היחס בין משה וישראל בספר דברים

מאז הופעתו של משה רבנו, התגלה לכל אורך הדרך כי משה הוא אישיות מופלאה ומיוחדת אשר ראויה להוריד את התורה לארץ ולשמוע את דבר ה'. משה הוא האיש שאיתו דיבר הקב"ה, והוא שהעביר לעם ישראל את מצוות התורה. במעמד הנשגב של הר סיני משה הוא שעמד בראש ההר, בעוד ישראל עמדו בתחתיתו בלבד. אולם בספר דברים משה מלמד ומדגיש כי באמת הכתובת לקבלת דבר ה' היא לא משה בפני עצמו, אלא העם כולו. אין לתפוס את משה כיצור נשגב העומד בנפרד משאר העם, אלא כאישיות שצמחה מכוח עם ישראל בכללו. על כן דוקא משה עצמו מבהיר לאורך חומש דברים שבמעמד הר סיני ה' דיבר עם כל העם ולא עם משה בלבד:

כבר במילות הפתיחה של הספר אומר משה (א, ו): "ה' אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹרֵב לֵאמֹר"  – כביכול לא רק משה שמע זאת מפי ה', אלא כל בני העם.

מיד לאחר מכן משה מספר על האצלת תפקידיו לשופטים שהקים מתוך העם, בלי להזכיר שהיתה זאת עצת יתרו. על פי המבט של ספר דברים מסירת סמכות המשפט לגדולי העם איננו אילוץ בלבד, אלא צעד נכון מלכתחילה.

מגמה זו מתחזקת מאד בסיפור החוזר של מעמד הר סיני בפרשת ואתחנן. בסיפור זה משה מדגיש מאד את השיתוף שלו עם ישראל  בשמיעת דבר ה' (ה, ב-ה): "ה' אֱלֹהֵינוּ כָּרַת עִמָּנוּ בְּרִית בְּחֹרֵב. לֹא אֶת אֲבֹתֵינוּ כָּרַת ה' אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת כִּי אִתָּנוּ אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹה הַיּוֹם כֻּלָּנוּ חַיִּים. פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ".

אך מעבר לכך, על פי התיאור בספר דברים, הסיבה שהקב"ה דיבר עם משה בלבד, ואף הסיבה שישראל לא עלו כולם על הר סיני, היא משום שהם עצמם נמנעו מכך מתוך יראתם. משה מציג את הבלעדיות שלו בשמיעת דבר ה', כתוצאה מבקשה של כלל האומה – ה' הפנה את דברו לכולם, אך ישראל ביקשו שמשה יעמוד בינם ובין ה': "אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לְהַגִּיד לָכֶם אֶת דְּבַר ה' כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר לֵאמֹר". כה שונה הוא תיאור הדברים כאן מן התיאור שלהם בחומש שמות בפרשת יתרו. שם מוגדר מלכתחילה שהקב"ה ידבר עם משה, והעם רק יהיה עד לכך שמשה שומע את הקול: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ" (שמות יט, ט). ה' מדבר עם משה, ובני העם עומדים מן הצד. בכל מעמד הר סיני בשמות לא נאמר שה' דיבר עם בני ישראל. נאמר רק שהעם ראו את הקולות ואת הלפידים ופחדו ובקשו שה' ידבר עם משה בלבד. זאת ועוד: בחומש שמות נאמרה הגבלה חמורה שישראל לא יעלו בהר והקב"ה חזר והזהיר על כך פעמיים. לעומת זאת בספר דברים אין נזכרת הגבלה זו, ולהיפך. מדברי משה עולה כאילו שישראל לא עלו בהר מחמת יראתם מן האש בלבד: "אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין ה' וּבֵינֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לְהַגִּיד לָכֶם אֶת דְּבַר ה' כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר לֵאמֹר" (ה, ה). הוי אומר שישנן שתי סיבות מקבילות להימנעות ישראל מלעלות: העליה נאסרה עליהם, אך גם לולא האיסור, הם מעצמם יראו מכך. התעוררה בנפשם יראה גדולה המתאימה בדיוק לציווי משמים שלא יעלו בהר. נמצא שעל פי זווית המבט של ספר דברים מתגלה השייכות העקרונית של כל ישראל לעלות על ההר ולשמוע את קול ה'.

וכך ממשיך גם תיאור המעמד בפרשת ואתחנן (ה, יט-כח): "אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר ה' אֶל כָּל קְהַלְכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הֶעָנָן וְהָעֲרָפֶל קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים וַיִּתְּנֵם אֵלָי. וַיְהִי כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת הַקּוֹל מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כָּל רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם וְזִקְנֵיכֶם. וַתֹּאמְרוּ הֵן הֶרְאָנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ אֶת כְּבֹדוֹ וְאֶת גָּדְלוֹ וְאֶת קֹלוֹ שָׁמַעְנוּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הַיּוֹם הַזֶּה רָאִינוּ כִּי יְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וָחָי.  וְעַתָּה לָמָּה נָמוּת כִּי תֹאכְלֵנוּ הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהֵינוּ עוֹד וָמָתְנוּ. כִּי מִי כָל בָּשָׂר אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אֱלֹהִים חַיִּים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כָּמֹנוּ וַיֶּחִי. קְרַב אַתָּה וּשֲׁמָע אֵת כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר ה' אֱלֹהֵינוּ וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֱלֹהֵינוּ אֵלֶיךָ וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ. וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם בְּדַבֶּרְכֶם אֵלָי וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל דִּבְרֵי הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ הֵיטִיבוּ כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ. מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתַי כָּל הַיָּמִים לְמַעַן יִיטַב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם לְעֹלָם. לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם:  וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ אֵת כָּל הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תְּלַמְּדֵם וְעָשׂוּ בָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לְרִשְׁתָּהּ".

ובהמשך לתפיסת השייכות של כל עם ישראל לשמוע את דבר ה', לאורך ספר דברים נקרא מעמד הר סיני שלוש פעמים בכינוי: 'יום הקהל'. כלומר באותו מעמד נשגב, דיבר ה' עם כל הקהל ולא רק עם משה.

הקמת נביא מתוך ישראל

אחד מן המוקדים המרכזיים בהם מתגלה כי מקורה של מדרגת משה היא בסגולותיו של העם כולו, היא בהודעה על הקמת נביאים אשר ימשיכו את משה. הודעה זו מופיעה בפרשת שופטים, כאשר משה שב ומספר לישראל את מה שקרה כאשר הם לא יכלו לעמוד בדיבור הישיר של הקב"ה איתם: "נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן. כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ מֵעִם ה' אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בְּיוֹם הַקָּהָל לֵאמֹר לֹא אֹסֵף לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהָי וְאֶת הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת לֹא אֶרְאֶה עוֹד וְלֹא אָמוּת. וַיֹּאמֶר ה' אֵלָי הֵיטִיבוּ אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ.  נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ" (יח טו-יח). משה שב ומזכיר כאן שכל העם הוא הכתובת לדבר ה', ורק משום שהם יראו מכך, נשלח משה בעבורם. מתוך כך הוא מחדש שכשם שהוא נשלח למענם, כן במשך השנים יעמיד ה' לישראל נביאים כמוהו. בהקשר זה נעיר שלשון התורה כאן: "נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך" מפליאה, משום שבאחרית החומש נאמר (לד, י): "וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה". למרות שמבחינת דרגת הנבואה לא יהיה עוד נביא כמשה, בפרשת שופטים מגלה התורה כי מבחינת עצם קיום הנבואה והקמת נביאים, יש לראות את כל הנביאים כממשיכיו של משה (אברבנאל). התופעה של הנבואה היא בכללה תופעה אחת: ה' מדבר עם ישראל.

ולמעשה עולה מפסוקים אלה שכל הנבואות  באשר הן, היו מיועדות להימסר באופן ישיר להמוני ישראל. רק מתוך תחושת ישראל במעמד הר סיני כי לא יוכלו לשאת זאת, ממונים הנביאים להעביר להם את הנבואה.

נמצא שמשה איננו נביא יחידי העומד מכוח גדולתו העצמית, אלא כוח הנבואה הוא של ישראל, ומשה הוא הביטוי הראשון שלו. מתממש כאן העיקרון הכללי האמור במסכת חולין (נו, ב) שכל המעלות הגדולות שבישראל אינן נובעות אלא מכוח האומה: "היה רבי מאיר אומר: הוא עשך ויכוננך - כרכא דכולה ביה; ממנו כהניו, ממנו נביאיו, ממנו שריו".

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.