תשובת הרב עמנואל בן ארצי
שלום רב
נתחיל בשאלה קודמת: איך רחל אומרת ליעקב "הבה לי בנים"? האם היא לא יודעת שזה בידי ה' ולא בידי יעקב? ואם היתה רוצה רק שיתפלל עליה, היתה אומרת "העתר עלי", ולא "הבה לי בנים", שמשמע מזה שהוא יכול לבחור אם לתת לה בנים או לא. ולכאורה על אמירה כזו באמת ראוי לכעוס עליה כי זו יכולה להיות כבר בעיה באמונה.
מצד שני הרי ברור לנו שלרחל לא היתה בעיה באמונה, ואם כן איך היא מבקשת דבר כזה?
יש הבדל בדרך בין רחל ללאה, וכן בין בני רחל לבני לאה. רחל פועלת בדרך הטבע, בהשתדלות. היא עושה הכל בדרכי עולם הזה. לכן היא מבקשת כאן שיקח יעקב את שפחתה ואולי זה יעזור, לכן היא רוצה את הדודאים, שאולי יעזרו, לכן היא גונבת את התרפים וכדו'. גם יוסף שהוא מבניה עושה הכל בדרך הטבע. הוא מבקש משר המשקים שיזכור אותו, מציע לפרעה פתרונות לרעב, מסדר סיפור שלם מול אחיו כדי להבין מה הם חושבים וכדו'.
לעומת זאת לאה נותנת לקב"ה לפעול דרכה. היא מקבלת את יעקב בלי השתדלות, וכן את הבנים הראשונים. בני לאה עושים לפעמים פעולות שנראות לנו תמוהות, והם נותנים לקב"ה לפעול דרכם גם בלי לדעת איך זה יסתדר. כמו יהודה ותמר, או מכירת יוסף, הם ינסו להרוג או למכור אותו, שזה דבר תמוה, "ונראה מה יהיו חלומותיו", מכאן הקב"ה יסדר את הענינים. אם הוא אכן צריך להיות מלך, הוא יהיה, ואם לא, לא.
רחל עובדת בהשתדלות, ורק אחרי כל ההשתדלות יש בטחון, שה' יסדר מה שכבר לא בידה. לאה עובדת בהשתדלות מעטה יותר ובטחון מרובה יותר.
יעקב עובד בדרך של רחל, ולכן היא מוצאת חן בעיניו. גם הוא פועל בדרכי הטבע, קונה את הבכורה, גונב את הברכות, שם מקלות ברהטים כדי שהצאן ילדו בצבעים הנכונים, מחלק את המחנה לשניים כשעשיו מתקרב וכדו'.
לפי השיטה של יעקב ורחל, כל זמן שאדם יכול לעשות עוד מעשים שיעזרו לו, הוא מחויב לעשות אותם. לא סומכים על הנס. אבל אחרי כל ההשתדלות אסור לשכוח את הבטחון בה'. אחרי שאדם עשה כל מה שביכולתו, מכאן הקב"ה יחליט אם זה יצליח או לא, ואם הקב"ה החליט שמשהו לא יצליח, הצדיק מקבל על עצמו את גזרת ה'.
לכן, כיון שלדעת יעקב הוא כבר עשה כל מה שאפשר כדי שלרחל יהיו בנים, ואין לה, אם כן זה רצון ה', ואת זה צריך לקבל. ולכן הוא אומר לה "התחת אלוקים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן"?
הכעס על רחל נובע ממה שנראה מדבריה שלדעתה אין בכלל בטחון אלא רק השתדלות. אין גזרת ה', אלא צריך כל הזמן למצוא דרכים להגיע למטרה שאותה היא הגדירה. לדעתה צריך להיות לה בן, וגם אם ה' מנע ממנה פרי בטן, היא דורשת מיעקב להמשיך להשתדל. על זה חשוב לכעוס (כעס הפנים, כמובן), כדי להבהיר לרחל שכיון שעשינו בדרך הטבע כל מה שאפשר, צריך לעצור ולסמוך על הקב"ה. ואם היא לא סומכת על הקב"ה גם עכשיו זה חוסר אמונה.
אם כן איך באמת אמרה רחל דבר כזה?
רחל בטחה בה' כמובן. אלא שהיא רצתה לבקש מיעקב בקשה שקשה להאמין שהוא יסכים לה. היא רצתה לבקש את הפסוק הבא "הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה". יעקב כבר נשא אשה אחת יותר ממה שהוא התכוון, וכדי להקים את עם ישראל אין צורך לשאת עוד אשה, הרי יש לו כבר ילדים מלאה. ולכן אומר לה יעקב "אשר מנע ממך פרי בטן", ממך מנע ולא ממני, עם ישראל קיים גם בלעדייך. אבל רחל מבקשת גם היא להכלל בעם ישראל, ושבשבילה ישא יעקב אשה נוספת.
כל מטרת האבות והאמהות היא להביא לעולם את עם ישראל. וכיון שהם אבותיו של עם ישראל שקיים לנצח, גם הם חיים לנצח. וכך אומרים חז"ל על יעקב "יעקב אבינו לא מת. מה זרעו בחיים אף הוא בחיים". ולכן אומרת רחל ליעקב "הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי", כלומר אם לא יהיו לי בנים ממך, אני לא אהיה חלק נצחי מעם ישראל.
לכן, כדי שיעקב יסכים, היא פותחת באמירה מקוממת, ואומרת שיעקב לא עשה עוד את כל ההשתדלות שהוא יכול. כיון שיעקב לא יודע על השתדלות נוספת, הוא מבין שלדעתה יש רק השתדלות ולא בטחון, ונוזף בה כצפוי. אבל משמע מדבריו שאם היתה השתדלות הגיונית נוספת הוא היה עושה אותה, אפילו שזה רק למען רחל, ולמרות שעם ישראל קיים גם בלי ההשתדלות הזו. ואז מבהירה רחל שגם היא בוטחת, כמובן, בה', אלא שיש השתדלות נוספת שאפשר לעשות. היא תתן לו את אמתה, ואם אמתה תלד, אז רחל ממילא נכנסת גם היא להיות חלק מהבנין של עם ישראל, כיון שבלעדיה לא היו הילדים האלו נולדים, וכיון שמדובר בשפחה שלה.
ורק אחרי כל זה, יעקב מסכים ונושא גם את בלהה.
אמנם אומרים חז"ל: "א"ל הקדוש ברוך הוא כך עונים את המעיקות חייך שבניך עתידים לעמוד לפני בנה". כלומר על מה שחשד יעקב ברחל, שלשיטתה יש רק השתדלות ולא בטחון, והוא היה צריך עוד לברר איתה את דעתה, כיון שהיא במצוקה, ויתכן שאומרת דברים מתוך מצוקתה כדי להניע את יעקב למעשה. לכן כדי לנקות את רחל מהחשד, יגיע עוד שלב שבו יוכח שגם לשיטתה יש בטחון אחרי כל ההשתדלות. וזה כשיעמדו בני לאה ששיטתם היא הבטחון, יחד עם בני השפחות לפני יוסף, בנה של רחל שפועל בשיטתה, ויפלו לרגליו שיסלח להם על שמכרו אותו. והוא יענה להם באותה לשון בדיוק: "אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱ-לֹהִים אָֽנִי: וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱ-לֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה". כלומר גם לדעת יוסף, שהיא שיטת רחל, הקב"ה הוא שמוביל את הענינים, ואת גזירותיו צריך לקבל.
פירוש נוסף נביא מדברי האור החיים הקדוש: הרי אמרו חז"ל "קללת חכם אפילו על חינם היא באה". וכיון שרחל הוציאה מפיה "ואם אין מתה אנכי", אפילו שתלתה את זה בתנאי, היא אכן עלולה למות, והיתה צריכה להזהר יותר בדבריה. (וכך אכן היה, שהיא מתה קודם לשאר נשות יעקב). ולכן כעס עליה יעקב, מרוב אהבתו אותה על שהיא מוציאה קללה מפיה כנגד עצמה.
