פרשת מקץ חוזרת אל הראשית 'בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים'. באותו ליל ראש השנה חולם פרעה את חלומות הפרות והשיבולים. שנתיים בדיוק לפני כן, גם כן בליל ראש השנה, חולמים שר המשקים והאופים על גורלם. בראש השנה העולם כולו נידון ו'כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון'. על כן האנשים הפרטיים חולמים בלילה זה על גזר דינם הפרטי. אמנם פרעה מלך מצרים נידון לא רק כפרט אלא כמנהיג האומה, ובחלומו הוא רואה את גזר דינה של מצרים כולה.
המיוחד בגזר הדין שהופיע באותו חלום שהוא לא לאותה שנה בלבד אלא ל14 שנים הבאות. כלומר שלא מדובר כאן על עניין מקרי שיחלוף, אלא על שינוי כיוון שמשמעותו נמשכת לא רק לשנים הקרובות.
פתרונו של יוסף לחלומות מתקבל בתגובה חסרת תקדים: "הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ... אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ". לכאורה אין כאן חכמה מיוחדת- די ברור שפרות שעולות מן היאור- שהוא הבסיס הכלכלי של מצרים וכן ושיבולים מרמזות על נושא כלכלי. מכאן כבר קצרה הדרך לפרש את השמנות כשנים טובות ואת הרזות כשנים רעות. המדרש מתאר את נסיונותיהם של החרטומים למצוא פתרון: 'שבע בנות אתה מוליד... שבע אפרכיות אתה כובש...', ולא מובן מדוע כל חכמי מצרים מחפשים את הפתרון במקומות רחוקים כאלו?
בהכרח נאמר שפתרונו של יוסף נחשב כאפשרות לא ריאלית, ולא עלה על דעתם של החרטומים (או שלא העיזו לאומרו). השיטה הכלכלית של מצרים שמבוססת על השקייה מן היאור-הנילוס "וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק" אמורה להיות יציבה ובלתי תלויה בגורמים משתנים כמו גשם. רעב במצרים זהו דבר בלתי נתפס. פרעה מבין שפתרונו של יוסף הגיע בהכרח ממקור אלוקי, שמסוגל גם לשנות את הטבע המצרי. היאור שנתפס בעיני המצרים כבעל ערך אלוקי-אלילי יכול להפגע רק על ידי כוח אלוקי.
ומכאן שהשינוי אינו רק לסדר ולשיטה הכלכלית המצרית אלא לשיטה הלאומית-רוחנית של מצרים. מהי אותה שיטה? חז"ל רומזים לכך במדרש על המשך הפסוק שמתאר את יציאת יוסף מבית האסורים בראש השנה: "עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע". במדרש מתואר כסאו של פרעה שהיה בעל 70 מדרגות, והרשות לעלות בו ממדרגה למדרגה היתה תלויה בידיעת שפה נוספת מ70 השפות שבעולם. פרעה בלבד ידע את כל 70 השפות ולכן היה עולה עד לראש הכסא ומולך ממנו. באותו ליל ראש השנה בא המלאך ולימד את יוסף את כל 70 השפות וכך עלה גם הוא לראש הכסא. אלא שאז התברר שהוא יודע שפה נוספת שאינה ידועה לפרעה- לשון הקודש.
70 הלשונות הם 70 הזהויות של 70 אומות העולם. כל האומות היו מאוחדות בתחילה במלכות נמרוד סביב מגדל בבל, עד שחלוקתם ללשונות הבליטה את השוני ביניהם וגרמה להפרדתם זה מזה. מן העבר השני של ארץ ישראל מנסה פרעה לחזור ולאחד את העולם כולו עם 70 האומות שבו תחת שלטונו. היציבות הכלכלית של היאור נותנת לו עוצמה שמשעבדת את כולם אליו מבלי שיצטרך לצאת ולכובשם "וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה לִשְׁבֹּר".
אך האחדות שמייצר פרעה היא חסרת בסיס אמיתי. באותו רגע בו פותח יוסף בלשון הקודש מתגלה אפסותה של השיטה המצרית. לשון הקודש היא שורשם של כל 70 הלשונות: "וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת"- זוהי לשון הקודש. פרעה סבור כנראה שאותה לשון מקורית נעלמה ומכל מקום אין לו יכולת להשיגה: 'אישתעי איהו (יוסף) בלשון הקדש, לא הוה קא ידע (פרעה) מאי הוה אמר, א''ל אגמרי, אגמריה ולא גמר'. לכן שיטת האחדות שלו נשארת חיצונית בזה שהוא יודע את השפות כולם. אך יוסף שידוע את השפה הפנימית השורשית מעמיד כנגדו את שיטת האחדות הישראלית: "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' ".
מכאן ואילך פרעה הוא אינו המלך באמת, ורק שתיקתו של יסף מותירה אותו במעמדו: 'אמר ליה אישתבע לי דלא מגלית אישתבע לו'. וזו כוונתו של פרעה באומרו: "אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ". יוסף הוא המלך בפועל אך ההצגה של הכסא חייבת להמשך כדי לשמר את מעמדו של פרעה.
יוסף מצידו מוכן להסדר הזה כיוון ששאיפתו הסופית לא יכולה להתממש בשלטון על מצרים אלא בארץ ישראל בלבד. הוא מחזיק ב'קלף' שיש לו כנגד פרעה כדי להביא את יעקב-ישראל אל הארץ: 'כי א''ל (יוסף לפרעה) אבי השביעני לאמור (שיקברהו בא"י) א''ל זיל איתשיל אשבועתך, אמר ליה ואיתשלי נמי אדידך ואע''ג דלא ניחא ליה, א''ל עלה וקבור את אביך כאשר השביעך'.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
