הקדמה
פרשת חיי שרה מחולקת באופן כללי לשלושה חלקים עיקריים:
החלק הראשון (פרק כ"ג) עוסק במות שרה, בקניית מערת המכפלה וקבורת שרה בה.
החלק השני (פרק כ"ד) עוסק בהבאת רבקה ליצחק.
החלק השלישי (פרק כ"ה פסוקים א-יח) עוסק בחמישה נושאים:
- אברהם לוקח את קטורה לאשה, ונולדים לו ממנה ששה בנים (א-ד).
- אברהם נותן את כל אשר לו ליצחק, ולבני הפילגשים הוא נותן מתנות ומשלחם אל ארץ קדם (ה-ו).
- מות אברהם וקבורתו במערת המכפלה (ז-י).
- ד' מברך את יצחק (יא).
- בני ישמעאל ומקומותם (יב-יח).
במבט ראשון לא ברור מספיק מה למדנו מהכתוב כאן. המפרשים כתבו מספר לימודים שלמדנו מפסוקים אלו, ויש לחלק אותם לשני חלקים: לימודים מוסריים פרטיים הנוגעים לכל אדם, ולימודים אמוניים כלליים הנוגעים לעם ישראל.
א. הלימודים המוסריים
1. הסברי הרד"ק
כתב הרד"ק:
"(א) ויסף אברהם - הוסיף לקחת עוד אשה, כי כבר היו לו שתים, ועוד הוסיף ולקח השלישית כדי לשמשו לעת זקנותו, ולהוליד ג"כ להרבות זרעו בעולם.
(ה) ויתן - חלק נכסיו בחייו, כדי שלא יבאו לידי מחלוקת בירושה אחר מותו...
(ו) מעל יצחק בנו - כדי שלא יהיו עליו לטורח ולא יריבו עמו על דבר הירושה.
(ח) ויגוע וימת - גויעה מיתה קלה, שאינה באריכות חולי.
בשיבה טובה - שראה לו בנים ובני בנים, והיה בטובה ובכבוד כל ימי חייו. ובדרש (ב"ב ט"ז) שעשה ישמעאל תשובה בחייו.
זקן ושבע - שבע ימים.
(יא) ויברך - הצליחו במעשה כמו שהצליח אביו.
(יב) ואלה תולדת ישמעאל - זכר תולדת ישמעאל לכבוד אברהם, לפי שהיה בכורו, להודיע כי היו לו שנים עשר נשיאים, כמו שאמר הא-ל לאברהם.
וספור 'אשר ילדה הגר', כי אף על פי שהיה בן השפחה, אברהם אהבו, לפי שהיה בכורו, וברכו הא-ל בעבורו, והצליחו, כמו שאמר: 'ויהי אלקים את הנער ויגדל' (כא, כ) והוליד שנים עשר נשיאים.
(יז) ואלה שני - זכר שנותיו לכבוד אברהם, כמו שכתבנו.
ובדרז"ל (מגילה י"ז) לא נזכרו שנותיו אלא ליחס בהם שנותיו של יעקב.
(יח) וישכנו - אלה בניו הנזכרים ותולדותם שכנו מחוילה עד שור כי שם נפלה להם נחלתם.
על פני כל אחיו נפל - כמו שאמר המלאך להגר ועל פני כל אחיו ישכון, ושם פירשנוהו.
ונפל - פירושו שכן, כמו נופלים בעמק (שופטים ז')".
בדברי הרד"ק ששה לימודים מוסריים:
- "הוסיף לקחת עוד אשה... להרבות זרעו בעולם".
- "שלא יבאו לידי מחלוקת בירושה אחר מותו", "ולא יריבו עמו על דבר הירושה".
- הצדיק מת במיתה קלה, שאינה באריכות חולי.
- הצדיק זוכה לשיבה טובה.
- הצדיק מצליח במעשיו.
- הצדיק זוכה לכבוד גם אחרי מותו בבניו שממשיכים אותו.
2. הסברי הרמב"ן
בדומה לדברי הרד"ק בפסוק ח' כתב גם הרמב"ן:
"זקן ושבע - שראה כל משאלות לבו ושבע כל טובה, וכן 'ושבע ימים' (להלן לה, כט), ששבעה נפשו בימים, ולא יתאוה שיחדשו בו הימים דבר. וכענין שנאמר בדוד: 'וימת בשיבה טובה שבע ימים ועושר וכבוד' (דברי הימים א כט, כח). והוא ספור חסדי ד' בצדיקים, ומדה טובה בהם שלא יתאוו במותרות, כענין שנאמר בהם: 'תאות לבו נתת לו' (תהלים כא, ג), ולא כמו שנאמר בשאר האנשים: 'אוהב כסף לא ישבע כסף' (קהלת ה, ט), ואמרו בו (קהלת רבה א יג): 'אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאוותיו בידו, יש בידו מנה - מתאוה מאתים, השיגה ידו למאתים - מתאוה לעשות ארבע מאות, שנאמר: 'אוהב כסף לא ישבע כסף''.
ובבראשית רבה (סב, ב) אמרו: 'הקדוש ברוך הוא מראה להם לצדיקים מתן שכרן שהוא עתיד ליתן להם לעולם הבא, ונפשם שבעה והם ישנים'. נתעוררו החכמים בזה ופירשו הכתוב שאומר 'ושבע' במראה הזו".
גם בפסוק י"ז כתב הרמב"ן בדומה לדברי הרד"ק:
"ואלה שני חיי ישמעאל - הקרוב בדרך הפשט כי הכתוב יספר בבני הצדיקים תולדותם ומספר חייהם, להודיע כי זרע צדיקים יבורך".
3. הסברי הרלב"ג
בדומה לדברי הרד"ק והרמב"ן כתב הרלב"ג בתועליות:
- "התועלת החמש עשרה הוא במידות, והוא שראוי לאדם שיזרע בבקר זרעו ולערב אל יניח ידו... ולזה תמצא שאברהם אבינו הוסיף לקחת אשה להוליד בנים עם היותו מופלג בזקנה.
- התועלת השש עשרה הוא במידות, והוא שראוי לאדם להרחיק המריבה בין בניו בענין הנחלה לפי מה שאפשר. ולזה תמצא שאברהם נתן לבניו בחייו מה שישר בעיניו לתת להם, והרחיקם מעל יצחק, כדי שלא יריבו עמו על הנחלה, להיותו יורש כל הנכסים. עם שכבר נמשך מזה תועלת אחר, והוא שלא ילמד יצחק ממעשיהם הרעים, כי בו בחר ד' יתעלה להיות ממנו הזרע הנבחר שיירש ארץ כנען.
- התועלת השבע עשרה הוא בדעות, והוא להודיע שהצדיקים הם מושגחים שימלא ד' מספר ימיהם, ויבלו ימיהם בטוב, ולזה ספר שכבר חי אברהם קע"ה שנה ואחר כך מת בשיבה טובה זקן ושבע ימים.
- התועלת התשע עשרה הוא במידות, והוא שראוי לבנים שיתעסקו בקבורת אביהם לכבודו ובמקום שיסכים להקבר שם, ולזה ספר שקברו יצחק וישמעאל את אברהם אביהם במערת המכפלה.
- התועלת העשרים להודיע מעלת יצחק, ושכבר היה באופן מהשלמות שדבקה בו השגחת ד' יתעלה אחרי מות אברהם. ולזה ספר שכבר ברך אותו ד' יתעלה אחרי מות אברהם.
- התועלת העשרים ואחד להודיע מעלת האבות אצל אנשי הארץ אשר גרו שם, עד שכבר תמצא שבני ישמעאל היו כולם נשיאים בעלי עיירות מוקפות חומה ובלתי מוקפות חומה. עם שכבר הודיענו בזה הסיפור שכבר נתקיים היעוד שיעד ד' יעלה לאברהם מבנו ישמעאל שכבר יוליד י"ב נשיאים, ומה שיעד גם כן שכבר ישכון ישמעאל אצל כל אחיו".
גם בדברי הרלב"ג מופיעים ששת הלימודים המוסריים שכתב הרד"ק[1]. עוד הוסיף הרלב"ג שראוי לבנים שיתעסקו בקבורת אביהם.
ב. הלימודים האמוניים
על גבי הלימודים הפרטיים שכתבו הרד"ק הרמב"ן והרלב"ג, כתבו הרד"ק והרמב"ן גם לימודים כלליים, שממשיכים את המהלך העיקרי של ספר בראשית: בחירת עם ישראל, מאברהם יצחק ויעקב, ונתינת הארץ להם ולזרעם.
על פי דרכם ניתן להוסיף עוד לימודים כלליים, כך שבכל אחד מהנושאים שבחלק זה של הפרשה ניתן למצוא גם לימוד כללי!
- כתב הרד"ק (על פסוק א): "ויסף אברהם - הוסיף לקחת עוד אשה... ולא הקפיד בזו מאיזה עם ומאיזה משפחה תהיה, כיון שזרעו המיוחד, שהוא יצחק, היה מאשה שהיתה ממש ממשפחתו, והשיא ליצחק גם כן אשה ממשפחתו, ולא חשש על שאר הבנים מאיזה עם יהיו. אבל ודאי אשה כשרה בקש לו, שלא תהיה מרת רוח בזקנותו. ושמר גם כן שלא תהיה מבנות כנען, כי הגר מצרית היתה, ולא כנענית, והגר היתה אשה לאברהם, כמו שאמר: 'לו לאשה'. וקטורה גם כן היתה לו לאשה, כמו שאמר: 'ויקח אשה'".
כעין זה כתב גם הרמב"ן (בפסוק ו): "ולבני הפילגשים אשר לאברהם - על דרך הפשט, בעבור שנאמר לו: 'כי ביצחק יקרא לך זרע' (לעיל כא, יב), לא בזרע אחר, היו כל נשיו אצלו פילגשים, לא היו נחשבות לנשים, שאין זרען ביורשיו... והנה אברהם לקח לו אשה מבנות כנען. ואם תאמר שהיתה מצרית, או מארץ פלשתים, הנה לא שלח אל ארצו ואל מולדתו כאשר עשה בבנו, כי איננו שומר רק זרע יצחק, כי עליו נכרת הברית".
- עוד כתב הרד"ק (בפסוק ה): "ויתן - חלק נכסיו בחייו, כדי שלא יבאו לידי מחלוקת בירושה אחר מותו, ונתן כל אשר לו ליצחק, ועשה אותו יורש, כמו שאמר לו הא-ל: 'כי ביצחק יקרא לך זרע'".
יש להדגיש שלא רק שאברהם נתן את כל אשר לו ליצחק, אלא נתן לו את המתנה העיקרית, שהיא ארץ ישראל!
אך לא רק שאברהם אבינו נתן ליצחק את ארץ ישראל, אלא הוא גם חשש שלמרות גירוש ישמעאל מביתו (והחזרתו רק כנער משרת[2]), ירצו ישמעאל ובני קטורה לרשת את ארץ ישראל אחרי מותו, ביחד עם יצחק, או לנשל את יצחק מירושתו. לכן נתן אברהם עוד בחייו את כל אשר לו ליצחק, ואילו את בני הפילגשים שילח אברהם בחייו אל ארץ קדם. מעשה זה הוא המעשה האחרון שהתורה מספרת שעשה אברהם - ביסוס ירושת יצחק בארץ ישראל!
- על המלים "ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו אל מערת המכפלה" (ט), שכתב הרלב"ג: "שראוי לבנים שיתעסקו בקבורת אביהם לכבודו ובמקום שיסכים להקבר שם, ולזה ספר שקברו יצחק וישמעאל את אברהם אביהם במערת המכפלה". כתב רש"י: "יצחק וישמעאל - מכאן שעשה ישמעאל תשובה, והוליך את יצחק לפניו, והיא שיבה טובה שנאמר באברהם".
כעין זה כתב גם הרמב"ן: "ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו - לשון בראשית רבה (סב, ג): 'כאן בן האמה חולק כבוד לבן הגבירה'". כלומר: ישמעאל הכיר בכך שיצחק הוא שממשיך את אברהם אבינו, ולא ישמעאל!
- עוד מודגש פה לא רק שקברו את אברהם במקום שבו הוא רצה, אלא שהמקום הזה הוא מערת המכפלה, שהוא המקום הראשון שרכש אבי האומה הישראלית בארץ ישראל!
- גם על התועלת החמישית שכתב הרלב"ג, מעלת יצחק, יש להדגיש שאין זו רק מעלתו הפרטית, אלא היא חלק מהברית שכרת ד' עם אברהם שהברית תמשיך עם יצחק (יז, יט-כא).
- גם פירוט הבנים של ישמעאל וגדולתם מתקשר לנקודה זו, שכן בברית המילה, לאחר שד' כרת עם אברהם את ברית המילה נאמר (בפרק יז):
יח. "ויאמר אברהם אל האלקים: לו ישמעאל יחיה לפניך.
יט. ויאמר אלקים: אבל שרה אשתך ילדת לך בן, וקראת את שמו יצחק, והקמתי את בריתי אתו, לברית עולם לזרעו אחריו.
כ. ולישמעאל שמעתיך, הנה ברכתי אתו, והפריתי אתו, והרביתי אתו במאד מאד, שנים עשר נשיאם יוליד, ונתתיו לגוי גדול.
כא. ואת בריתי אקים את יצחק, אשר תלד לך שרה למועד הזה בשנה האחרת".
אם כן ד' הבטיח שישמעאל יוליד שנים עשר נשיאים ויהיה לגוי גדול, אבל הברית תתקיים עם יצחק, וזה בדיוק מה שכתוב בפסוקינו!
נמצאנו למדים שבפסוקים אלו, שעל פניהם נראים כחסרי ענין מיוחד, יש לימודים גדולים רבים: פרטיים, הנוגעים לכל אחד בכל דור, וכלליים, הנוגעים לבחירת עם ישראל ולשמירה על שייכותה של ארץ ישראל לעם ישראל.
[1] עיין במאמר "את בנך, את יחידך, אשר אהבת" בספרי "הדר המועדים ירח האיתנים".
[2] בסעיף 3 כאן מופיע מה שמופיע בדברי הרד"ק בסעיפים 3-4.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
