בפרשתנו אנו קוראים אודות המהפך הדרמטי שעבר יוסף בגלותו במצרים. ברגע אחד עבר יוסף מ'בירא עמיקתא' ועלה ל'איגרא רמא'. האירועים חלפו במהירות שיא, חיש מהר הוא יצא מבית הסוהר ותוך זמן קצר מצא עצמו עומד מול פרעה, מלך המעצמה הגדולה בעולם, באותה תקופה, כשהשלב הבא היה מאד לא צפוי – מינוי יוסף למשנה למלך.

תמיהות על התנהלותו של יוסף במצרים

לצד השמחה למינויו למשרה הרמה, אי אפשר שלא לשאול את השאלה המתבקשת, איך ניתן להבין שיוסף נמצא במצרים במשך עשרים ושתים שנים ואינו מודיע לאביו על מקום הימצאו, כמו גם מינויו לתפקיד הרם והחשוב. בדורנו, שכל העולם מוגדר כ"כפר גלובאלי אחד קטן", קשה לתפוס זאת, אך גם בדורות קודמים לא היה זה מובן. הרמב"ן מעצים את הקושיה. לדידו, גם אם הדרך ממצרים לארץ ישראל היתה נמשכת שנה, היה ראוי שיוסף יודיע לאביו, בודאי כשהדרך ממצרים נמשכה רק ששה ימים, תמוה מדוע לא עשה זאת.

דבר נוסף, שצריך להבין, זו התנהלותו של יוסף כלפי אחיו. כשמגיעים האחים למצרים בפעם הראשונה כותבת התורה: "וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה. וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַּכִּרֵם וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: מֵאַיִן בָּאתֶם? וַיֹּאמְרוּ: מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר אֹכֶל. וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ. וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: מְרַגְּלִים אַתֶּם, לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם".

מדוע יוסף התייחס אליהם בנוקשות? מדוע ציער אותם, ולא אמר להם מיד שהוא יוסף אחיהם? אילו היה עושה זאת, יכל למנוע מהם ומיעקב אביו סבל רב. ברור שיוסף לא עשה זאת חלילה מנקמה אישית, אלא מסיבה מחושבת ומתוכננת.     

שתי גישות ביחס יוסף לאביו ולאחיו

יש כמה גישות בהסבר יחסו של יוסף לאחיו. נביא שני הסברים המבארים גם את השאלה, מדוע לא התגלה יוסף לאביו, במשך עשרים ושתים שנות שהותו במצרים.

דעת הרמב"ן שכמובן יוסף לא התכוון לצערם. הוא רצה שהחלומות שחלם יתגשמו, והבין שלא יוכלו להתקיים בארץ כנען. הוא העריך שמחמת הרעב, גם אביו ואחיו יגיעו למצרים, וכך יתקיימו כל חלומותיו. אילו היה נגלה אליהם במעמד זה, מסתבר שהחלום השני היה מתקיים, לאחר שהיו עולים לאביהם ומביאים אותו למצרים, וגם אביו היה משתחווה לו. אולם החלום הראשון לא היה מתממש, שכן רק עשרה אחים השתחוו לו, ללא בנימין, שלא היה איתם. ואכן, לאחר שהתקיים החלום הראשון, והגיעו אליו האחים עם בנימין, התגלה אליהם ואמר להם 'אֲנִי יוֹסֵף', כדי שיעקב ובני ביתו יירדו למצרים, ישתחוו לפניו, ויתקיים החלום השני.

הצורך ב"טיפול שורש יסודי"

הסבר שני, של רש"ר הירש, שיוסף רצה תחילה לחולל שני שינויים: השינוי הקל היה בדעתו על אחיו. שינוי נוסף, משמעותי יותר, היה בדעת אחיו עליו. הוא הבין שהדעות הקדומות חייבות להשתנות בתכלית, כדי שישרור ביניהם יחס לבבי הדוק. טבעי היה שיזכור את קשיחות ליבם של אחיו, כשהתחנן אליהם ולא שמעו, ולא התחשבו גם בצער אביהם. זכרון זה יוכל להימחות מליבו רק כשיוכח שאכן השתנו בתכלית. היה הכרח גמור להעמיד אותם במבחן, לבדוק האם יהיו מסוגלים פעם נוספת, לנתק בן מחיק אביו. ורק לכשיעמדו בבחינה יוכל להעביר מליבו את שארית המרירות.

לצד זה, הדבר השני, והוא היה אולי חשוב עוד יותר: יוסף זכר את חלומותיו, זכר איך על יסוד חלומות אלה חשדו בו בתאות שלטון, עד שראו את הסכנה הצפויה להם, וראו את עצמם זכאים גם לבצע פשע, כביכול להגנה עצמית. הוא תהה, אם כך היה הדבר כשעוד התהלך ביניהם בכתונת פסים, איך ייראו ממנו עתה בחיל ורעדה, כאשר הוא "משנה למלך".

היה אפוא הכרח שהם יכירו אותו באופיו האמיתי, ולשם כך היה עליו תחילה להיראות לפניהם במעמדו האמיתי. עד כה ראו בו רק "משביר", אולי שוליה, פקיד זוטר, עתה הוא נראה לפניהם כשליט. יידעו מנסיונם שיש ביכולותיו לעשות בהם ככל העולה על רוחו. ולמרות זאת עשה איתם חסד וגמל להם טובה תחת רעה.

כשיתוודע אליהם כיוסף, חייבות עיניהם להיפקח, ושני הצדדים יעבירו מלבם את כל זכרונות העבר. רק כך יכול היה לקוות לחזור אל אביו ואחיו כבן וכאח. כנראה שיקולים אלה הם שהניאו את יוסף מלשלוח הודעה לאביו בשנות אושרו.

נסיים את המאמר בהסבר של מרן הרב שטיינמן זצ"ל, שהשבוע חל יום פטירתו השביעי. הוא מבאר שיוסף לא התגלה לאביו, משום שהאחים הטילו חרם ביניהם וגם שיתפו את הקב"ה שלא לגלות. הם השביעו גם אותו, ולכן נמנע מלגלות לאביו שנמכר למצרים. הוא היה אנוס בשבועה.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.