בשנה שעברה עיינו במילה הראשונה בתורה, המילה 'בראשית', אך עיוננו היה בעצם במשמעותה הייחודית של המילה 'ראשית', לעומת המילה 'תחילה'.
הפעם נעיין באות הראשונה בתורה, האות ב' שבמילה 'בראשית'.
ניתן להכליל משמעויות שונות שיש לאות ב, בהגדרה של 'ב' הבתוך'. דהיינו, האות ב' מציינת שהמילה שקדמה לה נמצאת בתוך המילה שהיא נסמכת אליה. נביא לכך כמה דוגמאות:
- במובן הכי פשוט – המיקום הפיזי. לדוגמה מפרשתנו – "וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם" (א, טו). האות ב' מציינת שרקיע השמים הוא המקום שבו יהיו המאורות.
- ישנה משמעות משנית למיקום הפיזי, שהיא מחברת בין הפועל למושא שלו. דהיינו, כאשר פעולה נעשית בדבר מה, נוספת האות ב לפני אותו דבר, לציין את מקום הפעולה. לדוגמה – "וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם... " (א, כו). אין זה מקום פיזי, אך הוא מושא של הפעולה – האדם ירדה בבעלי החיים.
- במובן קצת יותר מופשט – המיקום בזמן. לדוגמה – נאמר על המאורות שאחד מתפקידם "לִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה" (א, יח), זהו הזמן שבו הם ימשלו.
נציין עוד שני אופנים, שאף שבמבט ראשון הם נראים שונים מהמובן של ב' ה'בתוך' – נראה שיש קשר ביניהם, כפי שיתבאר.
- המשמעות השניה שהבאנו לעיל, היא ב' שמציינת מושא פיזי. אך לפעמים מושא הפעולה איננו המיקום הפיזי שלה, אלא על ידי מה היא נעשית. כך לדוגמה "הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי" (שמות ז, יז) – ההכאה היא לא על המטה, אלא באמצעותו.
נראה שגם משמעות זו היא סוג של 'בתוך' – כיוון שזו גם סוג של 'מסגרת' של הפעולה, שכן על ידה נעשית הפעולה.
לפעמים ב' זו משמשת לציון מסגרת 'רוחנית', שמתארת את הפעולה, באיזה אופן נעשתה. לדוגמה "מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ד' כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ" (תהלים קד, כד).
- ישנה ב' שמציינת את מטרת הפעולה. לדוגמה – יעקב אבינו אמר ללבן (כט, יח) "אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה". ב' זו מציינת את מטרת הפעולה, בעבור מה הוא יעבוד אותו.
ייתכן שגם משמעות זו קשורה למשמעויות הקודמות של הב', כיוון שכמו שכל המסגרות השונות שהב' מציינת – מסגרות המקום, הזמן והאמצעי – יוצרות את התאפשרות הפעולה מבחינה מעשית – כך מטרת הפעולה היא המסגרת הנסיבתית לפעולה, שכן בלעדיה לא היתה הפעולה נעשית. ניתן לומר שבתוך המגמה המבוקשת הכללית, נמצאת הפעולה הפרטית שמשרתת אותה.
במקומות רבים הב' יכולה להתפרש בשני מובנים. לפעמים משמעות אחת נראית על דרך הפשט והשניה על דרך הדרש, אך לפעמים שני המובנים הם בדרך הפשט.
נדגים דברינו בשני מקומות בדברי רש"י בפרשת בראשית.
- את המילה 'בראשית', מפרש רש"י בדרך הפשט במובן של ב' המציינת את המיקום בזמן:
בראשית בריאת שמים וארץ והארץ היתה תהו ובהו וחשך.
אך רש"י מזכיר קודם לכן את דרך הדרש, שלפיה מתפרשת הב' במובן של ב' המטרה:
בשביל התורה שנקראת "ראשית דרכו", ובשביל ישראל שנקראו "ראשית תבואתו".
- את המילים 'ביום השביעי', בפסוק "וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה" (ב, ב), מבאר רש"י בשני אופנים:
רבי שמעון אומר: בשר ודם שאינו יודע עתיו ורגעיו צריך להוסיף מחול על הקודש, הקדוש ברוך הוא שיודע עתיו ורגעיו נכנס בו כחוט השערה ונראה כאלו כלה בו ביום.
לפירוש זה, הב' היא ב' מתייחסת לזמן מסוים, כמו שודאי מתפרשת הב' בהמשך הפסוק: "וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה" (ב, ב).
אך רש"י מביא פירוש נוסף:
דבר אחר: מה היה העולם חסר, מנוחה, באת שבת באת מנוחה, כלתה ונגמרה המלאכה:
לפי פירוש זה, הב' היא 'ב' האמצעי', שעל ידי השבת סיים ד' את המלאכה, כי מעכשיו לא חסר העולם את המנוחה.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
