| סוג מדיה | שם השיעור | מאת | אורך | להורדה | |
|---|---|---|---|---|---|
יש לך שאלה בתנ"ך? רשום אותה כאן, וקבל בקרוב תשובה מצוות הרבנים
[שימו לב: הרבנים אינם עונים על שאלות של תלמידים המועתקות ממבחנים].
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
רבני האתר ישמחו להשקיע וללמד אצלכם תנ"ך במגוון נושאים וספרים.
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
הירשם כאן לקבלת המייל השבועי בתנ"ך - חידה שבועית , פרשת שבוע, איך לומדים תנ"ך ועוד
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם .
מלא פרטיך ויחזרו אליך לקביעת חברותא בתנ"ך באזור מגוריך.
קביעת החברותות על ידי ארגון 'קרוב אלי'. לפרטים נוספים: 0585503344
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יועברו לגורם כלשהו, מלבד ארגון 'קרוב אלי'.
בפרשת וירא (פרק כ"א) נאמר:
כב. "ויהי בעת ההִוא ויאמר אבימלך ופיכֹל שר צבאו אל אברהם לאמר: אלקים עמך בכל אשר אתה עֹשה.
כג. ועתה השבעה לי באלקים הנה אם תִשקֹר לי ולניני ולנכדי, כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי, ועם הארץ אשר גרתה בה.
כד. ויאמר אברהם: אנכי אשבע.
כה. והוכִח אברהם את אבימלך על אֹדות באר המים אשר גזלו עבדי אבימלך.
כו. ויאמר אבימלך: לא ידעתי מי עשה את הדבר הזה, וגם אתה לא הגדת לי, וגם אנכי לא שמעתי בלתי היום.
כז. ויקח אברהם צאן ובקר ויתן לאבימלך, ויכרתו שניהם ברית.
כח. ויצב אברהם את שבע כבשת הצאן לבדהן.
כט. ויאמר אבימלך אל אברהם: מה הנה שבע כבשת האלה אשר הצבת לבדנה.
ל. ויאמר כי את שבע כבשת תקח מידי, בעבור תהיה לי לעדה כי חפרתי את הבאר הזאת.
לא. על כן קרא למקום ההוא באר שבע, כי שם נשבעו שניהם.
לב. ויכרתו ברית בבאר שבע, ויקם אבימלך ופיכל שר צבאו וישבו אל ארץ פלשתים".
מפורסמים דברי הרשב"ם בפירושו לעקדת יצחק, שבהם כתב שאברהם אבינו חטא בכריתת הברית עם אבימלך, ושהעקדה היתה עונש על כך. דברים אלו מחודשים מאד, ומאמר זה ידון בהם, וכן בשיטות חז"ל במספר מדרשים בנושא זה.
על הפסוק "ויהי אחר הדברים האלה, והאלקים נסה את אברהם" (בראשית כב, א), כתב הרשב"ם: "כל מקום שנאמר 'אחר הדברים האלה' מחובר על הפרשה שלמעלה... אף כאן אחר הדברים שכרת אברהם ברית לאבימלך, לו ולנינו ולנכדו של אברהם, ונתן לו שבע כבשות הצאן, וחרה אפו של הקב"ה על זאת, שהרי ארץ פלשתים בכלל גבול ישראל, והקב"ה ציוה עליהם: 'לא תחיה כל נשמה' (דברים כ, טז). וגם ביהושע מטילין על ערי חמשת סרני פלשתים גורל (יהושע יג, ג; טו, מה-מז).
לכן: 'והאלקים נסה את אברהם' - קינתרו וציערו, כדכתיב: 'הֲנִסָה דָבָר אליך תִלְאֶה' (איוב ד, ב), 'על נסותם את ד'' (שמות יז, ז), 'מסה ומריבה' (שם), 'בחנני ד' ונסני' (תהלים כו, ב).
כלומר: נתגאית בבן שנתתיך, לכרות ברית ביניכם ובין בניהם, ועתה לך והעלהו לעולה, ויראה מה הועילה כריתות ברית שלך.
וכן מצאתי אחרי כן במדרש של שמואל (פרשה יב): 'ויהי ארון ד' בשדה פלשתים שבעה חדשים' (שמואל א ו, א) - כתיב: 'את שבע כבשות תקח מידי' (בראשית כא, ל). אמר לו הקב"ה [לאברהם]:
אתה נתת לו שבע כבשות - חייך, שבניו עושים עם בניך שבע מלחמות ונוצחין אותן[1].
דבר אחר: חייך, שבניו הורגים שבעה צדיקים מבניך, ואלו הן: שמשון, חפני ופינחס[2], ושאול ושלושת בניו.
דבר אחר: חייך, שבניו מחריבין שבעה משכנות, ואלו הן: אוהל מועד וגלגל, נב וגבעון, ושילה, ובית עולמים תרין [-שניים][3].
דבר אחר: שארוני מחזר בשדה פלשתים שבעה חדשים (שמואל א ו, א)"[4].
לפי הרשב"ם אברהם אבינו חטא בכרתו ברית עם אבימלך, כיון שעם ישראל נצטוה: "לא תחיה כל נשמה", והעקדה היתה עונש על כך!
עוד הביא הרשב"ם מדרש שמחזק את דבריו שאברהם אבינו חטא בכרתו ברית עם אבימלך!
יש לשאול על דברי הרשב"ם שאלות רבות, הן מצד פשט הפסוקים והן מצד הסברא:
על מה שכתב הרשב"ם: "וחרה אפו של הקב"ה על זאת, שהרי ארץ פלשתים בכלל גבול ישראל, והקב"ה ציוה עליהם: 'לא תחיה כל נשמה'". יש לשאול מספר שאלות:
שמא תאמר: התורה הסתירה זאת מפני כבודו של אברהם. והרי התורה כתבה כן על מנהיגי ישראל: "ויחר אף ד' במשה" (שמות ד, יד), "ויחר אף ד' בם [-באהרן ובמרים]" (במדבר יב, ט)! וכן נאמר על דוד: "וירע הדבר אשר עשה דוד בעיני ד'" (שמואל ב יא, כז)!
עוד יש להוסיף שרש"י כתב בתוכחת ד' לאהרן ומרים (במדבר יב, ט): "ויחר אף ד' בם וילך - מאחר שהודיעם סרחונם גזר עליהם נדוי, קל וחומר לבשר ודם שלא יכעוס על חבירו עד שיודיענו סרחונו". ומקורו בדברי חז"ל בספרי ובתנחומא שם. אם כן למדנו שד' אינו מעניש אם הוא אינו מודיע קודם על החטא!
ואם תאמר שהביקורת של הרשב"ם היא על הסכמתו של אברהם לכרות ברית עם אבימלך, עדיין קשה:
א. אין זו גאוה. ב. נראה שאברהם לא היה יכול לסרב לבקשתו של אבימלך, שהרי אבימלך בא אל אברהם בתביעה שהוא חייב לו: "כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי"! כלומר: "אתה אברהם, איש החסד, שמחפש לעשות חסד עם כל אדם, גם כאשר היית חולה ביום השלישי למילתך ובחוץ שרר חום עצום, אתה חייב לעשות לי חסד ועם הארץ אשר גרתה בה, שהרי אמרתי לך: 'הנה ארצי לפניך, בטוב בעיניך שב' (כ, טו)"[5]!
עוד יש לשאול על הרשב"ם שש שאלות מסברא:
ואף על פי שאברהם קיים את כל התורה לפני שניתנה (יומא כח ע"ב), אבל הוא עשה זאת רק בגדר של "אינו מצווה ועושה" (רמב"ן בראשית כו, ה). האם כאשר עבר על מצוה אחת שהוא לא היה מצווה בה - הגיע לו עונש כל כך חמור?!
ואם תאמר שד' התכוון לומר לאברהם שהוא צריך לכפר על חטאו בהקרבת קרבן, ולכן ציוהו ללכת דווקא למקום המקדש, ששם יתכפר חטאו - הרי הרשב"ם לא כתב כך, אלא כתב: "נתגאית בבן שנתתיך לכרות ברית ביניכם ובין בניהם, ועתה לך והעלהו לעולה, ויראה מה הועילה כריתות ברית שלך". כלומר: רק עונש, ולא כפרה!
כמו כן תקנו לנו בתפילת ראש השנה: "ועקדת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור"!
עוד יש לשאול על הרשב"ם, שאף על פי שמפשטות המדרש שהביא הרשב"ם כראיה לדבריו משמע שיש ביקורת על כריתת הברית בין אברהם לאבימלך, כפי שכתב הרשב"ם, מכל מקום לא כתוב בו שהעקדה היתה עונש לאברהם. אדרבא! ממה שהמדרש הזכיר עונשים שבאו על עם ישראל כעבור כשמונה מאות שנה[10], ואף כעבור אלף ושבע מאות שנה[11], ולא הזכיר את העקדה, הכתובה בסמוך לכריתת הברית ומוצמדת אליה במילים "אחר הדברים האלה", משמע שהמדרש למד שהעקדה לא באה כעונש על אברהם, ולא כמו שכתב הרשב"ם!
אכן במדרש רבה (נד, ד) על הפסוקים "ויקח אברהם צאן ובקר ויתן לאבימלך וגו', ויאמר אבימלך לאברהם: מה הנה שבע כבשת" מופיעים דברים דומים לדברים הכתובים במדרש שמואל, אך על המילים "ויהי אחר הדברים האלה" לא מופיע במדרש (נה, א-ה), הסבר הדומה להסבר הרשב"ם, אלא הסברים אחרים, ואת המילים "והאלקים נסה את אברהם" לא פירשו שם כרשב"ם שהוא לשון קינטור וצער, אלא להיפך: לשון נס וגדולה!
א. שאלות הרב בכרך והרב יעקבסון
הרב בכרך בספרו "אחד היה אברהם" (עמוד 9) העיר: "קשה מאד לקבל דעה זו שהאלקים ניסה את אברהם בעקדה כדי לצערו ולקנטרו, ובזה להענישו על הברית שכרת עם אבימלך מלך פלשתים. האם כל כך גדול היה החטא עד שראוי היה לעונש כל כך נורא"?! [השאלה הראשונה מסברא].
המשיך הרב בכרך: "לכן אנו תמהים על הרשב"ם מה ראה לשנות מכל מה שלמדנו עד כה על נסיון זה, שהוא הגדול והאחרון בעשרת הנסיונות שנתנסה אברהם אבינו, ועמד בכולם".
עוד הוסיף הרב בכרך: "ואם יש בעקדה משום עונש - הרי זה מוריד ממנה את ערכה".
גם הרב יעקבסון בספרו "בינה במקרא" (עמוד 28) העיר על דברי הרשב"ם באופן כללי: "קשה קצת לקבל כאן את תפיסתו של רשב"ם". אך הוסיף: "אף על פי שקשה קצת לקבל כאן את תפיסתו של רשב"ם, הרי יש בה בכל זאת מן הענין, ביחוד בשל חיבת הארץ הגלומה בה".
ב. שאלות הרב חנן פורת
גם הרב חנן פורת בספרו "מעט מן האור" (בראשית עמ' 134) כתב: "על פירוש יוצא דופן זה של הרשב"ם ארשה לעצמי להעיר בנימה אישית: לכאורה היה עלי להעלות על נס את דברי הרשב"ם, ולהוכיח מהם את הקשר האמיץ שבין עם ישראל לחבל עזה, עד שאפילו אברהם אבינו ספג ביקורת חריפה על נסיונו להגיע ל'הסכם מדיני', ו'להתפשר' כביכול על חבל ארץ זה, שהינו חלק בלתי נפרד מארץ ישראל.
אך דא עקא: פירוש הרשב"ם כה רחוק מפשוטו של מקרא, עד שתמה אני, כיצד 'רודף פשט' שכמותו יכול היה להעלותו על דעתו.
האמנם ניתן לראות בפרשה זו קינטור ותוכחה כלפי אברהם, בשעה שהכתוב משבח את אברהם על עמידתו בניסיון, ואומר: 'עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה'. ולא עוד אלא שבעקבותיה הוא מבשר לו: 'והתברכו בזרעך כל גויי הארץ'?!
על כן גם אם ראויים דברי הרשב"ם על הברית עם אבימלך לדיון תיאולוגי, קשה עד מאד לראות בהם עילה לניסיון העקדה".
אולי ניתן ליישב את השאלה "האמנם ניתן לראות בפרשה זו קינטור ותוכחה כלפי אברהם, בשעה שהכתוב משבח את אברהם על עמידתו בניסיון, ואומר: 'עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה' (כב, יב). ולא עוד אלא שבעקבותיה הוא מבשר לו: 'והתברכו בזרעך כל גויי הארץ' (שם, יח)?!" ולומר שאף על פי שהעקדה התחילה כעונש לפי הרשב"ם, מכל מקום היה בה גם ניסיון במובן הרגיל, וכיון שאברהם אבינו עמד בו, הוא קיבל על כך שכר. אבל תשובה זו היא יותר מהצד השכלי הקר, אבל מצד הלב, והיחס בין מרכיבי הפרשה כולה, דחוק להסביר כך.
מדברי הרשב"ם עולים שני לקחים מאד חשובים:
כמו שד' כעס על אברהם ורצה לצערו, ומכל מקום בסופו של דבר יצא ממעשה זה שכר גדול לאברהם ולבניו עד סוף כל הדורות (כמו שיישבנו את שאלת הרב חנן פורת)!
יש לציין שכעין זה מצאנו אצל דוד המלך. כאשר שמעי בן גרא קלל אותו וסקל אותו באבנים, והוא היה בשפל המדרגה (שמ"ב טז, ה-ח), והיה זה כעונש על כך שחטא בבת שבע, הוא התגבר, ולא הרשה לאבישי בן צרויה להרוג את שמעי (שם, ט-יג), ובזכות זה זכה להיות הרגל הרביעית שבמרכבה, כמו שכתב ה"חפץ חיים" בספר "שמירת הלשון" שער התבונה פ"ח.
יש לשאול: גם אם לא נסביר שהעקדה היא עונש לאברהם על הברית עם אבימלך, מכל מקום קשה: כיצד יתכן שאברהם אבינו נשבע לאבימלך שבועה כזו שתפריע לבניו לכבוש את הארץ?
נראה להסביר שאברהם אבינו נשבע לאבימלך מתוך מחשבה שהשבועה לא תפריע לבני ישראל לכבוש את הארץ!
כיצד? כיון שהקב"ה אמר לאברהם: "ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם... ודור רביעי ישובו הנה" (טו, יג-טז), ואילו אבימלך ביקש מאברהם: "ועתה השבעה לי באלקים הנה אם תשקר לי ולניני [-ולבני[12]] ולנכדי" (כא, כג), דהיינו לשלושה דורות, הרי שאברהם חשב ששבועה זו לא תפריע לבניו בכיבוש הארץ. שכן במשך שלושת הדורות הבאים עתידים בניו להיות גרים בארץ לא להם, ואילו הדור הרביעי שיבוא לארץ ישראל כבר לא יהיה מחויב לשבועה[13]!
הרשב"ם, כאמור, הביא את המדרש שמואל כראיה לשיטתו. וכבר הוזכר שבמדרש רבה (נד, ד) על הפסוקים "ויקח אברהם צאן ובקר ויתן לאבימלך וגו', ויאמר אבימלך לאברהם: מה הנה שבע כבשת" מופיעים דברים דומים לדברים הכתובים במדרש שמואל. יש לעיין היטב בדברי המדרש.
כך נאמר במדרש: "'ויקח אברהם צאן ובקר ויתן לאבימלך, ויאמר אבימלך לאברהם: מה הנה שבע כבשות'. אמר לו הקדוש ברוך הוא [לאברהם]:
אתה נתת שבע כבשות בלי רצוני, חייך שאני משהה בשמחת בניך שבעה דורות.
אתה נתת לו שבע כבשות בלי רצוני, חייך כנגד כן הורגים מבניך שבעה צדיקים, ואלו הן: חפני, ופינחס, ושמשון, ושאול ושלושת בניו.
אתה נתת לו שבע כבשות בלי רצוני, כנגד כן בניו מחריבין מבניך שבעה משכנות, ואלו הן: אוהל מועד וגלגל, נוב, וגבעון, ושילה, ובית עולמים תרין.
אתה נתת לו שבע כבשות בלי רצוני כנגד כן ארוני חוזר בשדה פלשתים שבעה חדשים".
במדרש זה פרטים רבים, ויש לשאול עליו שאלות רבות, פרטיות וכלליות.
שאלה זו שאלו המפרשים וענו על פי הגמרא במסכת שבת (נה ע"ב) שאמרה: "כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה" ("יפה תואר" ומהרז"ו). ועיין שם בהרחבה בגמרא בדעות השונות בענין.
והרי שלושה משכנים כלל לא חרבו: אהל מועד שבמדבר הוקם בגלגל, אהל מועד שבגלגל הוקם בשילה, ואהל מועד שבגבעון הוקם כבית המקדש בירושלים!
ועוד שלושה משכנות לא חרבו על ידי הפלשתים: אהל מועד שבנֹב חרב על ידי שאול, בית המקדש הראשון חרב על ידי הכשדים, הבבלים, ולא על ידי הפלשתים, ובית המקדש השני חרב על ידי הרומאים!
כתבו על כך מפרשי המדרש שלולא הברית עם אבימלך היו בני ישראל ביציאתם ממצרים הולכים מיד לארץ ישראל, ומשה רבנו היה בונה את בית המקדש בירושלים, והוא היה נצחי. אבל בגלל הברית עם אבימלך מלך פלשתים "לא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים", והוצרכו לנדוד במדבר, ומתוך כך נכשלו בחטא המרגלים, והתעכבו במדבר ארבעים שנה, ומשה רבנו לא נכנס לארץ, והשכינה נעתקה ממקומה שבע פעמים[14].
וכי בית ראשון לא חרב בגלל שלש העברות החמורות: עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים[15]?!
וכי שילה לא חרבה בגלל בזיון קדשים[16] וגילוי עריות[17]?!
וכי חפני ופינחס לא מתו בעוונותיהם[18]?!
וכי שאול לא מת בעוונותיו[19]?! והרי כל אלו פסוקים מפורשים!
רוב המפרשים לא שאלו שאלות אלו, אבל ה"יפה תואר" השלם, בפירושו השלישי שאל את השאלה האחרונה, ולפי תשובתו לשאלה זאת מיושבות גם שאר השאלות.
ה"יפה תואר" השלם (בראשית רבה נד, ה) כתב שלושה הסברים למדרש. בתחילת דבריו כתב: "אתה נתת לו שבע כבשות וכו' - שנענש על שכרת ברית עם העכו"ם".
אחר כך שאל: "ואף על פי שמן הראוי היה שלא לדחותו, מאחר שביקש שלומו, ועוד שהקדים לו חסד"!
וענה: "היה אפשר להישבע לו, מבלי שיכרות לו ברית ממש, כדרך אחים".
כלומר: יש כאן ביקורת קלה על אברהם על כך שהוא כרת ברית לאבימלך, שמשמעותה אהבה, ולא הסתפק בשבועה שלא ירע לו.
אחר כך כתב ה"יפה תואר" הסבר אחר: "ואפשר שנענש לפי שלא שאל את פי ד', מאחר שאמר לו לתת לזרעו את הארץ, אולי ימשך מזה מניעה מכיבוש הארץ, והיה יכול לומר לו: 'עמוד ואשמעה מה יצוה ד''.
על מה שכתב ה"יפה תואר": ש"היה יכול לומר לו: 'עמוד ואשמעה מה יצוה ד''", יש להעיר שביטוי זה היה שייך רק אצל משה רבנו, כמו שכתב הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (פ"ז ה"ו): "כל הנביאים אין מתנבאים בכל עת שירצו, משה רבינו אינו כן, אלא כל זמן שיחפוץ רוח הקודש לובשתו ונבואה שורה עליו, ואינו צריך לכוון דעתו ולהזדמן לה, שהרי הוא מכוון ומזומן ועומד כמלאכי השרת, לפיכך מתנבא בכל עת, שנאמר: 'עמדו ואשמעה מה יצוה ד' לכם' (במדבר ט, ח)"[21].
ואולי יש לומר שה"יפה תואר" כתב זאת על דרך המליצה, וכוונתו היא שאברהם היה צריך להגיד לאבימלך שבענין כל כך חשוב עליו לשאול את ד', ולדחות את אבימלך בכמה שעות או בכמה ימים, עד שיתגלה אליו דבר ד'.
הסבר זה של ה"יפה תואר" דומה למה שכתב בספר "מסילת ישרים" (פרק ד): "אך ההערה לכל ההמון, הנה הוא בענין השכר ועונש עצמם, בראות עומק הדין עד היכן מגיע, אשר באמת ראוי להזדעזע ולהתחרד תמיד, כי מי יעמוד ביום הדין ומי יצדק לפני בוראו, באשר השקפתו מדקדקת על כל דבר קטן או גדול. וכן אמרו רבותינו ז"ל (חגיגה ה ע"ב): 'ומגיד לאדם מה שיחו, אפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו, מגידים לו לאדם בשעת הדין'. עוד אמרו (יבמות קכא): 'וסביביו נשערה מאד, מלמד שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם חסידיו כחוט השערה'.
אברהם, הוא אברהם האהוב לקונו, עד שהכתוב אמר עליו: 'אברהם אוהבי' (ישעיה מא), לא פלט מן הדין מפני דברים קלים שלא דקדק בהם: על שאמר 'במה אדע', אמר לו הקדוש ברוך הוא: 'חייך, ידֹע תדע כי גר יהיה זרעך' (פרקי דרבי אליעזר פרק מח). על שכרת ברית עם אבימלך בלא ציוויו של מקום, אמר לו הקדוש ברוך הוא: 'חייך, שאני משהא בשמחת בניך שבעה דורות' (בראשית רבה נד).
יעקב, על שחרה אפו ברחל שאמרה לו 'הבה לי בנים', אמרו במדרש, זה לשונו: 'אמר לו הקדוש ברוך הוא: כך עונים את המעוקות? חייך, שבניך עומדים לפני בנה' (בראשית רבה עא, י).
ולפי שנתן את דינה בתיבה כדי שלא יקחה עשו, אף על פי שכוונתו היתה ודאי לטובה, אך לפי שמנע חסד מאחיו, אמרו במדרש (בראשית רבה עו): אמר לו הקדוש ברוך הוא: 'למס מרעהו חסד' (איוב ו, יד) - לא בקשת להשיאה למהול הרי היא נשאת לערל, לא בקשת להשיאה דרך היתר הרי היא נשאת דרך איסור".
מדברי ה"מסילת ישרים" עולה שאברהם אבינו חטא בכרתו ברית עם אבימלך, אבל לא שעצם מעשה הברית היה חטא, אלא רק העובדה שאברהם לא שאל את ד'. וחטא זה היה קל ביותר, שהוא נחשב לחטא רק מפני שהקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה[22]!
הוסיף ה"יפה תואר" ושאל: "אך צריך עיון: למה לא נענש על הצאן והבקר שנתן, רק על שבע כבשות שהיו לעדות הבאר"?
וענה: "ויתכן שהכוונה בכל זה מה שאמר כמה פעמים שכל מה שעשו האבות היה סימן לבנים. ומה שכתוב: 'אתה נתת לו שבע כבשות, חייך וכו'' לאו דרך עונש הוא, אלא שהודיעו שהיו הדברים בידו מכוונים וסימן לבניו".
מסוף דברי ה"יפה תואר" עולה שאברהם אבינו כלל לא חטא בכריתת הברית עם אבימלך! ומה שאמר המדרש שבניו של אברהם נענשו במהלך הדורות על נתינת שבע הכבשות הכוונה היא רק בבחינת "מעשה אבות סימן לבנים"!!!
כעין זה מצאנו בדברי הרמב"ן על חפירת הבארות על ידי יצחק (כו, כ): "ויקרא שם הבאר עשק - יספר הכתוב ויאריך בענין הבארות, ואין בפשוטי הסיפור תועלת, ולא כבוד גדול ליצחק, והוא ואביו עשו אותם בשוה, אבל יש בדבר ענין נסתר בתוכו, כי בא להודיע דבר עתיד. כי 'באר מים חיים' ירמוז לבית אלקים אשר יעשו בניו של יצחק, ולכן הזכיר 'באר מים חיים', כמו שאמר ירמיה (יז, יג): 'מקור מים חיים את ד''.
וקרא הראשון 'עשק', ירמוז לבית הראשון אשר התעשקו עמנו, ועשו אותנו כמה מחלוקות וכמה מלחמות, עד שהחריבוהו. והשני קרא שמה 'שטנה', שם קשה מן הראשון, והוא הבית השני, שקרא אותו כשמו שכתוב בו: 'ובמלכות אחשורוש בתחילת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלם' (עזרא ד, ו), וכל ימיו היו לנו לשטנה, עד שהחריבוהו וגלו ממנו גלות רעה. והשלישי קרא 'רחובות', הוא הבית העתיד, שיבנה במהרה בימינו, והוא יעשה בלא ריב ומצה, והא-ל ירחיב את גבולנו, כמו שנאמר: 'ואם ירחיב ד' אלקיך את גבולך כאשר דבר' וגו' (דברים יט, ח), שהוא לעתיד. וכתיב בבית השלישי: 'ורחבה ונסבה למעלה למעלה' (יחזקאל מא, ז). 'ופרינו בארץ', שכל העמים יעבדוהו שכם אחד".
אם כן כמו שברור שחפירת הבארות על ידי יצחק לא גרמה ח"ו לחורבן הבית הראשון והשני, אלא היא רק היתה סימן להם, כך גם נתינת שבע הכבשות לא גרמה לעונשים המנויים במדרש, אלא היא רק היתה סימן להם.
לפי זה מיושבות כל השאלות שנשאלו על המדרש:
על השאלה הראשונה - וכי כל העונשים באו בגלל אברהם אבינו? האם הם לא בגלל חטאיהם של אותם אנשים או של בני ישראל?! - יש לענות שאכן העונשים באו בגלל חטאי הדורות ההם, אלא שהמדרש אמר שבנתינת שבע הכבשות היה רמז שכך יקרה.
על השאלה השניה - האם אברהם אבינו חטא וכיצד יתכן שבניו נענשו בעונשים כל כך חמורים על חטאו - יש לענות שאכן העונשים באו בגלל חטאי הדורות ההם, אלא שהמדרש אמר שבנתינת שבע הכבשות היה רמז שכך יקרה.
על השאלה השלישית - היכן מצא המדרש רמז לכך שד' גער באברהם אבינו - יש לענות שאכן ד' לא גער באברהם אבינו, אלא שהמדרש אמר שבנתינת שבע הכבשות היה רמז שכך יקרה.
על השאלה הרביעית - כיצד יתכן שאברהם שחטא לא נענש, ובניו שלא חטאו נענשו - יש לענות שאכן העונשים באו בגלל חטאי הדורות ההם, ולא בגלל אברהם, אלא שהמדרש אמר שבנתינת שבע הכבשות היה רמז שכך יקרה.
על השאלה החמישית - אם אברהם חטא חטא חמור, מדוע לא כתוב אחר כך שאברהם התחרט עליו וחזר בתשובה - יש לומר שאכן אברהם לא חטא, ולכן לא הוצרך לחזור בתשובה.
על השאלה השישית - אם אברהם חטא חטא חמור, כיצד יתכן שאחר כך יצחק אבינו חוזר על חטא זה וכורת ברית עם אבימלך - יש לומר שאכן אברהם לא חטא, ולכן יצחק חזר וכרת ברית עם אבימלך.
על השאלה השביעית - הרי חז"ל תקנו שבראש השנה קוראים בתורה ביום הראשון על כריתת הברית של אברהם עם אבימלך וכיצד יתכן שביום הדין נזכיר את חטאו של אברהם אבינו - יש לומר שאכן אברהם לא חטא, ולכן אין שום בעיה לקרוא פרשה זו בראש השנה.
על השאלה השמינית - האם הבעיה היתה נתינת שבע הכבשות, או כריתת הברית - יש לענות שאכן לא היתה בעיה בכריתת הברית, ולא בנתינת שבע הכבשות, אלא שהמדרש אמר שבנתינת שבע הכבשות היה רמז שכך יקרה.
יש לשאול: כיצד יתכן שלא היה בכריתת הברית עבירה? והרי התורה ציוותה: "לא תכרת להם ברית"!
יש לענות על כך על פי מה שכתב תוספות הרא"ש.
גם תוספות הרא"ש (קידושין דף סח ע"ב) כתב שאברהם לא חטא כלל בכריתת הברית עם אבימלך. בתחילה הוא שאל: "'לא תכרות להם ברית' - קשה, דאי בכל אומות איירי, הרי שלמה כרת ברית עם חירם מלך צור, דכתיב: 'ויכרתו ברית שניהם'"! וענה על כך ארבעה תירוצים:
"ויש לומר דדוקא כריתות ברית לשם עבודה זרה אסר הכתוב, כדכתיב: 'לא תכרות להם ולאלהיהם ברית' (שמות כג, לב).
או שמא חירם מלך צור גר תושב היה.
והא דכתיב גבי גבעונים: 'אולי בקרבי אתה יושב, ואיך אכרות לך ברית' (יהושע ט, ז), אלמא אף ברית דלאו דעבודה זרה אסור! היינו משום שהיו מצווים שלא להחיותם.
ועוד יש לומר דאפילו ברית שלא לשם עבודה זרה אסור, כגון ברית של אהבה ושל ריעות, לעזור זה לזה במלחמה ולהשתתף זה עם זה בכל דבר, אבל כריתת ברית של שלום, כגון ברית שעשה אברהם לאבימלך 'אם תשקור לי ולניני ולנכדי' [מותר]. וכן היה כריתת ברית של חירם מלך צור עם שלמה".
לפי דברי הרא"ש מותר היה לאברהם לכרות ברית עם אבימלך, כיון שזו לא היתה ברית של אהבה וריעות, אלא רק ברית של שלום שלא ילחמו זה בזה.
הסבר אחר, המקשר גם הוא בין העקדה לבין הברית עם אבימלך נאמר בתנא דבי אליהו (סוף פרק ז): "ישמור אדם... שלא יעשה שותפות דברים עם העכו"ם ולא יכרות עמו ברית, שכן מצאנו באברהם אבינו, שעשה שותפות עם אבימלך, וסוף הדברים שכרת עמו ברית... וכשכרת עמו ברית נתקבצו מלאכי השרת לפני הקב"ה ואמרו: למה יכרות אברהם ברית עם עכו"ם?... אמר להם הקב"ה: בן יחיד שנתתי לו למאה שנים אני אומר לו להעלותו עולה. אם יעלהו - מוטב, הרי אתם יודעים שכוונתו היתה לטובה, מפני דרכי שלום, ואם לאו - יפה אתם אומרים. שנאמר: 'ויהי אחר הדברים האלה והאלקים נסה את אברהם וגו' וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו'... מכאן אמרו: אין לך אומה בעולם[23] שאינה משעבדת ומענה את ישראל יותר מכמה מאות שנה, אלא בשביל שכרת אברהם ברית עם העכו"ם".
התנא דבי אליהו גם כן הסביר את הפסוק "ויהי אחר הדברים האלה" על הברית בין אברהם לאבימלך, בדומה לפירוש הרשב"ם, ולפי דבריו המלאכים קטרגו על אברהם על כריתת הברית עם אבימלך, בדומה לדברי הרשב"ם, אך בסיכומו הוא לא כתב כרשב"ם שהדבר נעשה כדי לצער את אברהם, אלא להיפך, כדי להוכיח למלאכים שאברהם עשה טוב בכריתת הברית עם אבימלך!
יש לשאול: כיצד התברר על ידי העקדה שאברהם עשה טוב בכריתת הברית?
הסביר ה"מאורי אש"[24]: "זה פלא גדול מאוד: איש אמונים כזה יכרות ברית אהבה עם עובד אלילים?! זה נפלאו מלאכי השרת. אך ד', הרואה ללב אברהם ויודע אמונת לבו כי רק מפני דרכי שלום עשה, כראוי לאיש חכם, מקרב אף לרחוקים, כי אולי מזה ילמדו לעשות טוב, נתן להם אות שלבו שלם ולא נטמאה נפשו בחברת אבימלך, במה שעקד את יצחק".
דהיינו ברית של הדדיות בין ישראל לעכו"ם אסורה, אבל ברית שנובעת מתוך כך שישראל מכירים במעלתם ויודעים את תפקידם בעולם - לתקן עולם במלכות ד' - ומתוך כך מקרבים את הגויים, כדי ללמדם לעשות טוב, מותרת, וכזו היתה הברית שכרת אברהם עם אבימלך!
אלא שלפי זה נשאלת השאלה: מדוע אם כן אמרו חז"ל שבגלל הברית שכרת אברהם לאבימלך נשתעבדו בני ישראל בין האומות? והרי אברהם לא עבר איסור, שכן כוונתו היתה לטובה!
שאלה זו שאל ה"מאורי אש"[25], ועוד הוסיף לשאול: "עיקר סיבת הגלויות היה מפני חטאם, ואיך אמר מפני זה [הברית עם אבימלך]?"
על שתי שאלות אלו ענה ה"מאורי אש": "נראה שבא לבאר הסיבה הפנימית איך באו ישראל לכל החטאים הגדולים שבעבורם גלו מארצם. והיא כי נשתייר בלב בניו להיות כורתים ברית עם עובדי כוכבים. ובבחינתם, הקטנה מאברהם, יכולים להתערב אתם באהבה, וילמדו ממעשיהם. וכן היה באמת בתחילת עלייתם לארץ ישראל, שהשאירו עובדי כוכבים שנצטוו למחותם[26] ...וזה היה הסיבה הראשונה לחטאות ישראל, כי התערבו אתם ולמדו ממעשיהם".
כוונתו לפסוקים בתהלים מזמור ק"ו, שם נאמר:
לד. " לא השמידו את העמים אשר אמר ד' להם.
לה. ויתערבו בגוים, וילמדו מעשיהם.
לו. ויעבדו את עצביהם, ויהיו להם למוקש.
לז. ויזבחו את בניהם ואת בנותיהם לשדים.
לח. וישפכו דם נקי, דם בניהם ובנותיהם אשר זבחו לעצבי כנען, ותחנף הארץ בדמים.
לט. ויטמאו במעשיהם, ויזנו במעלליהם.
מ. ויחר אף ד' בעמו, ויתעב את נחלתו.
מא. ויתנם ביד גוים, וימשלו בהם שנאיהם".
על פי דברי ה"מאורי אש" אברהם אבינו לא חטא בכריתת הברית עם אבימלך, כיון שכוונתו היתה לטובה, לרומם את הגויים. מתוך כך חשבו בני ישראל שראוי לכרות ברית עם הגויים. אבל כאשר הם כרתו ברית עם הגויים הם לא עשו זאת כדי לרומם את הגויים, אלא מתוך ירידה אל הגויים. העונשים שבאו על בני ישראל היו בגלל חטאיהם, אלא שהשורש לכל חטאיהם היה הברית שהם כרתו עם הגויים, ומתוך כך הם למדו ממעשיהם הרעים, שעליהם הם נענשו.
על פי דברי ה"מאורי אש" בהסבר התנא דבי אליהו, שאברהם אבינו לא חטא בכריתת הברית עם אבימלך, והעונשים שבאו על בני ישראל היו בגלל חטאיהם, חשבתי להסביר כך גם בדברי המדרש רבה הנזכר לעיל, בפרק הקודם: כל העונשים שבאו על בני ישראל היו בגלל חטאיהם, אלא שהשורש לכל חטאיהם היה הברית שהם כרתו עם הגויים, ומתוך כך הם למדו ממעשיהם הרעים, שעליהם הם נענשו. ודברי המדרש "אתה נתת לו שבע כבשות, חייך וכו'" כוונתם שאף על פי שאברהם אבינו לא חטא בכריתת הברית עם אבימלך, אבל בני ישראל הבינו ממעשה זה שראוי לכרות ברית עם הגויים, ומתוך כך חטאו, ועל כך הם נענשו.
אמנם יש להעיר שהסבר ה"מאורי אש" מובן מאד בהסבר דברי התנא דבי אליהו, שם אמרו שד' הוכיח למלאכים על ידי העקדה, שאברהם לא חטא בכריתת הברית עם אבימלך. אבל בהסבר דברי המדרש רבה, שם כתוב: "חייך וכו'", הוא יותר דחוק, כיון שלא כתוב שד' הוכיח למלאכים על ידי העקדה, שאברהם לא חטא בכריתת הברית עם אבימלך. כמו כן הלשון "אתה נתת לו שבע כבשות, חייך וכו'" היא לשון חריפה, שמשמע ממנה שהמדרש סובר שאברהם אבינו כן חטא, ואולי אפילו חטא חמור.
לכן שאלתי את מורנו ורבנו, ראש הישיבה, הגאון הרב אברהם שפירא זצ"ל (בקיץ תשנ"ה), האם ניתן להסביר כך בדברי המדרש רבה. אמר לי על כך הרב דברים מעין אלו: "ודאי שניתן להסביר כך גם את המדרש רבה, וכי חז"ל חשבו שהם חברים של אברהם אבינו, שהם אמרו עליו ביקורת קשה?! ודאי שדבריהם נאמרו רק בדקוּת".
כלומר: לגודל מדרגת אברהם אבינו אמרו חז"ל מלות ביקורת שנראות חריפות, אבל כוונתם לחטא דק מאד, או לביקורת קלה על דבר שלא היה בו כלל חטא.
על פי זה מיושבות כל השאלות שנשאלו על המדרש:
וכי בית ראשון לא חרב בגלל שלש עברות חמורות?! וכי שילה לא חרבה בגלל גילוי עריות ובזיון קדשים?! וכי שמשון, וחפני ופינחס, ושאול [ושלושת בניו] לא מתו בעוונותיהם?! והרי יש פסוקים מפורשים על כך! [וכי בית שני לא חרב בגלל שנאת חינם?!]
אחרי שנים מצאתי שבעל ה"מאורי אש" על התנא דבי אליהו, כתב פירוש גם על המדרש רבה בשם "אשד הנחלים" (ווילנא תר"ג), ושם אכן הסביר כך את המדרש רבה! כך כתב שם: "בתנא דבי אליהו מבואר יותר, ושם פירשתי... וזה לשוני שם...". והעתיק את דבריו המובאים מהאות ס"ד!
א. הרשב"ם הסביר את המלים "ויהי אחר הדברים האלה והאלקים נסה את אברהם" שד' כעס על אברהם אבינו על שכרת ברית עם אבימלך, ולכן ציערו בעקדה.
ב. על דברים אלו של הרשב"ם שאלנו שאלות רבות.
שבע שאלות מפשט הפסוקים:
עוד שש שאלות מסברא:
ואף על פי שאברהם קיים את כל התורה לפני שניתנה (יומא כח ע"ב), אבל הוא עשה זאת רק בגדר של "אינו מצווה ועושה" (רמב"ן בראשית כו, ה). האם כאשר עבר על מצוה אחת שהוא לא היה מצווה בה - הגיע לו עונש כל כך חמור?!
ואם תאמר שד' התכוון לומר לאברהם שהוא צריך לכפר על חטאו בהקרבת קרבן, ולכן ציוהו ללכת דווקא למקום המקדש, ששם יתכפר חטאו - הרי הרשב"ם לא כתב כך, אלא כתב: "נתגאית בבן שנתתיך לכרות ברית ביניכם ובין בניהם, ועתה לך והעלהו לעולה, ויראה מה הועילה כריתות ברית שלך". כלומר: רק עונש, ולא כפרה!
כמו כן תקנו לנו בתפילת ראש השנה: "ועקדת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור"!
עוד שאלה על היחס בין דברי הרשב"ם לדברי המדרש שהביא הרשב"ם:
מהמדרש שהרשב"ם הביא עולה אמנם בפשטות שיש ביקורת על אברהם על כריתת הברית עם אבימלך, אבל לא הובאה שם העקדה כעונש, אלא רק עונשים שהיו כעבור שמונה מאות שנה! ומשמע שהעקדה לא היתה עונש!
ג. על הקושי העולה מדברי הרשב"ם על אברהם אבינו כיצד אברהם ויתר על ארץ ישראל ענינו שאברהם ידע שבניו יהיו בגלות ארבעה דורות לפחות ולכן הסכים לכרות לאבימלך ברית שבניו לא יכבשו את הארץ במשך שלושה דורות.
ד. מדברי הרשב"ם עולים שני לימודים גדולים לדורות:
ה. על המדרש מצד עצמו שאלנו על חלק מהפרטים הכתובים בו:
ו. על המדרש מצד עצמו שאלנו גם כמה שאלות כלליות:
על כל השאלות הללו ענינו רק על פי פירושו השלישי של ה"יפה תואר" ועל פי פירוש ה"מאורי אש" ו"אשד הנחלים", שעל פי שניהם אברהם אבינו לא חטא!
גם תוספות הרא"ש כתב שאברהם אבינו לא חטא, מפני שברית של שלום מותרת, ורק ברית של אהבה אסורה.
ז. בתנא דבי אליהו נאמר שהמלאכים קטרגו על אברהם אבינו על שכרת ברית עם אבימלך, וד' אמר להם שאברהם עשה טוב: מטרתו היתה לקרב את אבימלך. ד' גם הוכיח להם את צדקותו של אברהם מהעקדה.
התנא דבי אליהו סיים שבגלל זה הפלשתים ואומות העולם שעבדו את ישראל.
הסביר ה"מאורי אש" שאמנם הברית של אברהם עם אבימלך היתה טובה, כדי לרומם את אבימלך. אבל בגלל הברית של אברהם עם אבימלך כרתו בני ישראל ברית עם הגויים במקום להשמיד אותם, וברית זאת לא היתה לטובה, כיון שהיא לא היתה לרומם את הגויים, אלא להיפך, לרדת אל הגויים. מתוך כך למדו בני ישראל ממעשיהם הרעים של הגויים, וחטאו, ונענשו.
הרשב"ם שהיה "ראשון", כמלאך (שבת קיב ע"ב), כתב שאברהם אבינו חטא בכריתת הברית עם אבימלך. גם בתנא דבי אליהו נאמר שהמלאכים קטרגו על אברהם אבינו על שכרת ברית עם אבימלך. אבל ד' אמר להם שאברהם עשה טוב.
מתוך עיון בדברי המדרשים עולה שהם סוברים שאברהם אבינו לא חטא בכריתת הברית עם אבימלך. וכשם שדנו את אברהם אבינו לכף זכות, כך המקום ידון אותנו לכף זכות.
[1] יש לעיין באלו מלחמות מדובר. ודע שלפנינו במדרש שמואל לא כתוב כן, אלא כתוב: "שאני משהה בשמחת בניך שבעה דורות", וכן הוא במדרש בראשית רבה נד, ד. ועיין ב"תורה שלמה" פרק כ"א אות קכד שהעיר על כך.
[2] יש לשאול: כיצד החשיבם המדרש כצדיקים והרי הכתוב גינה אותם ואמר עליהם: "בני בליעל" (שמואל א ב, יב)! עיין בהמשך המאמר.
[3] יש לשאול שאמנם פלשתים החריבו את משכן שילה (עיין בספרי "הדר הנביאים" שמואל א פ"ד), אך הם לא החריבו את שאר המשכנים! עיין בהמשך המאמר.
[4] דברי הרשב"ם הובאו גם בחזקוני (ועיין שם בהערת הרב חד"ש), בפירוש הטור הארוך, ב"מושב זקנים", ב"פענח רזא", בפירושי ר' חיים פלטיאל, ב"אמרי נועם" וב"פשטים ופרושים מרבי יעקב מוינא". ועיין ברבנו בחיי שכתב: "ומה שנסמכה עקדה לפרשת אבימלך אומר במדרש נסה לשון זעף, כדמתרגמינן 'זֹעפים' (בראשית מ, ו) - 'נסיסין', וזה כנגד מה שהכעיס לקב"ה בשבע כבשות שנתן לאבימלך, שכנגדן נענשו בניו שישב ארון הברית בשדה פלשתים שבעה חדשים". ועיין שם בהערת הרב חד"ש, שכתב שלא מצא את המדרש.
[5] עוד יש להעיר שהרשב"ם כתב: "אחר הדברים שכרת אברהם ברית לאבימלך, לו ולנינו ולנכדו של אברהם". יש להעיר שפשט הפסוק הוא שאבימלך ביקש שאברהם יכרות ברית לו ולנינו ולנכדו של אבימלך, ולא של אברהם.
עוד יש להעיר שאמנם נכון שארץ פלשתים בכלל גבול ישראל, אבל על הפלשתים לא נאמר: "לא תחיה כל נשמה", אלא רק על שבעת עמי כנען (דברים כ, טז-יז)! והיה הרשב"ם צריך להביא את הפסוק: "לא תכרת להם ולאלהיהם ברית" (שמות כג, לב).
[6] עיין בסידור "עולת ראיה" בפרשת העקדה ח"א עמ' פד-צו, שם כתב הרב פעמים רבות על האהבה הגדולה שהרגיש אברהם בדרך לעקדה, וכבר כתב ה"פלא יועץ" בערך אהבת ד' שהאהבה והשמחה הם דבר אחד.
[7] ואין לומר שכאן לא היתה זו נבואה אלא רק גילוי מלאך, שכן כתב הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פ"ז ה"ו שכל הנביאים [מלבד משה רבנו] מתנבאים על יד מלאך.
[8] רש"י בראשית ב, ז.
[9] רמב"ם הלכות בית הבחירה פ"ב ה"ב.
[10] מהולדת יצחק עד יציאת מצרים ארבע מאות שנה (רש"י בראשית טו, יג, ושמות יב, מ, על פי סדר עולם רבה פ"ג). מיציאת מצרים עד התחלת בניית בית המקדש הראשון ארבע מאות ושמונים שנה (מלכים א ו, א). עקדת יצחק היתה כאשר היה יצחק בגיל שלושים ושבע (סדר עולם רבה פ"א), דוד מלך ארבעים שנה (שמואל ב ה, ד ומלכים א ב, יא), שמואל ושאול פרנסו את ישראל שלוש עשרה שנה (סדר עולם רבה פי"ג), כך שמהעקדה עד מות חפני ופינחס בני עלי ונפילת ארון ד' בשבי הפלשתים כשמונה מאות שנה, ושמשון מת ארבעים שנה קודם לכן (שמואל א ד, יח).
[11] בית המקדש הראשון עמד ארבע מאות ועשר שנים (יומא ט ע"א), אחר כך היתה גלות בבל במשך שבעים שנה, ואחריה נבנה בית המקדש השני שעמד ארבע מאות ועשרים שנה (יומא שם).
[12] "נין" בלשון התנ"ך הוא בן, כמו שתרגם כאן אונקלוס: "ברי", וכן פירש הרד"ק כאן, וכן תרגם יונתן בישעיהו יד, כב, וכן פירשו רש"י ורד"ק שם, וכן תרגם המתרגם באיוב יח, יט, וכן פירשו רש"י וראב"ע במשלי כט, כא, וכן מתבקש מהסדר "לי ולניני ולנכדי" – קודם הבן, ורק אחר כך הנכד. רק בלשון ימינו משתמשים במושג "נין" במשמעות "בן הנכד" (עיין במילון "אבן שושן" ערך "נין" שכתב כן).
[13] עיין בחזקוני (כא, כב) שכתב שאבימלך לא ביקש אלא על שלושה דורות, כיון שידע שהקב"ה הבטיח לאברהם: "ודור רביעי ישובו הנה"!
[14] עיין ב"יפה תואר", בפירוש המהרז"ו, בבאור מהרי"פ וב"תפארת ציון".
[15] עיין מלכים ב כא, יג-טו; כג, כו-כז; כד, ג-ד; ירמיהו ז, ט; ט, א; טו, ד. ועיין יומא ט ע"ב ו"גבורת ארי" שם.
[16] שמואל א ב, יב-יז.
[17] שמואל א ב, כב, ועיין יומא ט ע"א וע"ב.
[18] עיין בשתי ההערות הקודמות.
[19] דברי הימים א י, יג-יד.
[20] א. עיין ב"כלי יקר" שכתב (בראשית טו, ח): "במה אדע כי אירשנה - רז"ל אמרו (נדרים לב ע"א) בעבור שאמר אברהם: 'במה אדע' נענש ב'ידוע תדע'. והשכל ימאן לקבל דרוש זה שיסבלו בניו עונש גדול כזה בעבור האות ששאל אברהם, ואברהם עצמו לא קבל שום עונש, ושיני בניו תקהינה.
על כן לבי אומר וגומר שגלות מצרים היו לה סיבות אחרות, ונחלקו בה רז"ל, ותמצא כל הדעות במהרי"א, כי ידו קבצם, הן קצרה אורך היריעה האחת מלהעלות עליה כל הדעות ההם, אך שבעל מדרש זה קשה לו: יהיה הטעם אל הגלות מה שיהיה, למה זה הגיד הקב"ה בשורה רעה זו לאברהם לצערו בחנם? על זה אמר שבעוון 'במה אדע' שרצה לידע דבר שלא היה בו צורך לידע, כי מה לו לבקש אות על דבר ד', על כן נענש ב'ידוע תדע', שהודיעו הקב"ה דבר לצערו, וזה גם כן מדה כנגד מדה".
ועיין גם באברבנאל בראשית טו, שאלה ט"ו: "והנה הרמב"ן הביא בזה דעת רביעי כמו שזכרתי למעלה, שאברהם חטא בירידתו למצרים, ובצאתו מהארץ הנבחרת אשר צווה לבא אליה, ובהביאו אשתו הצדקת למצרים באותו נסיון מפחדו שיהרגוהו, ועל החטא הזה נגזר על זרעו הגלות במצרים, וכמו שזכרתי למעלה, והנה ישיגהו הספק הקודם שיהיו בני אברהם שלא חטאו נענשים בחטא אביהם, ולא נענש החוטא עצמו. ומלבד זה כבר תפש עליו הר"ן באמרו שהיה כל זה לאברהם מכלל הנסיונות שנתנסה ועמד בכלם, ואיך יחשוב לו לעוון".
ב. יש לציין ששאלה זו קשה רק על המדרש, ולא על הרשב"ם, כיון שלפי הרשב"ם אברהם אבינו גם כן נענש.
[21] עיין גם ברש"י שם: "אמר להם: עמדו ואשמעה, כתלמיד המובטח לשמוע מפי רבו. אשרי ילוד אשה שכך מובטח, שכל זמן שהיה רוצה היה מדבר עם השכינה".
[22] יש לציין שיש הבדל בין המהדורות השונות של המדרש: בחלק מהמהדורות הגירסא היא: "אתה נתת לו שבע כבשות בלי רצוני", ובחלק מהמהדורות הגירסא היא: "אתה נתת לו שבע כבשות", ולא מופיעות המלים: "בלי רצוני".
[23] עיין בגירסת הילקוט שמעוני וירא רמז צה ובתנא דבי אליהו מהדורת ר"מ איש שלום סוף פ"ח.
[24] על התנא דבי אליהו (לרבי אברהם ברבי אריה ליב יהודה שיק, סדילקאוו תקצ"ה) פ"ז אות סב.
[25] הנ"ל שם אות סד.
[26] עיין שופטים א, כז-לו ותהלים קו, לד.
[27] רש"י בראשית ב, ז.
[28] רמב"ם הלכות בית הבחירה פ"ב ה"ב.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
פרשת וירא | הקדמה המאבק על ארץ ישראל בין עם ישראל לצאצאי ישמעאל איננו חדש. לפני למעלה משלושת אלפים ושבע מאות...
מתוך סדרת השיעורים:
מאמרים - חומש בראשית
פרשת לך לך | הקדמה בפרשתנו מסופר על שלושה מזבחות שבנה אברהם אבינו. בפרק י"ב נאמר: ו. "ויעבר אברם בארץ עד...
מתוך סדרת השיעורים:
מאמרים - חומש בראשית
פרשת וירא | הקדמה בתשובה לטענת אבימלך "מה ראית כי עשית את הדבר הזה"? ענה אברהם אבינו: "כי אמרתי: רק אין יראת...
מתוך סדרת השיעורים:
מאמרים - חומש בראשית
פרשת חיי שרה | מבנה הפרשה בפרשתנו (פרק כ"ג) מסופר על מות שרה, קניית מערת המכפלה על ידי אברהם אבינו וקבורת...
מתוך סדרת השיעורים:
מאמרים - חומש בראשית
