ראשית
אך טבעי הדבר, שהמילה הראשונה בה נעסוק בפינה זו, תהיה המילה הראשונה המופיעה בתורה – ביחוד כאשר גם כל עניינה הוא הראשוניות – המילה 'בראשית', בצורותיה השונות – 'ראשית', 'בראשונה', 'ראשונה'[1].
ישנה 'מילה נרדפת', לכא', למילה ראשית, והיא המילה 'תחילת'. וננסה לעמוד על המשמעות הייחודית של כל אחת מהן.
שורשה של המילה ראשית , הוא כמובן 'ר.א.ש'[2]. מובנו הפשוט והראשוני של 'ראש' בלשוננו, הוא האיבר 'ראש' שקיים בכל בעלי החיים. בהתאם לכך, גם המילה 'ראשית' ו'ראשון', שייכות תמיד לשמות ולא לפעלים.
לעומת זאת 'תחילת', יסודה בפועל, משורש 'ה.ח.ל', כמו שמצינו בסוף הפרשה "ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה", וכן בפרשה הבאה אצל נמרוד, עליו נאמר ש"הוא החל להיות גבור בארץ".
מתוך כך עולה החילוק שבין המילים, שהמילה ראשית מתייחסת למציאות מסויימת ומבחינה בין דבר ראשוני בה לדברים אחרים, שבמובן מסוים הם באים אחר הדבר הראשוני – מצד הופעתם הכרונולוגית המאוחרת, מצד מקומם המרוחק יותר, או מצד פחיתות מעלתם מהדבר הראשון. ומכאן גם המילה 'ראשון', שמציינת את הדבר הראשון במניין כמה דברים.
לעומת זאת המילה 'תחילת', או 'תחילה', מבטאת יותר את התחלת מציאות הדבר לעומת העדרה מקודם לכן, וכמדומני שלא נמצא אותה מציינת מעלה לעומת דברים אחרים, כמו שנמצא במילים היוצאות מהשורש 'ר.א.ש'[3].
אולי משמעות זו של המילה 'ראשית', היא העומדת ביסוד דרשות חז"ל במדרשים השונים בתחילת חומש בראשית, שמבארות את המילה "בראשית" בה פותחת התורה, במובן של הראשוניות הערכית, שנרמזים בה שהעולם נברא עבור דברים הנקראים 'ראשית', לגודל מעלת חשיבותם: 'בשביל התורה שנקראת ראשית' ו'בשביל ישראל שנקראו ראשית'.[4]
מקום נכבד להתבוננות בחילוק שבין המילים הללו, נמצא בתהלים ובספר משלי, כאשר בפרק קיא (פסוק י) בתהלים נאמר: "ראשית חכמה יראת ד'", וכעי"ז בתחילת משלי (א, ז). ואילו בפרק ט במשלי (פסוק י) נאמר "תחלת חכמה יראת ד'". ויע' בפירוש המלבי"ם במשלי (ט, י), שמבאר מתוך כך שישנן שתי מדרגות ביראת ד', או שני סוגי יראות: זו שנאמר עליה 'ראשית' היא 'הראשית והחק המובחר' שבחכמה, ואילו היראה השניה, שהיא יראת העונש - 'אינה מחקי החכמה' אך גם לה יש חשיבות ותפקיד בהבאת האדם אל מעלת החכמה[5].
[1] במילה 'בראשית' בפסוק הראשון בתורה יש קושי גדול מצדו התחבירי של הפסוק, שלכא' היתה צריכה להיות אחריה מילה נוספת, שכן ראשית היא תמיד ראשית של משהו – בבל היא ראשית ממלכתו של נמרוד בפרשה הבאה, ראובן הוא ראשית אונו של יעקב, ישראל הם ראשית תבואתו של ד', וכנגדם עמלק הוא ראשית הגויים. מפרשים רבים עמדו על קושי זה והסבירו את הפסוק באופנים שנים, וייתכן גם שכמה מדרשות חז"ל על מילה זו מתבססות על קושי זה, שבהחלט 'אומר דרשני'. אך כאן נעסוק במשמעות התכנית של המילה ראשית, ולצורך העניין גם של המילה 'ראשונה'.
[2] ישנם מדקדקים הסבורים שישנן שתי אותיות שורש יסודיות, ולא שלוש, ולפיהם אותיות השורש הן 'ר.ש'.
[3] עי' בהרחבה רבה בביאור משמעות השורשים הללו והחילוקים שביניהם, בספר 'יריעות שלמה' לר' שלמה פפנהים, בחוברת א' יריעה א'. (רש"פ עסק רבות בביאורי לשון הקדש, והמלבי"ם ור' יעקב מעקלנבורג בעל 'הכתב והקבלה' מזכירים את ביאוריו ודנים בהם במקומות רבים בפירושיהם).
[4] ע"פ זה ניתן להבין גם את מה ששמענו לאחרונה ב'מרשות' לחתן בראשית, ש'נדבה רוחו להתעוררה, תחלה וראשון היות להתחיל התורה', שלכאורה יש כאן כפילות בעלמא. ולפי דברינו נראה שבאה תוספת המילה 'ראשון' להדגיש את מעלת ההתחלה החדשה, שאיננה מצויינת במילה 'תחילה', שמבטאת רק את ההתחלה לעומת חוסר התחלתה קודם לכן. ובאופן דומה ניתן לבאר את הבקשה המופיעה בתפילת מוסף של ר"ח בחלק מהנוסחים, שיהיה החודש הבעל"ט "תחלה וראש לפדיון נפשנו".
[5] מקום נוסף שבולט בו החילוק בין שתי המילים, הוא פסוק מפורסם בישעיהו (א, כו), "ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה", שממנו לקוחה בקשתנו בתפילה "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה". יע' גם שם במלבי"ם שמבאר את ההבדלים בין 'ראשונה' ו'תחלה'.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
