סיבת הפסדו הגדול של ראובן, מלהיות אחראי על שני התפקידים המרכזיים בעם ישראל, הכהונה והמלכות, הרוחני והלאומי, מסתכמת בדברי יעקב אליו בפרשתנו (מט' ד') במילה אחת: "פחז כמים אל תותר". וכדבריו של רש"י (שם ג' ד') "ראוי היית להיות יתר על אחיך בכהונה, ויתר במלכות, ומי גרם לך להפסיד כל אלה? הפחז והבהלה..."
מה משמעות של המילה 'פחז' המופיעה פעם אחת בלבד בתורה ופעמיים בתנ"ך כולו? בגמרא במסכת שבת (נה') מובאות חמש דעות בפירוש מילה ייחודית זו, ואנו נעסוק בדעה הראשונה (שם), דעתו של ר' אלעזר שאמר כי המילה 'פחז' כוללת בתוכה שלוש מילים, שהיא ראשי תיבות שלהן - 'פזת, חבת, זלת'. מה משמעות הדברים?
מבאר הרב קוק (עין איה שבת ב פ' מח'): "המהירות היא חסרון לעצמה כשתגיע לתחום הפזיזות שהיא מניעת התיישבות הדעת מהמעברים של החיים, שהם ראויים להיות נאהבים כשהם לעצמם, וראוי לאדם השלם שיישא את עוּלָם באהבה ובמנוחה, שרק אז תגיע לו התכלית הנרצית מחיי הזמן".
אם כן, המילה הראשנה 'פזת', רומזת לפזיזות במחשבתו ובנפשו של אדם, פזיזות המופיעה בעיקר כאשר האדם מגיע לצמתים מורכבים, למעברי החיים. ועל מנת להימנע מהמפגש עם הסיבוכים הוא מעדיף כביכול 'לדלג' עליהם, ולהגיע ל'שלב הבא'. אך כל זה אשליה בלבד, אשליה הגורמת לשני נזקים מרכזיים, וכלשונו (שם): "הפזיזות לדלג את הסדרים, לבכר (להעדיף) את הרחוק בלא עיתו... לדלותו דווקא ממעמקי הקרוב וההווה, מביא שתי מגרעות יסודיות: האחת - 'חבת' מלשון חוב וחיסרון דהיינו "במה שמגרעים (מחסירים) את חוק ההווה ומקצרים אותו, ונמצאת חוליה שלמה מִשלשלת המציאות חסרה מהוויתה. וזה החוב לא ישאר בלא שילום (השלמה), כי ידחק תמיד בכמה דרכים לבקש את אשר ראוי אליו, וכיוון שלא ניתן לו הראוי על פי סדר, יהיו הדברים מוכרחים להיות נשלמים בהפרעת סדרים שמזה יוצאים כמה קלקולים". אם כן ה'דילוג', המדומה על בניין תהליכי, הדרגי אמתי, מושרש ויציב, יוצר חוב - חסרונן של 'חוליות' במציאות, שיהיה מוכרח בהמשך הדרך להשתלם, שהרי אין 'קיצורי דרך', וכשיופיעו 'חוליות' אלו כהשלמת החוב שלא בזמנן ובמקומן יגרמו לנזק וקלקול וחוב כפול, גם חוב על העבר החסר, וגם חוב שני, כשתופיע ההשלמה שלא בזמנה ובמקומה....
מגרעת נוספת כתוצאה מהפזיזות והבהלה היא 'זלת' מלשון זלזול, דהיינו: "האורה הרחוקה (העתידית) הגנוזה שהיא ראויה לבוא אחרי ההשלמה הרחבה של ההווה, היא יוצאת אז מכובדת בכבוד הראוי לה, כי ההווה הכין את הכשרונות ואת המעמדים באופנם הראוי, להבחין את הערך של העתיד והמגמה הרחוקה ולהכיר כבודה. אבל על ידי דחיקת המצב של ההווה, כשהעתיד מתפרץ לבוא בלא שימוש הזמן וההכשר הראוי, הוא (העתיד - האידיאל הגדול), הוא מושקף בזלזול ומיעוט ערך, (ועל כן) גם אל העתיד הרחוק יבולע". כלומר, הנזק הנגרם כתוצאה מהבהילות - 'פזת', פזיזות היא לא רק חוב וחסרון ש'דילג' על התהליך ההכרחי 'חבת', אלא אף יפגע בעתיד, שעתיד להיראות בכל ערכו חשיבותו וכבודו, אך כיוון שלא נבנה באופן נכון ואמיתי ואינו כולל את ההווה ההכרחי הוא נראה כתלוש, חסר עומק וממילא מזולזל ביחס לערכו האמתי - 'זלת'. על כן זהירות: מפחז - פזת, חבת, זלת!

באדיבות ערוץ מאיר

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.