לאחר שרבקה מצוה את יעקב לבוא אל יצחק עם המטעמים שהיא תכין לו, כדי שיברך אותו במקום את עשו – מעלה יעקב את האפשרות שהתוכנית תשתבש, ואומר: "אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה וְלֹא בְרָכָה" (כז, יב).

  הכתב והקבלה (כאן[1], ובאופן דומה בפרשת חיי שרה כד, לט[2]) מבאר את החילוק בין המילה 'פן' למילה 'אולי', שאף ששתיהן מורות על אפשרות התקיימות איזשהו תרחיש בעתיד – משמעות שונה יש להן: המילה 'פן' מציינת חשש מהדבר, והיא נאמרת כאשר המדבר מעוניין שהתרחיש לא יקרה. לעומת זאת במילה 'אולי', המדבר דווקא מעוניין בהתקיימות התרחיש.

  לפי הסבר זה, אולי (...) ניתן להבין את שורשה של המילה 'אולי'. החלק הראשון של המילה הוא 'אוּ', שמתאים להבעת ספק, שכן המילה 'אוֹ' מציינת אפשרות חלופית. והסיום של 'לַי' - ייתכן שקשור למילה 'לוּ', שמציינת ודאי את הרצון בהתקיימות הדבר, כמו לדוג' בבקשת אברהם מד' בפרשת לך לך (יז, יח) "לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ", וכפי שפירש שם רש"י, 'הלואי שיחיה'[3].

  מתוך כך, צריך להבין מדוע כאן משתמש יעקב אבינו במילה "אולי" ולא במילה "פן". ומביא הכתב והקבלה שתי תשובות:

• באמת היה רצונו של יעקב שיצחק יברך את מי שברצונו לברך, ולכן היה נוח לו שיזהה אותו ויבין שהוא יעקב.
• הרמב"ן מבאר שהסיבה שיעקב חשש שיצחק ימשש אותו, לא היתה מתוך שיחשוד בו אלא מתוך חיבה. ובפרשת חיי שרה הוסיף הכתב והקבלה, ששימת ידי המברך על המבורך היא סגולה לחלות הברכה עליו, כפי שרואים לדוגמא בברכת יעקב לאפרים ומנשה. לפי זה, ייתכן שלכן קיווה יעקב שאביו ישים עליו את ידיו, מחיבה או לצורך הברכה, אלא שממילא יש חשש שכשימשש אותו יבין מי הוא.

  [מסתבר שלפי שתי האפשרויות, צריך לומר שיעקב רצה רק שיצחק ימשש אותו, ה"אוּלַי" מתייחס רק ל"יְמֻשֵּׁנִי אָבִי", אך כמובן שלא חפץ במה שיקרה בעקבות כך, שיצחק יחשבהו כמתעתע ונמצא שהוא יביא עליו קללה במקום ברכה.]

  מקום נוסף שמתבאר יפה לדרך זו, מצינו בפרשה הקודמת, פרשת חיי שרה. לאחר שאברהם מצוה את עבדו ללכת לקחת אשה ליצחק בנו, מעלה העבד חשש (כד, ה): "אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת". בבראשית רבה שם, מבואר שחששו של העבד לא היה כל כך . המדרש שם מביא פסוק מספר הושע (יב, ח): "כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה לַעֲשֹׁק אָהֵב", ודורש אותו על אליעזר שהיה כנעני, והיתה לו בת שספק אם היתה ראויה, ורצה לעשוק את יצחק שהוא אהובו של עולם: 'אמר, אולי לא תאבה ואתן לו את בתי'. 

  מציע הכתב והקבלה לבאר על פי העקרון הנ"ל, שהמקור בפסוק שבו נרמזת דרשתם של חז"ל, הוא מכך שאליעזר השתמש במילה 'אולי', ולא 'פן', משמע שרצונו היה דווקא שלא תצליח המשימה, שהאשה לא תאבה לבוא איתו אל יצחק, כדי שיוכל להשיאו את בתו.  המדרש שם ממשיך ומבאר, שאברהם אבינו הבין מהו רצונו הנסתר של אליעזר, וענה לו: 'אתה ארור ובני ברוך, ואין ארור מתדבק בברוך'. וכן מביא 'עבודת הגרשוני' בשם הגר"א.

  אמנם, פירוש זה מחודש לעניות דעתי, שכן המשמעות הפשוטה של המילה 'אולי' כיום, היא מילת הסתפקות 'אובייקיטיבית', שיכולה להופיע גם כאשר אין המדבר חפץ בהתרחשות המציאות האפשרית [בניגוד למילה 'לו', שבאמת גם בלשוננו מבטאת את רצון המדבר בהתקיימות הדבר]. אמנם, הלשון השגורה בפינו ודאי לא יכולה להיות ראיה למשמעותה האמיתית, אך יש מקום להעיר על הסבר זה מעוד כמה נקודות:

• אמנם ברוב המקומות שראיתי בתנ"ך פירושו של הכתב והקבלה עולה יפה, אך ישנם מקומות שבהם קשה להבין שהמדבר אכן חפץ בהתקיימות האפשרות שמעלה ה'אולי':
• בספר יהושע (ט, ז): "וַיֹּאמֶר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַחִוִּי אוּלַי בְּקִרְבִּי אַתָּה יוֹשֵׁב וְאֵיךְ אֶכְרָת לְךָ בְרִית".
• בספר איוב (א, ה): "וַיְהִי כִּי הִקִּיפוּ יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה וַיִּשְׁלַח אִיּוֹב וַיְקַדְּשֵׁם וְהִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְהֶעֱלָה עֹלוֹת מִסְפַּר כֻּלָּם כִּי אָמַר אִיּוֹב אוּלַי חָטְאוּ בָנַי וּבֵרֲכוּ אֱלֹהִים בִּלְבָבָם כָּכָה יַעֲשֶׂה אִיּוֹב כָּל הַיָּמִים".

אמנם, 'לא ננעלו שערי תירוצים', ואולי ניתן ליישב גם את המקומות הללו לפי דרכו של הכתב והקבלה.

• תרגום אונקלוס למילה 'אולי' הוא 'מאים', דהיינו 'מה אם'. צירוף מילים זה מציין את עצם האפשרות שהדבר יקרה, ואין בו משמעות לנטיה שיתקיים יותר מאשר שלא יתקיים.
• חידושו של הכתב והקבלה בפרשת חיי שרה, בא בניגוד לדברי רש"י שם, שמבאר שדרשתם זו של חז"ל רמוזה בכך שכאשר אליעזר חוזר על סיפור הדברים לפני משפחת רבקה, כתוב 'אולי' בכתיב חסר, 'אלי כתיב'. ויש להעיר שאף שבמדרש בבראשית רבה לא כתוב מניין דרשו זאת – מקורו של רש"י כנראה בילקוט שמעוני (בהושע רמז תקכח), ושם מובא אותו מדרש, ומפורש שהרמז הוא בכך שכתיב 'אלי':

'כנען זה אליעזר, בידו מאזני מרמה שהיה יושב ומשקל את בתו ראויה היא או אינה ראויה, לעשוק אהב לעשוק אהובו של עולם זה יצחק, אמר לו אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי, אלי כתיב, אתן לו בתי. א"ל אתה ארור ובני ברוך ואין ארור מדבק בברוך'.

ויש מקום לומר שילמד המדרש הסתום מן המפורש.

[כאמור, מביאים גם בשם הגר"א שפירש כך בפרשת חיי שרה. והעירו שייתכן שהגר"א בא ליישב שיטת מי שסובר שיש אם למקרא, שלפיו אין דורשים את דרשת המסורת ש'אלי כתיב'.]

• מסתבר שאליעזר לא רצה לגלות שהוא חפץ באי הצלחת השליחות שאברהם שולח אותו, ואם זו משמעות המילה אולי – כיצד הוא משתמש בה?

[ובאמת השפ"א (תרלב, תרלח) דקדק מדוע בהתחלה כתוב 'אולי' בכתיב מלא ורק אח"כ כתוב בכתיב חסר, ומביא בשם הרבי מקוצק שבהתחלה לא הרגיש שיש לו נגיעה אישית בשאלתו.]

(אמנם, מסתבר שגם הכתב והקבלה לא מתכוון שהמילה 'אולי' מבטאת ממש את רצון המדבר בקיום הדבר כמו המילה 'לוּ'. ובאמת בפרשת חיי שרה הניסוח שלו היה עדין יותר מבפרשתנו, שכן כתב שם רק ש'מלת אולי ישמש ג"כ כשהמדבר יקוה וייחל על קיום הדבר', ולא כמו שכתב אצלנו ש'לשון זה ישומש כשהמדבר יקוה קיום דבריו'.)

• עצם האפשרות שהכתב והקבלה מעלה, שהיה מתאים שיעקב ישתמש במילה 'פן' – לא כל כך 'חלקה', לענ"ד. האמנם אפשר לומר בלשון הקודש "פן ימשני אבי"?

כמדומני שהמילה 'פן' היא לא מילה מקבילה ממש למילה 'אולי'. המילה פן משמשת כנימוק לעשיה או אי עשיה מסוימת, שנובעת מהחשש המתואר במילה פן. הרבה פעמים ניתן להמירה בלשוננו במילים 'כדי שלא', או 'מחשש שמא'.

לעומת זאת המילה אולי, היא מילה שמבטאת הסתפקות. ייתכן שהסתפקות זו היא סיבה למשהו, אך זה לא טמון בתוך המילה עצמה.

אם אנסה להגדיר את ההבדל בקצרה – ה'ניגון' של המילה 'פן', הוא עם נקודה. לעומת זאת ה'ניגון' של המילה 'אולי', הוא עם סימן שאלה.

לכן, לא נמצא[4] את המילה פן, כאשר המדבר רק בא להעלות חשש מתרחיש מסוים, במעמד שהוא שואל מישהו אחר. במקרים כאלה תמיד נמצא את המילה אולי. כך זה בתפילת אברהם על סדום, כך כאשר אליעזר מעלה את הספק בפני אברהם, וכך גם בפרשתנו בדבריו של יעקב לפני רבקה.

ממילא, בהעדר תחליף אפשרי למילה 'אולי' – מתחזקת מאד ההבנה הפשוטה שאין במילה 'אולי' משמעות של נטיה של המדבר להתקיימות הדבר, ואין כל קושי מדוע יעקב ואליעזר משתמשים במילה אולי. וכאמור, הדברים עולים בקנה אחד עם המדרש שעליו מתבסס רש"י.

[1] וזו לשונו: 'היה לו לומר פן ימשני, כי לשון פן ישמש כשאין המדבר חפץ במציאות הדבר, כמו פן ישלח ידו, פן נפוץ ע"פ כל הארץ, פן יקראנו אסון, ואם היה חפץ שלילת המשוש הול"ל פן ימשני, מזה נראה כי יעקב איש התמים לא היתה דעתו נוחה לבטל רצון אביו, והיתה ניחא ליה שיברך אביו לאשר יחפוץ לברכו, והיה מקוה ומיחל בבטול השתדלותו בזה, לכן אמר לשון אולי דלשון זה ישומש כשהמדבר יקוה קיום דבריו, כמו אולי יחנן, אולי ישא פני. עמ"ש בחיי שרה כ"ב ל"ט אולי לא תאבה האשה. והרמב"ן אמר, שלא חשש יעקב שימשהו אביו בכונה להכיר אותו, כ"א אולי יקרב יצחק אליו לנשק לו או לשום ידו עליו, כדרך חבת האב אל בנו, ובמשמושו זה ימצאהו חלק. לדבריו מלת אולי נכון בפשוטו:'

[2] וזו לשונו: ' (לט) אלי לא תלך האשה. אלי כתיב בת היתה לאליעזר והיה מחזיר למצוא עילה (רש"י), אמנם במדרש רבה שלפנינו מאמר זה למעלה (פ"ה) באמרו לאברהם אולי לא תאבה, ושם מלת אולי מלא וי"ו כתיב ויראה שיצא לרבותינו מכוון זה מלשון אולי עצמו. כי יש הבדל בין מלת פן ובין אולי. פן ישומש כשאין המדבר חפץ במציאות הדבר, כמו פן ישלח ידו, פן נפוץ ע"פ כל הארץ, פן יקראנו אסון, שבכולם דעת המדבר על השלילה, ולכן מלת פן לא יחובר עם מלת לא כי הוא בעצמו השלילה, אמנם מלת אולי ישמש ג"כ כשהמדבר יקוה וייחל על קיום הדבר, כמו אולי יחנן, אולי ישא פני, אילו אמר פן יחנן פן ישא היה משמעותם לא יחנן לא ישא, ולזה בהתקשרות השלילה עם מלת אולי הוראתו ג"כ התקוה והתוחלת על שלילות הדבר, לכן באמור העבד לשון אולי לא תאבה המובן ממנו ג"כ הלואי שלא תאבה וכדברי רבותינו. ויעקב שאמר אולי ימושני אבי. אין מלת אולי מוסב אלא על ימשוני, כי באמת היה מייחל שימושש מאביו, כי שימת הידים מן המברך על המבורך היא סגולה אל חלות הברכה, כמו בברכת יעקב למנשה ואפרים, וברכת משה ליהושע, ולא חשש יעקב כ"א שלא יתודע לאביו שאינו האיש המכוון ממנו אל הברכה ולהיותו בעיניו כמתעתע, ושמעתי שקדמני בזה בעל אפ"י.'

[3] בפרשת בלק (כב, לג) הכתב והקבלה הולך עם חידושו עוד צעד קדימה, ומפרש שהמילה 'אולי' שם משמעותה הלואי ממש.

[4] המילה 'פן' מופיעה 128 פעמים בתנ"ך, ובמעבר מהיר לא ראיתי אף מקום יוצא מן הכלל.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.