בסוף פרק יב מופיע איסור מיוחד, יסודי מאד באיסורי עבודת האלילים. ישראל כבר הוזהרו פעמים רבות שאסור להם לעבוד לשום כח בעולם מלבד הקב"ה. אך כעת משה מזהיר את ישראל מלימוד כלשהו של דרכי האלילות, גם אם הם ישמשו לעבודת ה'! כך נאמר בפסוקים: "כִּי יַכְרִית ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לָרֶשֶׁת אוֹתָם מִפָּנֶיךָ וְיָרַשְׁתָּ אֹתָם וְיָשַׁבְתָּ בְּאַרְצָם. הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם אַחֲרֵי הִשָּׁמְדָם מִפָּנֶיךָ וּפֶן תִּדְרֹשׁ לֵאלֹהֵיהֶם לֵאמֹר אֵיכָה יַעַבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת אֱלֹהֵיהֶם וְאֶעֱשֶׂה כֵּן גַּם אָנִי. לֹא תַעֲשֶׂה כֵן לַה' אֱלֹהֶיךָ כִּי כָל תּוֹעֲבַת ה' אֲשֶׁר שָׂנֵא עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם כִּי גַם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהֵיהֶם".
הרמב"ן הראב"ע, הספורנו ומפרשים נוספים מסבירים שהכוונה היא שגם בתוך מרחב עבודת ה' אסור להיעזר בדרכים הלקוחות מתוך עולמם של עובדי האלילים. בכך מהוה איסור זה עליית מדרגה בהרחקת ישראל מן העבודה הזרה. הוא מזהיר את ישראל לא רק מן האלילים אלא גם מכל תפיסה אלילית באשר היא. הן יש לזכור כי עד מתן תורה, לא היינו יכולים למצוא בכל העולם אלא רק דרכי חיים אליליות בלבד. וגם אחריו ישראל קיבלו מערכת של מצוות, אך בכל ה'רווחים' שבין המצוות קיים חשש גדול שיכנסו דרכי עבודה ושיטות חשיבה אליליות. הרי אלו למעשה הדרכים היחידות המצויות בכל העולם. כעת מגיעה תביעה לישראל שבכל הקשור לעבודת האלוקים עליהם לעצום את עיניהם ולאטום את אזניהם למנהגים רבים אותם הם יראו וישמעו בכל העולם כולו. זוהי תביעה עליונה לאפס את כל יחסי ההערצה הנפשיים לנשגב, ולבנות אותם יש מאין בכל נושא ובכל תחום.
ומכאן והלאה בני ישראל יהיו מוכרחים לסגל בקרבם הקשבה חדשה לדרך ה'. על עם ישראל ללמוד רק מתוך התורה: איך לחשוב ביחס לקב"ה, איך להרגיש בעבודת ה', ובדומה לכך: איך להעריץ, איך לאהוב, איך לירוא ועוד ועוד.
בספר 'אמת ליעקב' (לר' יעקב קמינצקי) עמד על עוצמתו של איסור זה. הוא מסביר שאיסור זה מוביל אותנו לזנוח כל שיקול דעת, וכל מה שנראה כיפה, צודק, חכם וכדומה בעולם האומות. זאת משום שככלל, באופן עקרוני, כל אלו לקוחים מעולמות הטומאה, והם נוגדים את מה שה' ציוה: "ביאור ענין זה הוא, דכשבא משה להזהיר את בני ישראל על איסור עבודה זרה ראה להזהירם שלא ימשכו על מה שנראה להם כדבר יפה וטוב, שהרי אף שלא חשש משה שמא יבואו ללמוד מן הגוים את נימוסיהם ואת דרכיהם, מכל מקום הרי כלל בידינו: 'יפת אלקים ליפת'. ובעניני יופי והידור חשש משה שמא יבואו ללמוד מן יושבי ארץ ישראל ויבואו לעשות כמותם, ולכן כשהזהירם על זה הדגיש להם שאין שום דבר יפה ונחמד בעבודה זרה שלהם, "כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלהיהם", ואין לך דבר מאוס ונתעב יותר מעבודה כזו. ולכן זה ההוכחה שעבודה זרה שלהם אין לעובדה כלל, ואפילו הדברים הנראים לכם כיפים וראויים גם הם אינם כלום, כי עבודה זרה שמסוגלת לדרוש הקרבה כזו לפניה אינה אלא מאוסה ונתעבת.
בהוכחה מעין זו ניסה השטן להשפיע על אברהם אבינו כשהלך לעקוד את יצחק בנו, וכדאיתא בסנהדרין [דף פ"ט ע"ב]: קדמו שטן לדרך א"ל הנסה דבר אליך תלאה הנה יסרת רבים וידים רפות תחזק וגו', כלומר הלא מסרת את כל ימי חייך בשביל לקרב את בני האדם לעבודת השי"ת, ודרכו של אברהם בקירוב הלבבות היתה על ידי שהראה לבני האדם את רוב טובו וגודל חסדו של הקדוש ברוך הוא, ולכן הוא נטע אשל בבאר שבע והכניס אורחים לביתו והראה להם את רוב מדת החסד שהשפיע הקדוש ברוך הוא בעולמו ושכל מציאותו יתברך הוא רחום וחנון רב חסד ואמת, ואילו עכשיו אתה הולך לעקוד את בנך, הלא אין דבר היותר נגד את מדת החסד והרחמנות מאשר עקידת בן על המזבח ושחיטתו לשם האלקים, וא"כ היאך תצפה מהאנשים שימשיכו להתקרב לעבודת השי"ת על ידי מעשיך. ואמנם על זה ענה לו אברהם: אני בתומי אלך, כלומר באמת מצד הסברא אתה צודק מאד, אבל מה אעשה וכך ציוני הבורא, ועלינו לקיים את מצותיו בתמימות ובלי לעשות שום חשבונות, והקב"ה כבר ידאג שלא תצא מזה שום תקלה וחילול השם".
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
