בפרשה הקודמת התחלנו לראשונה לפגוש במלאכים, כאשר נשלחים להגר כמה מלאכים שונים (כפי שמסביר רש"י (טז, ט).)
בפרשתנו תופסים המלאכים חלק הרבה יותר מרכזי בפרשה: החל מבואם לאהל של אברהם אבינו, דרך הבשורה על לידת יצחק, ממשיך בהגעתם לסדום להציל את לוט וכל סיפור 'קבלת הפנים' ש'זכו' לה בסדום, וכלה בהפיכת העיר בשליחות ד'.
ר' יעקב מעקלנבורג, בעל 'הכתב והקבלה', מסביר בכמה מקומות את הקשר בין המלאך למלאכה: 'שם התאר מלאך הוא מגזרת מלאכה... מי שנמסר לו לעשות מלאכת שולחו והוא עומד תחתיו ובמקומו נקרא מלאך מלשון מלאכה שעוסק במלאכת זולתו... ובשתוף השם נקראו ג"כ הכחות היסודות הטבעיות הממונים על מלאכת הטבע מלאכים, כמו "עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט", ונעתק מזה הענין לקרוא ג"כ בשם מלאך כל שליח המשולח בשליחות נכבדת לעסוק במלאכת המשלח שהיה הוא בעצמו עושה, ואין בה פחיתות וגריעות כבוד למשולח כאילו היה עבד ומשרת, זה מין השליח יקרא ג"כ מלאך, ולכן לא תמצאנו במקרא כי אם במלכים ושרים אשר שולחים צירים נכבדים לפעול ענין יקר ונכבד אצל המלכי' והשרים...'.
דבריו כאן מבוססים על ההבדל בין 'מלאכה' ל'עבודה', אותו הוא מסביר במקום אחר: 'עבודה כולל כל המעשים שאדם עושה, ואפי' אין במעשהו ענין המצטרך לידיעה וחכמה, גם אינו משנה דבר במעשהו ולא מתקן דבר, כמו לשאת משאות אבנים... להוליך כלים אחר רבו לבית המרחץ, להלבישו וכיוצא ממעשים הללו שהם מעשה עבד, וזהו ענין המלה ששרשה עבד, והשם עבודה, וכל אלה הדברים לא יפול עליהם שם מלאכה...
ואין שם מלאכה נופל אלא על המחדש דבר בענינים הטבעים ומשנה אותם במעשהו ממה שהיו, ועל ידי החדוש הזה יהיה תקון הדבר, הן שיבנה הן שיהרוס, תמיד ישנה, וכשיש במעשהו תקון ליישוב העולם ה"ז מלאכה, ולכן מוחק על מנת לכתוב הורס על מנת לבנות כולם מלאכות הן, וכל מלאכה יש למוד וידיעה באיזה זמן ובאיזה כלי יעשה, ולכן מלת מלאכה כוללת כל הדברים הנטועים במעשה בראשית ליישוב העולם הזה ולתקונו אשר ברא אלהים לעשות'.
אם כן, הבנו שמלאכה עניינה פעולה חשובה של שינוי במציאות שמשכלל ומתקן אותה, והמופקד עליה נקרא מלאך, שהוא שם מכובד בהתאם למעלת המלאכה שהוא ממונה לעשותה.
ר' שלמה פפנהיים יורד עוד יותר לשורשי המלאכה, והוא כורך את המלאכה והמלאך עם המלך, כאשר השורש היסודי של כולם הוא ההליכה, שבמשמעותה עסקנו בשבת שעברה: 'מלך... הוא המוליך והמנהיג את העם... שמתקן עניניהם ומטה אותם לענין הישר... וכן שם 'מלאכה', המורה על כל מיני העסקים שיש בהן הילוך ותנועה'. המלך, מטרתו לרומם ולקדם את ממלכתו, הוא המוליך את עמו. הוא יודע את המלאכות הנדרשות להובלת מהלך כללי כזה, להצעדת ממלכתו קדימה, ויש לו את המלאכים שאותם הוא שולח לבצע את מלאכותיו.
רמז לקשר בין המלאכה למלך יש כבר בפסוק בדה"י א (ד, כג), שעוסק באנשים שישבו "עִם הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ", ודרשו חז"ל (אבות דר"נ פל"ה) ש'בני אדם גדולים היו ובעלי בתים ובעלי שדות וכרמים היו ובשביל מלאכתו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא הניחו הכל והלכו'. הקשר של המלאכים אל המלך מצוי גם הוא, לדוג' בזמר המפורסם שנוהגים ישראל לזמר בליל שבת: 'שלום עליכם מלאכי השרת מלאכי עליון ממלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא'.
המלאכים בפרשתנו, לא נקראים כל הזמן מלאכים: דווקא אצל אברהם אבינו הם נקראים אנשים, ואילו בהגיעם ללוט הם נקראים לפעמים מלאכים ולפעמים אנשים. הדבר מצריך ביאור כמובן, ובמפרשים ניתן למצוא תשובות שונות לחילופי השמות הללו.
רש"י מבאר שדווקא אצל אברהם אבינו הם לא נקראים מלאכים, כיוון ש'כחו גדול והיו תדירין אצלו כאנשים' (יט, א). כך הסביר רש"י גם את דברי הגר בפרשה הקודמת, "הגם הלם ראיתי אחרי ראי" – '...בביתו של אברהם הייתי רגילה לראות מלאכים. ותדע שהיתה רגילה לראות, שהרי מנוח ראה את המלאך פעם אחת ואמר מות נמות, וזו ראתה ארבעה זה אחר זה ולא חרדה' (טז, יג). המלאכים רגילים להיות אצל אברהם אבינו, ובפרשת וישלח נראה שיעקב אבינו שולח מלאכים. ובהמשך התורה (במדבר כ, טז) אף נראה שמשה רבנו נקרא מלאך, כאשר מספרים למלך אדום על יציאת מצרים, "וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים".
לפי מה שהתברר לנו בעניינם של ה'מלאכים' – ניתן להבין יותר את משמעות הדבר: אבותינו הקדושים, שעוסקים בקריאה בשם ד', ופועלים לתקן עולם במלכות שד-י – הם, והאומה הישראלית כולה שהם אבותיה – 'חברים' של המלאכים, כדברי חז"ל בפסיקתא. מלאכות שונות יש למלך מלכי המלכים, שנצרכות כדי להביא את העולם לתכליתו. והרבה שלוחים למקום לעשייתן: זה מלאכתו בעיר וזה מלאכתו בשדה. זה מלאכתו בשמים וזה מלאכתו על הארץ. אך שותפים הם כולם לאותה מגמה ולאותו מהלך, לשכלל את העולם ולהביאו לתיקונו. ושותפות זו, היא היסוד של ה'חברות' שלהם, שאחד מביטויה המופלאים מופיע בגמ' במסכת שבת (פט.), שלאחר שהבינו המלאכים שדווקא משה רבנו – כמובן בשם ובשביל כל ישראל – הוא האדם ה'מלאך' שראוי לקבל את התורה – 'מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב ומסר לו דבר', כיוון שמטרת כולם היא אחת: לפעול "עִם הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ".
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
