מה בין "חשיקה" ל"חפיצה"?
במעשה שכם המסופר בפרשתנו, מתואר רצון שכם בדינה בכמה לשונות שונות.
בפרק לד פסוק ג נאמר: "וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בְּדִינָה בַּת יַעֲקֹב וַיֶּאֱהַב אֶת הַנַּעֲרָ(ה)".
לאחר מכן בפסוק ח, בבקשת חמור ממשפחת יעקב את דינה לבנו, נאמר: "שְׁכֶם בְּנִי חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בְּבִתְּכֶם תְּנוּ נָא אֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה".
בהמשך, בפסוק יט, מתאר הכתוב את רצונו של שכם בלשון נוספת:
"וְלֹא אֵחַר הַנַּעַר לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר כִּי חָפֵץ בְּבַת יַעֲקֹב וְהוּא נִכְבָּד מִכֹּל בֵּית אָבִיו".
רש"י מבאר את המילה 'חשקה' במילה 'חפצה'. וכך גם בתרגום אונקלוס מתורגמות שתי המילים ל'רעוא', שפירושו רצון. רש"י אומר בכמה מקומות בפירושו לתורה[1], שהוא בא 'ליישב פשוטו של מקרא', ולהבנת פשוטו של מקרא אפשר כמובן לפרש את שתי המילים באופן זהה, כביטוי לרצונו של שכם לשאת את דינה. אך עדיין יש מקום להתבונן מה בדיוק ההבדל בין 'חשק' ל'חפץ', וממילא לנסות להבין על פי זה - מדוע חמור מדבר על חשקו של שכם בנו בדינה, ואילו התורה מדברת על חפצו בה?
המלבי"ם מבאר שחפץ יכול לנבוע מסיבות ושיקולים שונים של תועלות ורווחים, שגורמים לחפיצה בדבר מסוים. ניתן להביא סימוכין לפירושו, מהביטוי בתנ"ך לדבר שאין בו שום צורך ושימוש – הוא "כְּלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ".
לעומת זאת חשק מורה על הרצון בעצם הדבר, לאו דווקא לשם תועלת כלשהי. (הדבר בא לידי ביטוי גם בעגה הרווחת כיום – 'מתחשק לי'. בלי סיבה.)
על פי זה מבאר המלבי"ם, שכאשר ניסה חמור להסביר את רצון שכם דווקא בדינה - אמר שחשקה נפשו בה, כי "החשק אין לו עינים ואין לו טעם, שלפעמים יחשוק אדם גדול בבת פחותים ובכעורה ובבעלת מום". במילה חשק נימק חמור את החריגה שהוא מבקש לחרוג מהמנהג שהיה מקובל אז, שאין האזרחים נושאים אישה מזרים הגרים בארץ.
אך בהמשך הפרשה מתואר בתורה ששכם חפץ בבת יעקב. מסביר המלבי"ם, כיוון שראה את עושרו וגדולתו של יעקב – רצה לשאת את 'בת יעקב', מצד התועלת והרווח שבדבר, נוסף למה שחשק בה מצד עצמה. את המגמה האינטרסנטית הזו המשיך שכם בדבריו לבני עירו, כאשר בא לשכנעם למול את עצמם מצד התועלת שתהיה להם ע"י החיבור עם משפחת יעקב, כמבואר בפסוקים.
המלבי"ם מסיים את הסברו בהבאת דברי חז"ל ממדרש רבה:
"ריש לקיש אמר: בג' לשונות של חבה חבב הקדוש ברוך הוא את ישראל: בדביקה, בחשיקה, ובחפיצה... ואנו למדים אותה מפרשה של רשע הזה... ועניינם מובן במה שביארנו". ונראה שכוונתו לבאר, שמשמעות 'חשק ד' בעם ישראל', היא מצד הסגולה שבהם, ולא מצד ה'תועלת' שיוצאת מהם בעולם. ואילו 'חפץ ד' בישראל', מלמד על רצון ד' שמופיע בעולם על ידי ישראל, ולכן יש לד' חפץ בהם.
ובאמת, הפסוקים שמדברים על חשק ד' בישראל, מופיעים בתורה, ומדגישים את עצם הבחירה האלוקית בישראל, לא מצד ריבוים ומעשיהם, אלא מצד אהבת ד' את האבות ואת זרעם. "לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ד' בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים" (דברים ז, ז); "רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק ד' לְאַהֲבָה אוֹתָם וַיִּבְחַר בְּזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם בָּכֶם מִכָּל הָעַמִּים כַּיּוֹם הַזֶּה" (שם י, טו).
לעומת זאת הפסוקים שמדברים על חפץ ד' בעם ישראל – מופיעים בנביאים, שמדברים על מעלת ישראל לעתיד לבוא, כאשר ישוב העם לחיות חיי תורה ומצוות ולעשות רצון ד' בארץ ישראל, ולממש את ייעודו לספר תהילת ד'. "וְרָאוּ גוֹיִם צִדְקֵךְ וְכָל מְלָכִים כְּבוֹדֵךְ... וְהָיִית עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּיַד ד'... כִּי לָךְ יִקָּרֵא חֶפְצִי בָהּ וּלְאַרְצֵךְ בְּעוּלָה כִּי חָפֵץ ד' בָּךְ וְאַרְצֵךְ תִּבָּעֵל". (ישעיהו סב ב-ד); "כִּי תִהְיוּ אַתֶּם אֶרֶץ חֵפֶץ..." (מלאכי ג, יב).
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
