נוסח התפילה היחיד בתורה

בכל חמשת חומשי התורה מצינו רק מקום אחד, בו התורה כותבת לנו נוסח של מילים מסויימות שבאמצעותן עלינו לפנות לקב"ה בתפילה. תפילה יחודית זו מצויה בוידוי מעשרות. כאשר האדם קיים את מצוות ביעור מעשרות הוא עומד ואומר לקב"ה שהוא קיים את כל המצוות הקשורות למעשרות (כו, יד): "לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל ה' אֱלֹהָי עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי". וכהמשך להצהרה זו, מצווה האדם מישראל לשאת תפילה לפני הקב"ה: "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ"[1]. כאמור, זהו הפעם היחידה בתורה בה אנו מצווים נוסח תפילה מסויים, וחשוב להבין את מהותו ומדוע הוא מופיע דוקא במצוה זו.

מצווה החותמת את נאום המצוות

תפילה מיוחדת זו נמצאת במקום לא מקרי: היא מופיעה בתחילת פרשת כי תבוא, עם סיומו של הנאום הארוך הממלא את רוב החומש. נאום זה מתחיל בפרק ה וממשיך עד פרק כו, וברובו עוסק בהנחלת מצוות ה' לישראל. (לאחר נאום זה מופיעים פרקי החתימה של החומש, הלא הם פרקי הברית).

ובכן, המצוה החותמת את הנאום המרכזי של חומש דברים, היא מצוות ביעור מעשרות. במסגרת מצוה זו מצווה האדם לעמוד לפני ה' ולספר בלשון כללית שהוא קיים את כל מצוות ה': "שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל ה' אֱלֹהָי עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי". ניתן לזהות כי מצוה זו היא בעלת אופי של סיכום וחתימה לא רק מצד המקום בו היא מופיעה בתורה, אלא גם מצד הקיום שלה עצמה: זוהי מצוה עליה אנו מצווים רק פעמיים בכל שבע שנים – בשנה השלישית ובשנה השישית. אלו שני מועדים בהם מסתיים 'מחזור' של תרומות ומעשרות ואנו מצווים בהן על מעשר עני במקום מעשר שני. באותן שתי שנים מצווה האדם מישראל מצוה יחודית: עליו לעמוד ולהצהיר כלפי הקב"ה כי הוא מילא את חובתו ביחס לכלל מצוות התרומות והמעשרות וקיים אותן בשלימות. אם כן, מצוה זו היא יחודית בכך שהאדם מצווה להצהיר כי הוא קיים כראוי מכלול שלם של מצוות – כל מצוות התרומה והמעשר. בדרך כלל התורה מצווה על האדם מה לעשות ועליו פשוט לקום ולעשות כדבר ה'. כאן יש ציווי יחודי להגיע למעמד של 'אישור' קיום המצוות מול הקב"ה.

למצוה כוללת זו יש משמעות רחבה יותר מבחינת המקום בו היא מופיעה בחומש. כאשר היא מוצבת בסיום נאום המצוות הארוך של החומש, יש בה מעין קריאה לאדם מישראל ללכת בדרכי ה' באופן שהוא יוכל לעמוד מול הקב"ה ולומר לפניו שהוא קיים את כלל מצוותיו. בתפארת שלמה (פרשת נצבים) הסביר שבפסוק זה יש כמין הצהרה מחדש על קיום כל המצוות שניתנו במתן תורה: "כי לסוף ארבעים שנה העלה אותם במדריגה הנעלה הזאת, וכמו שכתב: 'היום הזה ד' אלהיך מצוך', 'היום הזה נהיית לעם' 'ושמעת היום' וכדומה. שלסוף ארבעים שנה כששמעו הדיבור מפי משה רבנו עליו השלום - אז היה שוה להם כמו בקבלת התורה, ולא ימושו מפיהם לעולם. והנה זהו שאמר הכתוב: 'שמעתי בקול ד' אלהי עשיתי ככל אשר צויתני' –  פירוש שמעתי עתה בקול ד' אלהי כמו במתן תורה ולכך עשיתי ככל אשר צוויתני ולא חסרתי דבר".

אחר שעמדנו על האופי היחודי של מצוות וידוי מעשרות, נוכל שוב ולהבין את התפילה המוצבת בסופה.

התפילה בעקבות קיום מצוות ה'

הקב"ה מצוה עלינו להתפלל לפניו תפילה המהווה המשך ומסקנה מקיום כל מצוות ה' כראוי. המשנה במסכת מעשר שני (ה, יג) מבהירה שיש כאן כעין הדדיות שהקב"ה מנחה את ישראל לבקש ממנו: הואיל ואנו קיימנו את מצוותיך כראוי, אנו מבקשים שגם אתה תקיים את היעודים הטובים שהבטחת. זו לשון המשנה: "'השקיפה ממעון קדשך מן השמים' – עשינו מה שגזרת עלינו אף אתה עשה מה שהבטחתנו: השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל בבנים ובבנות ואת האדמה אשר נתתה לנו בטל ובמטר ובולדות בהמה כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש כדי שתתן טעם בפירות".

זוהי מין 'תביעה' מפליאה שלולא היתה כתובה בתורה, ספק אם היינו מעיזים לנקוט בה: כביכול יש הסכם שמאחר שעמדנו בו אנו מבקשים שאף ה' יעמוד בהתחיבותו כלפינו.

בהקשר זה, מפליאה גם הלשון 'השקיפה' המצויה בתפילה זו. זוהי לשון שבדרך כלל משמשת בתנ"ך לציון עשיית משפט ודין משמים, ולא לרחמים. כך נאמר בירושלמי (מעשר שני ה, ה): "רבי הונא בר אחא בשם ר' אלכסנדרא: בוא וראה כמה גדול כוחן של עושי מצוה שכל השקפה שבתורה ארורה וזה בלשון ברכה". השקפה מציינת את הפעלת מידת הדין מצד הקב"ה (אלשיך על הפסוק וכן במפרשים נוספים). פעמים רבות עם ישראל מתקשה לעמוד בדינו של הקב"ה ולצאת זכאי מלפניו. אך לקראת סוף התורה, כאשר עם ישראל הופך להיות עם ה' והוא הולך בדרך ה' ושומר על מצוותיו, אז מופיעה תפילה יחודית המלמדת על המעלה הנישאה אליה זכינו: ה' עצמו מלמדנו שכעת אנו זכאים גם מצד מידת הדין לכל השפע והברכות. לכן נוכל לפנות אליו כביכול בתביעה לקיים את כל הברכות הטובות שהובטחו לנו בתורה.

[1] ישנן בתורה פסוקים שונים אותם אנו אומרים במשך הדורות בתור תפילה, אך הם לא נכתבו בתורה בתור מצווה שכך יש להתפלל. לדוגמה – תפילת משה על מרים – אל נא רפא נא לה. דוגמא נוספת – יג מידות הרחמים אותם גילה ה' למשה, אך הם לא ניתנו במפורש בתור נוסח תפילה מחייב לדורות.

נוסיף כי ישנן בתורה ברכות שאותן ה' ציוה לדורות, כגון ברכת כהנים. אולם מדובר בברכות ולא בתפילות לה'.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.