בפרשת כי תצא מזהיר משה באופן מיוחד על מי שרוצה לנדור נדר. משה מזהיר אותו שעליו להיזהר ולשקול מראש את יכולתו לקיים את נדרו (כג, כב-כד): "כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ כִּי דָרֹשׁ יִדְרְשֶׁנּוּ ה' אֱלֹהֶיךָ מֵעִמָּךְ וְהָיָה בְךָ חֵטְא. וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר לֹא יִהְיֶה בְךָ חֵטְא. מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר וְעָשִׂיתָ כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ לַה' אֱלֹהֶיךָ נְדָבָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ בְּפִיךָ".
במבט ראשון קשה להבין ממה בדיוק מזהירה התורה, האין זה ברור מאליו שאין לאדם לנדור אם לא יצליח לשלם את נדרו? הרמב"ן מסביר שהתורה באה לשלול תפיסה שעל פיה עיקר הנדר הוא גילוי רצונו הטוב של האדם. לפי תפיסה מוטעית זו, מה שחשוב בנדר הוא העובדה שהאדם התעלה כל כך ברוחו, עד שהחליט להכניס את עצמו לאיסור חדש. על כן, אף אם לא יצליח האדם לקיים את החובה שיצר, מכל מקום הוא כבר ביטא את אהבתו לה'. תפיסה שגויה זו מדגישה אפוא את התמורות בעולמו של האדם. לעומתה מדריכה התורה את האדם שדוקא כאשר ניתן לו כח מיוחד של נדרים, עליו לפתח בקרבו גישה של ידיעת מקומו, אל מול המצווה האלוקית. גם במידה והוא החליט לנדור, עליו לעשות זאת מתוך יראה.
ה' העניק לדיבור האדם תוקף של קדושה, כך שבכוחו לחדש לעצמו איסורים חדשים על ידי נדר הנאמר בפיו. על כן עשוי אדם לחשוב כי בתחום זה עליו לנהוג על פי שיקוליו ותחושותיו. אך עליו לזכור שדוקא בתחום כזה עליו לפקח ביתר שאת על תחושותיו ומעשיו ולוודא שהם מתאימים למצוות רבונו של עולם.
בהתאם לנאמר בחומש דברים, שלמה המלך פיתח את האזהרה לנודר במגילת קהלת (ד, ג-ה): "כַּאֲשֶׁר תִּדֹּר נֶדֶר לֵאלֹהִים אַל תְּאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ כִּי אֵין חֵפֶץ בַּכְּסִילִים אֵת אֲשֶׁר תִּדֹּר שַׁלֵּם. טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדֹּר מִשֶּׁתִּדּוֹר וְלֹא תְשַׁלֵּם. אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ וְאַל תֹּאמַר לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ כִּי שְׁגָגָה הִיא לָמָּה יִקְצֹף הָאֱלֹהִים עַל קוֹלֶךָ וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ". זוהי אזהרה: אל תתנהל בעולם הנדרים על פי רמת שיקול הדעת אליה אתה רגיל. קהלת נעזר בעולם הנדרים בתור דוגמה לחובתו של האדם לשים לב לעמידתו לפני ה'.
תחום הנדרים ממחיש את היראה שצריכה למלא את לבנו בשעה שאנו פועלים בענייני קדושה. דוקא כאשר האדם קיבל כח ליצור כביכול מצוה חדשה על ידי נידרו – אזי כל צעד שלו הוא הרה גורל. על כן עליו לגייס את כל כוחותיו להתנהל על פי האמת והמוסר האלוקיים בלבד. זהו עיקרון כללי בחיינו: כוחות גדולים שניתנו לנו צריכים להיות מלווים בזהירות רבה משום שהם יכולים להוביל דוקא אל הכיוון ההפוך – אל החטא (כג, כב): "כִּי דָרֹשׁ יִדְרְשֶׁנּוּ ה' אֱלֹהֶיךָ מֵעִמָּךְ וְהָיָה בְךָ חֵטְא".
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
