הדרמה הגדולה שבין יוסף ואחיו במשפחת יעקב, מגיעה בפרשתנו לשיאה. אמנם גם לאחר התוודעות יוסף לאחיו וגילוי הבשורה המדהימה של היות יוסף מלך במצרים, ליעקב, נשארו לכאורה שאלות גדולות פתוחות, וחשבונות שלא נסגרו. נראה כי התורה מתעלמת משאלות אלה, גם בהמשך.
הרי עכשיו מתברר למפרע שהאחים שיקרו בדבר כתונת הפסים, ויוסף היה חי כל השנים הללו.
האם יעקב לא מתעניין מה קרה ליוסף באמת, והיאך הוא הגיע למצרים?
מדוע בני יעקב גרמו ליעקב סבל במשך שנים רבות כל כך?
מדוע יוסף עצמו לא שלח שדר לאביו במשך כל השנים הללו?
האם ליעקב עצמו היה הסבר רטרואקטיבי לכל השאלות הללו?
השאלות הללו נשארות בסופו של דבר פתוחות.
אם התורה לא מתייחסת לכך, אולי זה משום שהשאלות הללו הן פחות חשובות.
אמנם התורה כן מאירה לנו את העיקר החשוב ביותר:
לאחר שיעקב אבינו שומע את הבשורה על יוסף, הוא מתמלא יראה עמוקה אל מול כל מה שהמהלך הזה מגלגל על משפחתו. האם נכון לעזוב את ארץ ישראל ולהוריד את המשפחה כולה למצרים כתוצאה מהנסיבות?
מתוך מורא זה, הקב"ה מתגלה ליעקב אבינו במראות הלילה, ומגלה לו את הסוד הנורא העומד מתחת לפני השטח של כל התהליכים והזעזועים שמשפחת יעקב עברה מאז ועד היום:
"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל בְּמַרְאֹת הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם.
אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ"[1].
הסוד האלוקי העצום - אשר הוא עומק הסיבה האלוקית אשר מסובבת את כל המאורעות והתהליכים האדירים שעברו על משפחת יעקב - הוא שמשפחת יעקב עומדת לרדת לגלות מצרים ושם היא הולכת להיברא באורח פלא בתהליך יצירה אלוקי, להיותה עם ה', עם שכל הווייתו יצירה אלוקית - "עם זו יצרתי לי".
ידיעה זו היא היוצרת את המרגוע ואת הכיוון.
הקב"ה מתגלה ליעקב במראות הלילה, משום שעד לנקודה זו "החושך יכסה ארץ" ורב הנסתר על הנגלה, יש המון תופעות והתרחשויות במשפחה הזו, אך לא ברור לאן כל זה מוביל. אמנם כעת מתברר, בשלב זה ליעקב בלבד, שלא לחינם עברנו את מה שעברנו, לא לחינם התפתחו כוחות אדירים כאלה במשפחה. לא לחינם הַתסיסה המשפחתית בין הכוחות העצומים הגיעה לשיאים כאלה. אין מדובר כאן במשפחה רגילה, מדובר כאן בעם עולם, בעם שכל גורל ההיסטוריה האנושית מונחת על כתפיו וכוחותיו, ולשם כך מתפתחות ונדרשות לצאת אל הפועל העוצמות הללו.
כל המהלך הזה הוא "מעשה אבות סימן לבנים". גם כל המשך ההיסטוריה הישראלית הוא מורכב ועתיר סיבוכים. זה בא עוד יותר לכלל ביטוי, לאחר שהאומה מתעורר לתחייה מעפרות הגלות, כפי שמתרחש בדורנו. יש המון קושיות, אך "הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים".
הידיעה החשובה ביותר, העומדת מעל הכול, היא עצם הידיעה שעם ישראל - זקן העמים, העם אשר בחר לנחלה לו, העם אשר אידיאת חייו קדמה לעולם ומקיפה וכוללת את החיים כולם - הולך וקם לתחייה מתוך קברות הגלות לאחר אלפיים שנות מוות לאומי. מי יכול להקיף במחשבתו את המשמעות האדירה של תהליך זה? עלינו לעמוד בהמון ענווה אל מול התהליכים, לפחות לא להקטין את מה שעובר עלינו להבלי המחשבות של העיתונאים והפוליטיקאים. "אָכֵן אַתָּה אֵל מִסְתַּתֵּר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעַ"[2].
יסוד זה הכרחי עבורנו בייחוד בימים אלה, בשעת מלחמה, בשעה שהיא כולה בבעלות אלוקית - "בַּעַל מִלְחָמוֹת. זוֹרֵעַ צְדָקוֹת. מַצְמִיחַ יְשׁוּעוֹת. בּוֹרֵא רְפוּאוֹת. נוֹרָא תְהִלּוֹת. אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת" - על כולנו להיות בעלי מחשבה גדולה, ענווה, הקשבה, חזון, צפיית ישועה. וגם בעומק מראות הלילה, נזכה מתוך כך לראות באור החדש ההולך ומאיר על ציון בימינו אלה, שהתרקמותו תלויה הרבה מאוד גם במבטנו, מחשבותינו ותפילותינו, בימים אלה.
[1] בראשית מו
[2] ישעיהו מה
