בלשון הקדש, ההבדל בין שמות תואר בזכר ובנקבה, בא לידי ביטוי בדרך כלל בהוספת קמץ ואות הא בסופו. לדוגמה: גדול-גדולָה; ילֶד-ילדָה; נעַר-נערָה.
אך לפעמים יש שמות תואר לזכר ולנקבה משורשים שונים. במצב כזה, צריך להבין מדוע יש חילוק בין השמות, ומה משמעותו הייחודית של כל אחד.
נתבונן בצמד התארים 'חתן וכלה' המצוי פעמים אחדות בתנ"ך, אחת מהן היא בפסוק המפורסם "קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה" (ירמיהו לג, יא). מדוע אין זהות בשורש של תואר החתן ותואר הכלה?
התשובה הראשונה לכך, מפתיעה קצת: שני התארים הללו אינם מתייחסים רק אל החתן המתחתן עם הכלה או אל הכלה המתחתנת עם החתן; ראשיתם היא בהתייחסות המשפחתית אליהם מצד משפחות הוריהם. בעלה של הבת הוא 'חתן' של הורי אשתו, ואשתו של הבן היא ה"כלה" של הורי בעלה, כמו שנאמר בפרשתנו (לח, יא): "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְתָמָר כַּלָּתוֹ". השאלה נשאלת אפוא, על תחום הקשר המשפחתי כולו: מדוע היחסים המשפחתיים האלה מתוארים במילים שונות? ועוד יש לשאול – מדוע אין תואר מיוחד מאותו שורש ל'חתן וכלה' מצד עצמם, תואר המציין את נישואיהם?
שאלה נוספת מתעוררת מהתבוננות כיצד נקראים הורי הכלה ביחס לחתן, וכיצד נקראים הורי החתן ביחס לכלה. לכל אורך התנ"ך, נקראים הורי הכלה 'חותן' ו'חותנת' – תואר מאותו שורש שבו חתנם מיוחס אליהם, ח'ת'נ'. לעומת זאת הורי הכלה נקראים 'חם' ו'חמות', כפי שנזכר לראשונה בתורה בפרשתנו, שבה נאמר שיהודה הוא חמיה של תמר (לח, יג; לח, כה), ובמגילת רות, נעמי נקראת 'חמות' פעמים רבות ביחס לכלותיה. מדוע היחס בין הכלה להורי בעלה מתבטא בשני שורשים שונים? מה פשר ההבדל בין תואר הכלה לתואר חמיה וחמותה?
הרש"ר הירש מתייחס לנושא זה במקומות אחדים (בראשית יא, לא; בראשית יט, יב). הוא מבאר את משמעות השורשים השונים שמצינו בקשרי החיתון (ח'ת'נ', כ'ל'ה' ו ח'מ'ה'), ומתוך כך עונה על כל השאלות שהעלינו.
השם 'כלה', שורשו כ'ל'ה' או כ'ל'ל', ועניינו השלמה, כמו שניכר במילים 'כל' ו'כלל'. ה'כלה' היא 'החוליה החסרה' במשפחת חמיה וחמותה. היא נכללת במשפחתם ומשלימה אותה בכך שעל ידי נישואיה לבנם נוצר תא חדש במשפחתם.
בהתאם לכך, ה'חם' וה'חמות' הם כ'חומה' עבורה: כמו חומה המקיפה וכוללת את כל מה שבתוכה ומקבלת את הבאים לתוכה, כך הם מקבלים את הכלה למשפחתם ו'מסבבים אותה כחומה', כלשונו.
השורש ח'ת'נ', לעומת זאת, מורה על החיבור שנעשה בין שתי המשפחות, ועל כן הוא משותף לחתן ולמשפחת הכלה, שמתחתנים יחד. ('מחותנים' הוא תואר ישיר של היחס בין הורי החתן להורי הכלה, כפי שמצינו לדוגמה בפרשת וישלח, בדברי חמור אל יעקב ובניו: "וְהִתְחַתְּנוּ אֹתָנוּ" (לד, ט)). הרש"ר הירש מבאר שמשמעות השורש ח'ת'נ' היא התקשרות הרמונית עדינה של שתי המשפחות זו עם זו, על ידי נישואי ילדיהם. באופן שונה מעט אפשר לבאר, ששורש ח'ת'נ' קשור למילה 'תחת' (שכן אותיותיהן היסודיות של שתי המילים הן ח'ת'), ובא לציין שיש כאן איזו קומה חדשה, שקמה 'תחת' שתי המשפחות שמהן היא מיוסדת. בכל אופן, כיוון שעניינו של השורש להורות על השילוב שנוצר בין שתי המשפחות, הוא מתייחס גם לחתן וגם לחותנו ולחותנתו.
נסיים בציטוט מדבריו של הרש"ר הירש, שמבאר מדוע דווקא שמות אלה – שלא קשורים במהותם דווקא למעמד הנישואים – הם המציינים בלשון הקודש את תוארי החתן והכלה:
החתן בישראל אוהב את כלתו אהבה עמוקה כל כך, מפני שהוא רואה בה את הבת הראויה והאהובה, עטרת החמדה להוריו ולביתם;
והכלה בישראל אוהבת את חתנה אהבה עמוקה כל כך, מפני שהיא רואה בו מרוח בית אביה, והיא יודעת את שמחת לב הוריה בדרך חייו ושאיפותיו.
נמצאת למד, כי ההתאמה ההרמונית של שני בתי ההורים - היא היא אבן השתייה לבית בניהם; והיא משמשת להם ערובה, שעתידים הם למצוא - זה בזו - את השלמתם ההדדית.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
