטול ואינו נוטל, אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס אחרים משלו. ועליו הכתוב אומר (ירמיהו יז) ברוך הגבר אשר יבטח בד' והיה ד' מבטחו". כל מי שמקבל צדקה ואינו צריך אינו נפטר מן העולם עד שנזקק לצדקה. אל תיקח אם אתה לא צריך! כמה שאפשר לא לקבל. לתת. לתת ולתת.
בספר "מכתב מאליהו" של הרב דסלר ("מכתב מאליהו", חלק א', קונטרס החסד, פרק י"א, עמודים 47 - 46).
שואל הרב דסלר: "מה הנה הכרת הטוב וההודאה?... ומאין תבוא כפיית הטובה, אשר רוב בני אדם יכשלו בה? ומשיב: "גם בזה תכיר את הנותן והנוטל".
"הנותן ירגיש בלבבו אשר לא יחפוץ במתנות-חנם, כי שאיפתו היא רק ליתן, ולא למשוך אליו את הדברים שהם חוץ ממנו, ועל כן, כאשר יגיע אליו דבר מאת רעהו יתעורר בו הרצון לשלם עבורו, ואם לא יוכל לעשות זאת, לבו ירגיש בחובת התשלומין - וזו היא אשר נקרא לה בשם "הודאה".
אבל הנוטל ישאוף תדיר למשוך אליו את כל אשר יוכל, הן בגזילה והן בתרמית והן במתנה, ובקרב לבו יחשוב כי הכל שלו הוא, ובשבילו. על כן בהגיעו דבר טוב, אשר הטיב עמו חברו, לא ירגיש בחיוב תשלומין כלל. הוא אשר נכנהו: "כפוי טובה" וגם... "הודאתו - נטילה היא, כי כך היא כונתה.
כללו של דבר: הכרת טובה היא תולדת כח הנתינה, וכפיות טובה, היא תולדת כח הנטילה".
הנישואין בנויים על נתינה לא על קבלה. מי שמתחתן על מנת לקבל, קרוב לוודאי שהנישואין יעלו על שרטון. מכיוון שלצערנו האדם המודרני הוא אגואיסט, רוצה לקבל ולקבל, רוב הנישואין עולים על שרטון.
גם לימוד התורה הוא לא לימוד ללא עמל. מלבד מה שיש להעמיק בתורה שבכתב יש את התורה שבעל פה. בלימוד הגמרא, למשל, לא תסתדר ללא עמל! וכי רב אשי לא היה יכול לסדר את הגמרא אחרת? בוודאי שיכול. אולם בגמרא אדם צריך לעבוד בחומר ובלבנים; בקל וחומר, בליבון ובעבודה קשה. או אז מתקיים בו קניין. קניין שהוא ההפך ממתנת חינם. מסופר, שהגאון מווילנה אמר לרבי חיים מוולאז'ין: אמור לאחיך, רבי זלמן, שיפסיק להיעזר במלאכים להבנת הסוגיה.
אדם צריך להיות פועל - וראוי לאדם לאהוב חיי השפעה, שהם חיי פעולה, שהוא חפץ ד' היותר עליון, הרוצה בשלמות היותר עליונה של בריותיו. שהבריות יהיו בריות פועלות ולא נפעלות, משפיעות ולא מקבלות. וודאי שהקב"ה רוצה לתת חסד לכל, אבל הוא יתברך חפץ בבריות שפועלות.
באגרות הראי"ה (חלק ג,כ) כותב הרב זצ"ל לרב חרל"פ: גאולה ע"י עמלינו היא עניין יותר גדול. עקבות המשיח זה העמל! יזהר כבודו שלא יפול ב"אשר חרפו עקבות משיחך". היינו: גאולה דרך הטבע, דרך עמלינו, היא גבורה שבגבורות! והרבה הרבה יש להרחיב בעניין זה.
יהי רצון שנזכה לראות אור הישועה הזרוחה עין בעין ולפעול עם א-ל.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
