כשראובן מציע "אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ", הוא ממילא מציע להיות ערב לבנימין, ומחזק את הצעתו על ידי הסיכון האישי שהוא לוקח. לעומת זאת יהודה מציע רק ערבות, ללא סיכון ממשי: "אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ אִם לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים". ואם כן לא מובן למה יעקב משתכנע מדברי יהודה ולא משתכנע מדברי ראובן?
לא די בזה, בפרשה הבאה משתכנע יוסף שאפשר להתגלות לאחים מאותו משפט בדיוק "כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר מֵעִם אָבִי לֵאמֹר אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל הַיָּמִים". מה יש במשפט הזה שמשכנע גם את יעקב וגם את יוסף לסמוך על האחים?
הבעיה שהיתה לאחים במכירת יוסף היתה שלא הבינו שכל האחים הם חלקים של עם ישראל. לדעתם יוסף לא צריך היה להיות חלק מעם ישראל ולכן אפשר להרחיקו מהמשפחה. התיקון יהיה רק כשיבינו שהם כולם חלק מדבר אחד, ואז ממילא אפשר לשלוח איתם את בנימין, ואז ממילא אפשר שיוסף יתגלה אליהם ללא סיכון.
כשראובן מציע "אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית", הוא ממילא מבהיר שלדעתו הוא גורם נפרד מיעקב, כך שאם שני בניו ימותו זה יהיה עונש לו, ולא ליעקב. ואם כן הוא לא רואה עוד בכל השבטים דבר אחד. ממילא אי אפשר לקבל את ערבותו לבנימין, כי היא ערבות טכנית, ולא הבנה עמוקה שהוא ובנימין הם שני חלקים הכרחיים של עם ישראל.
כשיהודה אומר "אִם לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים", כלומר גם בעולם הזה וגם לעולם הבא, הוא מראה שהוא מבין שמצד הקב"ה הוא ערב לבנימין. הוא מלמד שהוא הבין שכל השבטים הם חלקים של עם ישראל, ואם יחסר אחד מהם, ממילא יהיה חטא וחסרון לישראל כולו. לא "חָטָאתִי לְךָ" כלומר ליעקב עצמו, אלא "חָטָאתִי לְךָ" לעם ישראל שיוצא מיעקב. ולכן יהיה החטא "כָּל הַיָּמִים".
זו הנקודה שמשכנעת את יעקב שאפשר לשלוח עם יהודה את בנימין, וזו הנקודה שמשכנעת את יוסף שאפשר לבטוח באחים ולהתגלות אליהם. וזו הסיבה שיהודה זוכה למלכות, כיון שהוא מצליח לראות את המבט הכללי של עם ישראל כחטיבה אחת.
בעקבות כך אפשר להבין את הסדר במשפט שאומר שם יהודה: "וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת גַּם אֲנַחְנוּ גַם אַתָּה גַּם טַפֵּנוּ". הסדר ההגיוני היה גם אתה, גם אנחנו, גם טפנו, או לחילופין גם אנחנו, גם טפנו, גם אתה. שהרי הטף הוא הטף של האחים, ולכן צריך להיות צמוד אליהם במשפט. אלא שזה מה שבא יהודה לומר: נחיה ולא נמות, גם אנחנו - האחים, גם אתה – ישראל כולו, וגם טפנו שהוא גם הטף שלך. כלומר הצאצאים של כל שבט הם החלקים שבונים את העם כולו, ולכן הם הטף של יעקב, כלומר של עם ישראל, עוד יותר משהם הטף של כל שבט בפני עצמו.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
