"מעט מעט"

בפרשת עקב מודיעה התורה לישראל כי הקב"ה הוא שיכבוש לישראל את הארץ בכוחו הגדול, ומצד שני – שכיבוש הארץ לא יתרחש בבת אחת, אלא לאט לאט: "לֹא תִירָא מֵהֶם זָכֹר תִּזְכֹּר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְפַרְעֹה וּלְכָל מִצְרָיִם:  הַמַּסֹּת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וְהָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים וְהַיָּד הַחֲזָקָה וְהַזְּרֹעַ הַנְּטוּיָה אֲשֶׁר הוֹצִאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ כֵּן יַעֲשֶׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְכָל הָעַמִּים אֲשֶׁר אַתָּה יָרֵא מִפְּנֵיהֶם:  וְגַם אֶת הַצִּרְעָה יְשַׁלַּח ה' אֱלֹהֶיךָ בָּם עַד אֲבֹד הַנִּשְׁאָרִים וְהַנִּסְתָּרִים מִפָּנֶיךָ:  לֹא תַעֲרֹץ מִפְּנֵיהֶם כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא: וְנָשַׁל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת הַגּוֹיִם הָאֵל מִפָּנֶיךָ מְעַט מְעָט לֹא תוּכַל כַּלֹּתָם מַהֵר פֶּן תִּרְבֶּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה. וּנְתָנָם ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָמָם מְהוּמָה גְדֹלָה עַד הִשָּׁמְדָם" (ז, יז-כג).

שני המרכיבים של הייעוד – השמדת הגויים מן השמים, וקצב הכיבוש האיטי, מצויים גם בייעוד דומה שנאמר בפרשת משפטים (שמות כג, כז-לב): "אֶת אֵימָתִי אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ וְהַמֹּתִי אֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר תָּבֹא בָּהֶם וְנָתַתִּי אֶת כָּל אֹיְבֶיךָ אֵלֶיךָ עֹרֶף: וְשָׁלַחְתִּי אֶת הַצִּרְעָה לְפָנֶיךָ וְגֵרְשָׁה אֶת הַחִוִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַחִתִּי מִלְּפָנֶיךָ: לֹא אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ בְּשָׁנָה אֶחָת פֶּן תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה: מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְנָחַלְתָּ אֶת הָאָרֶץ... כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם אֵת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְגֵרַשְׁתָּמוֹ מִפָּנֶיךָ".

בשני המקומות הללו נודע הקצב האיטי של הכיבוש דווקא בהקשר של הסיוע האלוקי הכביר שיזכו לו ישראל בכיבוש הארץ. והנה, ייעוד זה של כיבוש הארץ בקצב איטי נדמה כסותר את הייעוד המפורש בהמשך פרשת עקב על כיבוש מהיר של הארץ: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא הָעֹבֵר לְפָנֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא יַשְׁמִידֵם וְהוּא יַכְנִיעֵם לְפָנֶיךָ וְהוֹרַשְׁתָּם וְהַאֲבַדְתָּם מַהֵר כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לָךְ" (דבריך ט, ג). יש להבין את היחס בין שני יעודים אלה.

כיבוש איטי או כיבוש מהיר?

הרמב"ן (דברים ז, כב) מבאר כי מדובר בשני שלבים שונים במשך הכיבוש: בתחילה יאבד ה' במהירות את רוב הגויים, ובכלל זאת כל המלכים, וכך תיפול רוב הארץ בידי בני ישראל בבת אחת. אולם לא יהיה זה כיבוש סופי ומוחלט; לאחר מכן תבוא תקופה ארוכה של השלמת הורשת הארץ, ולגבי תקופה זו נאמר שהכיבוש יהיה איטי. אלו דברי הרמב"ן: "אבל השם יהומם מהומה גדולה ורובם יאבדו ביד ישראל. וכן אמר (להלן ט ג) הוא ישמידם והוא יכניעם לפניך והורשתם והאבדתם מהר, שיאבדו רובם במהרה, לא שיכלו, עד אשר תפרה ונחלת את הארץ. ואמר ונתן מלכיהם בידך והאבדת את שמם - עד שלא יהיה להם שם על פני חוץ, וכל הנצב בפניהם ישמידו. וזה כענין שבא ביהושע (יא כ) כי מאת השם היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה את ישראל למען החרימם, ולא נשאר להם מלך בארץ, כי כל מלכיהם נפלו... שיאבידו את רובם ומלכיהם בתחלה ואחרי כן יאבדו הנשארים". 

המלבי"ם (שם) עומד אף הוא על סדר זה של הדברים, והוא מפרט את ההיגיון העומד ביסוד תכנית זו: "ונשל, הנה מצאנו במלחמת יהושע שתחלה התקבצו מלכים רבים ויועדו להלחם עם יהושע ויהושע הכה אותם ואת מלכיהם, ובכל זאת מצאנו שאחר כך ארכה המלחמה ימים רבים ולא לכדם בפעם אחד, וזה היה בהשגחת ה' שאמר בפרשת משפטים: 'מעט מעט אגרשנו מפניך לא תוכל כלותם מהר פן תהיה הארץ שממה ורבה עליך חית השדה'. אולם אם היה כל המלחמה מעט מעט היו מתקבצים בכל עת והיו לו מלחמות כבדות ולכן סבב ה' שבתחלה התקבצו כלם יחד וה' הממם במהומה כמ"ש (יהושע יו"ד) ויהומם ה' לפני ב"י והכה אותם ואת מלכיהם, ומאז נפל עליהם פחד ולא התקבצו עוד וכבשם אחר כך מעט מעט לבל תרבה עליהם חית השדה. וזה שאמר: 'ונשל ה' אלהיך את הגוים מעט מעט', אבל בל תאמר שהלא באופן זה יתקבצו תמיד ויהיה לכם מלחמה כבדה בתמידות, על זה אמר: 'ונתנם ה' אלהיך לפניך', שתחלה יתקבצו כלם ואז: 'והמם מהומה גדולה' וגם: 'ונתן מלכיהם בידך' – שהרגו גם את המלכים, 'והאבדת את שמם מתחת השמים', ועל ידי כן תפול עליהם אימה ופחד, ומאז לא יתיצב איש בפניך עד השמידך אותם. מאז לא התקבצו עוד, ומאז ונשל ה' את הגוים מעט מעט, ולא הי' עוד פחד שיתקבצו יחדיו".

טעם הכיבוש ההדרגתי של הארץ

מדוע צריך כיבוש הארץ להתנהל מעט מעט? בזוהר הקדוש (כרך א בראשית פרשת וישלח דף קע עמוד א) מבואר שעיקרון ההתקדמות ההדרגתית הוא כלל קבוע בכל התנהלות ה' עם ישראל. זוהי לשונו בתרגום חופשי: "וכן כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא לישראל ולצדיקים שבהם, כך הוא תמיד [=שהתהליכים קורים בהדרגה] ולא בפעם אחת. משל לבן אדם שנתון בחשכה ומגוריו היו בחשכה תמיד. כאשר רוצים להאיר לו, צריכים לפתוח לו אור זעיר כגודל חור המחט, ולאחר מכן אור גדול ממנו, וכך בכל עת, עד שיאירו לו את כל האור כראוי. כך הם ישראל, כמו שנאמר (שמות כ"ג): מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תפרה וגו'. וכן משל למי שהביא תרופה, אינו נוטלה בבת אחת, אלא מעט מעט, עד שהוא מתחזק". הזוהר מלמדנו כי ההדרגתיות הינה סדר ראשי השולט במעשה ה' עם ישראל.

מתברר כי זכיית ישראל בארץ ישראל היא מעלה רוחנית גבוהה וגדולה. זהו אור רוחני עצום ונשגב. על כן, לא יהיה 'בריא' לישראל שבאו מנדודי הגלות לזכות לנחלת כל הארץ בבת אחת ובפעם אחת. הדרגתיות הכיבוש עוזרת לישראל לזכות לקדושת הארץ באופן המתאים ביותר לתכונתם ומצבם.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.