בפרשתנו אנו קוראים אודות המפגש הדרמטי בין יוסף לאחיו. לאחר 22 שנים, נפגשים האחים באירוע רגיש עמוס ברגשות מורכבים. האווירה במפגש היתה טעונה מאוד, והמתח היה ניכר בין כל הנוכחים.

פגישה טעונה ומתוחה

יש להניח ששמחתו של יוסף לא ידעה גבולות, שני חלומות עומדים להתגשם. אחד כבר התגשם זה עתה, והאחר קורם עור וגידים. וכמובן, שמחה על איחוד משפחתי. לאחר שנים של געגוע ופרידה, סוף סוף הוא נפגש עם אחיו, תוך גילויי אחוה. ההתרגשות היתה עצומה, יוסף מצא הזדמנות לחשוף בפני אחיו את זהותו האמיתית ולגלות להם את מעמדו במצרים. למרות כל האירועים שעבר, יוסף מביע סלחנות יוצאת דופן כלפי אחיו. הוא מוחל להם על מה שעשו לו, במטרה "לפתוח דף חדש במערכת היחסים ביניהם".

מצד האחים, היתה הפתעה והלם מוחלט. האחים אמנם חיפשו את יוסף בכל ארץ מצרים ורצו בכל מאודם למצוא אותו, אך לא שיערו שיאתרו אותו בתפקיד רם כל כך וחשו חרטה על מעשיהם. הם הבינו את הטעות שעשו במכירתו, כמו גם את הסבל שגרמו, בעיקר לאביהם, והתביישו במעשיהם. חששם היה שינקום בהם, וקיוו שיסלח ויתפייס איתם.

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו

בשני פסוקים מתואר המידע המהפכני שאומר יוסף, שנדמה היה ל"מטיל פצצה". "אֲנִי יוֹסֵף, הַעוֹד אָבִי חָי? וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו. וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו: גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה". בדברי יוסף יש 3 תמיהות:

• בפגישתם הקודמת כתוב: 'וַיֹּאמֶר: הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם הַעוֹדֶנּוּ חָי?' (לעיל מג, כז), ועל כך הם ענו לו: 'שָׁלוֹם לְעַבְדְּךָ לְאָבִינוּ עוֹדֶנּוּ חָי'. מאז הם לא היו בארץ כנען ולא פגשו את יעקב. מדוע יוסף שואל אותם שנית לשלום אביו, הרי הם לא ראו אותו מאז שענו ליוסף בפעם הקודמת?
• לאחר שאמר להם 'אני יוסף', אמר לאחיו: "גְּשׁוּ נָא אֵלַי", מדוע? לשם מה? אמנם רש"י מביא את דברי חז"ל שהראה להם שהוא מהול, אולם גם המצרים מלו עצמם, ועד כמה היה זה סימן היכר?
• בשני פסוקים אלו המילים 'אֲנִי יוֹסֵף' מופיעות פעמיים. בתחילה כשהתגלה אליהם, אמר: 'אֲנִי יוֹסֵף, הַעוֹד אָבִי חָי'. בפסוק הבא, לאחר שמעט התעשתו, יוסף אמר להם: 'גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר: אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה'. נשאלת השאלה, מדוע אמר להם פעמיים 'אֲנִי יוֹסֵף'? מדוע לא אמר להם זאת בהתגלותו אליהם בפסוק הקודם, סמוך לאמירתו 'אֲנִי יוֹסֵף' בפעם הראשונה?

'הַעוֹד אָבִי חָי'

כדי להשיב על השאלות, ניכנס לאוירה המתוחה ששררה בחדר. האחים היו המומים מההתגלות המפתיעה והדרמטית של יוסף, שאומר להם: "אני יוסף". יוסף ניסה בכל דרך לשכנע אותם באמיתות דבריו, ועושה כמה פעולות ובהן מראה להם שהוא מהול. לצד זה הוא שואל אותם פעם נוספת: 'הַעוֹד אָבִי חָי'? כשהפעם אין מטרתו אינפורמטיבית, אלא מתוך ניסיון נוסף להוכיח להם שהוא יוסף אחיהם. ולכן כינה את יעקב 'אָבִי'. אם הוא היה מצרי, הוא לא היה קורא לו אבי, שזו גנות עבור המצרים. סימן נוסף היה ששאל אותם מתחילה רק 'הַעוֹד אָבִי חָי', רק על אביו, ולא על אמו. משום שידע שאינה עוד בין החיים. אילו לא היה יוסף אחיהם, מנין ידע זאת, ומדוע לא שאל לשלומה?

החיד"א מסביר את שאלתו כתמיהה, שחז"ל ביארו את המילים 'בֶן זְקֻנִים' (בתחילת פרשת וישב), "שהיה זיו איקונין שלו דומה לו". על כך הסתפק יוסף 'הַעוֹד אָבִי חָי', אם הוא חי, ושאל את אחיו: איך לא הכרתם אותי, הרי פני דומים

לאלו של אבי? ואכן בתגובה 'וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו', ממראה הפנים שלו.

יוסף ראה את אחיו שנבהלו ואמר להם: "גְּשׁוּ נָא אֵלַי", שלא יפחדו ממנו. הוא לא היה יכול לגשת אליהם, הואיל והם היו רבים, ואם היה ניגש לאחד היה מתרחק מהאחרים. יוסף רצה להגיד להם את המילים 'אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי' בלחש, שלא ישמעו מחוץ לביתו, ועל כן ביקש שיתקרבו אליו.

אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם

לאחר שאמר להם בפסוק הקודם 'אֲנִי יוֹסֵף', ראה שהם לא מגיבים ואינם מתייחסים לדבריו וחשש לשני דברים: א. שמא פחדו ממנו, עד שלא יכלו להשיב מהבושה, כמו גנב שנתפס. ב. חשש מחוסר אמון מצידם, שהוא יוסף. כנגד שני חששות אלו אמר להם יוסף בפסוק זה: א. אל תחששו, כי 'אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם', מתנהג אתכם במידת האחווה, כאילו לא אירע דבר. בפסוק זה הוסיף יוסף לראשונה את המילה 'אֲחִיכֶם', להדגיש שגם בזמן המכירה לא הפסיק לחוש אחוה כלפיהם. ב. כדי לאמת שהוא אכן יוסף, אמר להם 'אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה', ונתן להם סימן מובהק שהוא יוסף, שהרי לאחר ששיתפו את השכינה, איש מלבדם לא ידע על המכירה.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.