חמש עשרה פעמים נזכרת המילה אבן בספר בראשית, בהטיות שונות, וכמעט בכל הפעמים (13) היא קשורה ליעקב אבינו.
בפרשת 'ויצא' נזכרות אבנים אחת עשרה פעמים, בשלושה הקשרים שונים – שניים מהם בתחילת הפרשה ואחד בסופה:
- האבנים בבית אל.
- האבן שעל פי הבאר.
- האבנים בהקמת המצבה והגלעד בין יעקב ולבן.
התבוננות בשורשה הלשוני של המילה אבן, היא אבן דרך להבנת עניינה , ובפרט להבנת הקשר של יעקב אליה.
מה משמעות שורש המילה א'ב'ן'? בדברי המפרשים ניתן למצוא שלוש דרכי הסבר:
- הרשב"ם מפרש (בבראשית מט, כד) ש'אבן הוא לשון אב... נו"ן יתירה...'.
מפרשים רבים מבארים באופנים דומים את הקשר בין משמעות המילה 'אב' לבין האותיות המרכיבות אותה: אב הוא המקור שממנו נמשכים התולדות והבנים שלו, הוא אביהם מולידם.. משמעות זו מצוינת באות הראשונה, א', שמבטאת מקור, ראשית, ולאחריה האות ב', השנייה, שמציינת את תוספת הבאים מכוחו , שמתייחסים אליו כמקורם.
ייתכן שהמילה אבן נקראת בשמה, מלשון אב לפי פירוש זה, בגלל שהיא החומר היסודי והעיקרי שעומד בבסיס כל מבנה.
- לעומת הרשב"ם מבאר 'הכתב והקבלה' (בדברים ט, ט) שאבן 'שרשו בן, לשון בנין, והם אבני השדה המצויים ביותר ורוב תשמישן לבנין'.
ראוי להזכיר כאן, שהמהר"ל מבאר (בעיקר בנצח ישראל פרק ז), שכל 'בן' נקרא בשם זה מלשון 'בנין', שכן בקיומו הוא ממשיך ומחזק את קיומו של אביו, להיות 'בנין אב'.
- יעקב, בברכתו ליוסף, אומר: "מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל" (בראשית מט, כד), ומסביר רש"י שם, ע"פ תרגום אונקלוס ומדרשים, שהמילה אבן מורכבת בעצם משתי מילים, 'אב' ו'בן', ובפסוק זה כוונתה שיוסף זן 'אבהן ובנין', דהיינו שהוא פרנס את יעקב ובניו.
הסבר זה, שלפיו המילה אבן מחברת את האב עם הבנים, את המקור עם תולדותיו – מעורר שאלה, מדוע האבן נקרא ת בשם זה, איזה חיבור, איזו אחדות מופיעה בה?
אומר 'הכתב והקבלה' (שם):
'"מהות האבן הוא קיבוץ חלקי חול שהתאחדו בו להיות עצם אחד."
כעין זה אומר גם המלבי"ם (בשמות יז, יב):
"האבן מרמז על אחדות... כמו שהאבן הוא דבוק חלקים רבים להיות עצם אחד."
כעת נחזור להתבונן בקצרה באבנים שבפרשתנו:
- מפורסמים דברי חז"ל על התאחדות האבנים תחת מראשותיו של יעקב אבינו, כפי שהביאם רש"י (כח, יא): 'התחילו {האבנים} מריבות זו עם זו, זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו, וזאת אומרת עלי יניח, מיד עשאן הקדוש ברוך הוא אבן אחת...'. לפי מה שהתברר, מובן מדוע דווקא באבנים מופיעה ההתאחדות הזו – כי זהו כל מהותן, קיבוץ חלקים שונים לדבר אחד.
המלבי"ם מבאר (בשמות יז, יב) את מה שנרמז ליעקב אבינו בהתאחדות זו:
"האבן מרמז על אחדות ישראל ואגודתם להיות עם אחד, כמו שרמזו ליעקב במה שהתאחדו אבני מראשותיו לאבן אחד... כמו שהאבן הוא דבוק חלקים רבים להיות עצם אחד... על ידי אחדות העם תגן אמונת המאמינים וזכותם על הבלתי מאמינים'"
התאחדות זו מופיעה דווקא ביעקב, כיוון שממנו יוצאת האומה כולה, שנקראת על שמו, 'ישראל'.
- גם מעשה גלילת האבן על ידי יעקב מעל פי הבאר, יכול להתבאר בהשאלה רעיונית על ידי הבנה זו:
בדרך כלל, מלמדים הרועים, כדי לגלול את האבן הגדולה שעל פי הבאר, צריכים להתאסף כולם יחד. אך ביעקב אבינו מתגלה כח מאחד כזה, שהוא יכול לגלול את האבן לבדו.
- גם בסוף הפרשה, בולט ההבדל בין יעקב אבינו, שלוקח אבן אחת ומרים אותה מצבה – לעומת האחרים שנזכרים שם, שמלקטים אבנים רבות ועושים מהן גל. יעקב אבינו שייך לאחדות שמופיעה באבן.
אי אפשר שלא להזכיר את דברי המדרש (בבראשית רבתי), שדורש בצורה ברורה:
"אבן - זה יעקב שהוא אב לכלם". המהר"ל מביא מדרש זה בספר 'נר מצוה' ומאריך לבארו.
מומלץ לעיין גם בביאור 'הכתב והקבלה' הנ"ל, שמבאר מדוע קוראת התורה ללוחות הברית 'לוחות אבן', ובדברי המלבי"ם הנ"ל, שמבאר מה משמעות ישיבת משה במלחמת עמלק דווקא על אבן.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
