לאחר שאליעזר עבד אברהם מתפלל לד' שיזמן לו את האשה הראויה ליצחק, והוא רואה איך רבקה נענית לבקשתו, נאמר (כה, כא): "וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ מַחֲרִישׁ לָדַעַת הַהִצְלִיחַ ד' דַּרְכּוֹ אִם לֹא".
מה פירוש המילה 'מחריש'?
המשמעות הפשוטה היא כמובן שהוא שותק, לא שומעים אותו. כך גם הפשט במקומות אחרים, לדוג' כאשר אומר ד' למשה לפני קריעת ים סוף (שמות יד, יד): "ד' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן" – לא תצטרכו לעשות שום דבר, ואפילו לא לצעוק או להתפלל. וכן מרדכי אומר לאסתר (אסתר ד, יד): "כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת" – אם לא תדברי עם המלך ותשתדלי בדבריך להציל את עמך – אזי "רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ...". וכן במקומות נוספים.
משמעות דומה ואולי קצת שונה, יש ל"חֵרֵשׁ". כיום, כאשר אנחנו אומרים חרש – הכוונה למי שאיננו שומע, אפילו אם הוא מדבר. כמובן שיש קשר בין המילים, אך זה מעט שונה מהמחריש, שהוא דווקא שומע אך לא מדבר, לא שומעים אותו. אמנם, בלשון חכמים המשמעות היא באמת קרובה יותר ל'מחריש' שלנו, שכך אומרת המשנה בתרומות: (א, ב): 'חרש שדברו בו חכמים בכל מקום שאינו לא שומע ולא מדבר'.
אך באמת נראה שהמשמעות של שורש ח.ר.ש היא לא רק שתיקה, על דרך השלילה. ניתן לראות זאת משתי מילים אחרות שנגזרות משורש זה.
קודם כל – חריש. אמנם ייתכן שהחריש נעשה בשקט, אך באותה מידה גם הזריעה לא עושה רעש... וכן ממש לא מסתבר שעובדת העשות החריש בשקט היא זו שנותנת לו את שמו.
כמו כן – ישנו מקצוע שנקרא "חָרָשׁ", שמופיע פעמים רבות בתורה בעשיית המשכן. האם החרש עובד בשקט במיוחד? כמו כן גם כאן צריך להבין, גם אם נניח שכן - מדוע בגלל זה הוא יקרא חָרָשׁ?
מבאר הכתב והקבלה (בשמות לה, לה, על המילים "מלאכת חרש וחשב"), שכשם שהחרישה מכינה ומכשירה את האדמה לקליטת הזרעים, שזוהי תכליתה של החרישה – כך גם האומן החרש, עוסק באומנות הדורשת מחשבה ותכנון מראש, כיצד להוציא אותה אל הפועל. החרש 'עוסק בהכשר מחשביי בהזמנת תחבולות אשר על ידם יושלם הדבר המבוקש'.
נמצינו למדים שאמנם ישנה שתיקה בהחרשה, אך זהו רק הצד החיצוני והשולל שלה, מה היא לא, בעוד שמשמעותה העצמית החיובית היא ההתבוננות במחשבה, שבגלל ההתמקדות במחשבה הרוחנית, הצד השולל שלה הוא שתיקה, שכלפי חוץ אין הדברים נשמעים.
מתוך כך, יש להתבונן בכל 'החרשה' שנפגוש – האם היא מבטאת רק את הצד השלילי, של חוסר הדיבור – או שהיא מלמדת בעיקר על מחשבה פנימית, שתוצאתה היא השתיקה החיצונית.
נראה שהמילה 'מחריש' בפרשתנו, לא רק שמובנת יותר טוב לפי מה שהסברנו, אלא יש בה גם ראיה לדברינו.
התורה מתארת שאליעזר "מַחֲרִישׁ לָדַעַת הַהִצְלִיחַ ד' דַּרְכּוֹ". האם צריך לשתוק כדי לדעת אם תפילתו התקבלה? מה זה עוזר להיות בשקט? אפשר היה לומר שהוא מחכה לדעת אם הצליח ד' דרכו, אך מה זה משנה אם הוא בשקט?
אלא, שהוא לא רק בשקט. הוא מתבונן בשכלו, בוחן את מעשיה של רבקה, את התאמתה לבית אדונו. על ידי התבוננות שכלית מחשבתית כזו הוא בודק האם באמת הצליח ד' דרכו.
כך מבואר גם בתרגום אונקלוס, שמתרגם את המילה 'מחריש' בשתי מילים: "מסתכל שתיק". במקומות אחרים אונקלוס מתרגם את ההחרשה כשתיקה בלבד (בראשית לד, ה; שמות יד, יד). אך כאן הוא טרח להבהיר שאין מדובר בסתם שתיקה, אלא בהסתכלות, שהיא בחינה והתבוננות, בשכל, לראות האם הצליח ד' דרכו.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
