בפסוק: "וַיַּעֲנוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶת שְׁכֶם וְאֶת חֲמוֹר אָבִיו בְּמִרְמָה" מתרגם אונקלוס 'בְּחָכְמְתָא'. הרמב"ן מפרש את חכמתם: "המרמה היתה באמרם להמול להם כל זכר כי חשבו שלא יעשו כן בני העיר ואם אולי ישמעו לנשיאם ויהיו כלם נמולים יבואו ביום השלישי בהיותם כואבים ויקחו את בתם מבית שכם", כלומר שהסבירות היתה שלא יסכימו להצעה למול את עצמם.

ואכן קשה להסביר כיצד הצליחו חמור ושכם לשכנע את כל בני עירם למול. אמנם הם מסבירים שיהיה לבני העיר רווח חומרי מכך: "מִקְנֵהֶם וְקִנְיָנָם וְכָל בְּהֶמְתָּם הֲלוֹא לָנוּ הֵם" אך המחיר לכך הוא גבוה. ההסכמה למול את עצמם אינה אירוע חד פעמי שהרי המטרה המוצהרת היא: "בְּזֹאת יֵאֹתוּ לָנוּ הָאֲנָשִׁים לָשֶׁבֶת אִתָּנוּ לִהְיוֹת לְעַם אֶחָד", כלומר שאנשי שכם מקבלים על עצמם לקיים ברית מילה לדורות וכך להיות עם אחד יחד עם משפחת יעקב.

מלבד הפגיעה הגופנית שבברית המילה יש לכך השפעה יסודית על זהותם של אנשי שכם. אנשי שכם הם חלק ממשפחת העמים הכנענים כפי שמבואר בדברי יעקב שבעקבות מעשה שמעון ולוי חושש מתגובת הסביבה: "עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי". ברית המילה היא המבדילה באופן המובהק ביותר בין ישראל והעמים וכאשר אנשי שכם נימולים הם מתכוונים לעזוב את משפחת הכנענים, לעבור צד ולהצטרף למשפחת יעקב- להתגייר.

גם הרווח של אנשי שכם מהמהלך אינו ברור כל כך. המרויח העיקרי יהיה שכם עצמו שרוצה מאוד את דינה אך מדוע העיר כולה צריכה לעבור מהפך כזה בגלל ענייניו האישיים של שכם? נראה שהתשובה נמצאת בשמו של שכם. מסתבר שבנו של חמור נקרא על שם העיר שבה משל אך ניתן לבאר גם להיפך- העיר נקראה על שמו של שכם הבן. כלומר ששכם הוא ה'לב' של העיר שמייצג את מהותה. רצונו של שכם בדינה אינו עניין פרטי שלו אלא עניין ציבורי של כל אנשי שכם שרצונם להיקשר אל משפחת יעקב כפי שמציע להם שכם: "אֶת בְּנֹתָם נִקַּח לָנוּ לְנָשִׁים וְאֶת בְּנֹתֵינוּ נִתֵּן לָהֶם". לכן מה שעושה שכם בהכרח ייעשה ע"י העיר כולה, ואם הוא צריך למול העיר כולה צריכה למול.

לפי זה מובן שהצעתו של שכם התקבלה בהחלטיות כזו עד שכולם נימולו באותו יום ולא היה צורך לשכנע אף אחד, וכך יכלו שמעון ולוי לבוא ביום השלישי ולהיות בטוחים שאין בעיר אף אחד שיכול לעמוד כנגדם.

לפי זה נוכל לחזור ולהבין כיצד אנשי שכם מקבלים על עצמם מחיר גבוה כ"כ. דינה יוצרת רושם אדיר על שכם האיש שחורגת מהסבר של חשק ותאוה גופנית: "וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בְּדִינָה בַּת יַעֲקֹב וַיֶּאֱהַב אֶת הַנַּעֲרָ וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָ... שְׁכֶם בְּנִי חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בְּבִתְּכֶם... וְלֹא אֵחַר הַנַּעַר לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר כִּי חָפֵץ בְּבַת יַעֲקֹב". דרך המפגש עם דינה 'בת יעקב' מתעורר אצל שכם רצון להדבק בכל 'בית יעקב'. אך השפעתה של דינה לא נעצרת בשכם האיש אלא מתפשטת אל כל שכם העיר שבאה מרצונה להתגייר.

יכולתה של דינה להשפיע לטובה על הרשעים שבגוים מתוארת קודם לכן ברש"י על פי המדרש: "ואת אחד עשר ילדיו - ודינה היכן היתה, נתנה בתיבה ונעל בפניה שלא יתן בה עשו עיניו, ולכך נענש יעקב שמנעה מאחיו שמא תחזירנו למוטב, ונפלה ביד שכם". כלומר שטוב היה אם דינה היתה נופלת בשביו של עשו כיון שהיתה יכולה לגרום לו התעלות, וכיוון שיעקב מנע זאת הדבר יצא לפועל במעשה שכם.

מניין בא כוח השפעתה הגדול של דינה? נראה שלעומת האחים ששייכים כבר לשלב הבא של עם ישראל וכל אחד מהם מעמיד צד מסוים באומה, דינה שהיא 'בת יעקב' ולא מעמידה שבט עם מהות מסוימת, נשארת עם התכונה הכללית של יעקב, שהיא אחדות כל הצדדים השונים.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.