בעת שה’ מצווה את נח על בניית התיבה והכניסה אליה בבוא העת, מבטיח לו הקמת הברית: "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ, וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ”. מהי הברית האמורה כאן?
פירוש אבן עזרא
לדעת אבן עזרא, לשון הכתוב מורה על כך שזוהי ברית שנכרתה לפני כן, ולפיכך פירש: "'וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי' – לאות שה' נשבע לו שלא ימות הוא ובניו במבול, ואם [=ואע''פ ש]לא נמצא בתחילה מפורש, כאשר מצאנו במשנה התורה: 'נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ' (דברים א כב).[1] ומילת 'והקמותי' – שאקיים את שבועתי".
פירושי רש''י ורמב''ן
אך רש''י סבור שאין הכרח לומר שמדובר בברית קודמת, ולפיכך פירש (על פי בראשית רבה לא יב): "ברית היה צריך על הפירות שלא ירקבו ויעפשו, ושלא יהרגוהו רשעים שבדור"; דהיינו מלבד עצם הצלתו ממי המבול נצרך נח גם לשמירה מפני פגעים נוספים, אנושיים או טבעיים, ועליהם הובטח כאן, ואמירה זו עצמה היא כריתת הברית, ואינה מתייחסת לברית שנכרתה קודם לכן.
היתרון בפירוש רש''י הוא שלפיו מובן מדוע מילים אלו נאמרו כאן – מפני שאקים בריתי עימך ואגן עליך, תבוא אל התיבה ללא מונע: "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ, וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה". אך הדבר הנוסף שהזכיר רש''י – התקיימות הפירות – אין מקומו כאן, אלא לאחר הכניסה אל התיבה! נראה, שהוספתו מצביעה על כך שאין כוונת רש'י לומר שהברית היתה דווקא על שני דברים אלו, אלא זוהי ברית כללית על כך שהכל יתנהל למישרין ונח יעבור בשלום את המבול; אך מפני שעצם ההצלה מובן מאליו, שכן בשל כך הצטווה לבנות תיבה, הזכיר רש''י רק את הדברים הנוספים שנח היה זקוק להם כדי לעבור בשלום את תקופת המבול.
באופן דומה פירש הרמב''ן, אך לעומת רש''י הוא אכן ראה את עיקר עניינה של הברית בעצם ההצלה ממי המבול, ומסתבר שממילא בכלל זה גם הצלה מפגעים אחרים:
"ויותר נכון בדרך הפשט, כי עניין "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי" לאמר בעת שיבוא המבול תהיה ברית קיימת איתך, שתבוא אל התיבה אתה וביתך ושנים מכל הבשר להחיות, כלומר שתחיו שם ותתקיימו לצאת משם לחיים. והברית הוא דבר ה' כשיגזור אומר בלא תנאי ושיור ויקיים. והזכיר הברית, והזכיר שיהיה [הברית] קיים, והוא כלשון "קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם" (אסתר ט כז), שקיבלו עליהם דבר להיותו קיים”.
פירושי אברבנאל, מלבי''ם והנצי''ב
כיוון נוסף מופיע בדברי מפרשים אחרים, ולפיו אכן מדובר כאן על ברית קדומה וכפשט לשון הכתוב, אך אין זו ברית שנכרתה עם נח עצמו אלא ברית כללית; לפי זה, פיסוקו הנכון של הכתוב הוא: "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי – אִתָּךְ", כלומר: את בריתי שכרתתי עם כלל העולם, או עם כלל האנושות – אקים עימך בלבד, וברית זו תתקיים דרכך.
כך כתב האברבנאל:
"וכאילו אמר ה' לנח שהברית והגבול אשר שם למים שלא יכסו את הארץ אין ראוי לשמרו לאותם הרשעים, כי כמו שהם הפרו את בריתי אף אני אסלק את בריתי ואת אמונתי וחסדי מהם, ואסיר את גבול המים ושטף ועבר. אבל הברית והחסד הזה אקים איתך, כי אחרי שבריתי היתה איתך הצדק והשלמות, גם אני ברית שלומי לא תמוש מאיתך וכי תעבור במים לא ישטפוך, באמצעות התיבה שבה תמלט עד יעבור זעם, ואחר כך תתהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה. הנה אם כן "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ" הוא ברית גלוֹת היבשה ויישוב בעלי החיים בה, שזה יתקיים לנח ולזרעו וכל בעלי החיים הצריכים אל בני אדם, ובזה תשאר האדמה תמימה ולא תחסר כל בה”.
וכך כתב בקצרה המלבי"ם: "אחר שאפר עתה ברית עולם [יצייר שה' כרת ברית עם העולם שיישארו חוקי הטבע חוק עולם ולא יעבור, כמו שכתוב: 'אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה, חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי' (ירמיהו לג כה)][2] – הנה אקים את הברית הזה עימך, שאתה תכנס בברית להקמת העולם החדש".
באופן דומה פירש הנצי''ב ב'העמק דבר', שהברית הנזכרת כאן היא ברית ה' עם האנושות, שתפרה ותרבה ותמלא את הארץ: "'וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי' – את הברית שכרתי על קיום העולם, והיא הברכה שברך ה' את אדם וחווה ['וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים: פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ' (בראשית א כח)], ואמר אלוהים: זאת בריתי אקים איתך במה שתשאר אתה ובניך".
[1] כלומר, משה מספר שישראל ביקשו מעצמם לשלוח מרגלים, ואילו בספר במדבר פרט זה אינו מוזכר.
[2] הסוגריים במקור
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
