חומש דברים פותח בחמישה פסוקי הקדמה לדברי משה רבנו לבני ישראל, שמהווים את רוב החומש. פסוקי הקדמה אלה נחתמים במילים: "הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר" (דברים א, ה).

  מה פירוש המילה 'הואיל'?

בדברי חז"ל ובמפרשים נאמרו כמה הסברים למילה 'הואיל', ולכל דרך יש סימוכין מהקשרים אחרים של המילה.

נתבונן בשתי הדרכים העיקריות שנאמרו בהסבר המילה.

• יש אומרים ש'הואיל' פירושו 'התחיל'. כך אומר ר' יהודה במדרש הגדול כאן: "אין הואלה אלא התחלה, שנאמר: 'וְעַתָּה הוֹאֵל וּבָרֵךְ אֶת בֵּית עַבְדְּךָ לִהְיוֹת לְעוֹלָם לְפָנֶיךָ' (ש"ב ז, כט)". כך מפרשים התרגומים כאן, וכן רש"י כאן, והוא מביא כדוגמה למשמעות זו גם את דברי אברהם אבינו בתפילתו לד' על סדום: "הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר" (בראשית יח, כז).
• יש אומרים שפירוש המילה 'הואיל' הוא 'רצה'. וזו לשון הרמב"ן (בפסוק א):

"וטעם 'הואיל משה', שרצה לבאר להם את התורה... מלשון '(וַיֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה אֶל הָאִישׁ) הוֹאֶל נָא וְלִין וְיִטַב לִבֶּךָ' (שופטים יט ו), 'וְלוּ הוֹאַלְנוּ וַנֵּשֶׁב בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן' (יהושע ז, ז), וכן רבים."

כך מפרשים גם הריב"ש ורבנו בחיי כאן. גם רש"י מפרש כך את דברי אברהם אבינו בהמשך תפילתו על סדום "וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל ד' אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֶשְׂרִים" (בראשית יח, לא), ושם הוא מביא כדוגמה למשמעות זו פסוק אחר: "וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ" (שמות ב, כא)[1]. גם הראב"ע, הרד"ק ורבנו מיוחס מפרשים (בתפילת אברהם) שהכוונה שהוא רצה.

לכל אחד מהפירושים, צריך להבין – מה משמעותה הייחודית של המילה 'הואיל', שמבדילה בינה לבין 'התחיל' או 'רצה'?

תחילה נתבונן במשמעות שמבאר הרמב"ן, ש'הואיל' הוא 'רצה', לשון רצון.

ישנם בלשון הקדש שורשים רבים שמבטאים בחינות שונות של רצון, כגון א'ב'ה', ח'מ'ד', ח'ש'ק', כ'ס'פ', ש'ק'ק', ת'א'ב' ועוד. נראה מפשט הפסוקים, שמשמעותו המיוחדת של הרצון שמבוטא במילה 'הואיל', הוא רצון של הסכמה והתרצות. שכן, פעמים רבות ההואלה נזכרת כבקשה מפלוני שירצה, ובלשוננו שיסכים, למה שמבקשים ממנו. לדוגמה, בספר מלכים (ב ה, כג), כאשר גיחזי אומר לנעמן שאלישע מוכן לקבל ככר כסף בשביל שני נערים מבני הנביאים שהגיעו (לאחר שקודם לכן סרב אלישע להפצרותיו של נעמן לקבל ממנו מתנה כתודה על ריפויו), אומר לו נעמן: "הוֹאֵל קַח כִּכָּרָיִם". כך גם פשט מה שנאמר על משה, שהואיל לשבת עם יתרו, היינו שהתרצה לבקשתו לשבת עמו (אף שלא ממש מפורש שבקש כן). גם בקשת אבי הנערה מהאיש בספר שופטים "הוֹאֶל נָא וְלִין", היא בקשה שיסכים לעשות כן, למרות שרצונו היה לחזור לביתו, כמבואר בפסוקים שם.

דהיינו, הרצון המבוטא במילה 'הואיל' הוא רצון לא 'מקורי', אלא כמעט להיפך, הסכמה והתרצות בניגוד לנטיה הראשונית להתנגד או לפחות לא לרצות בדבר המבוקש.

מתאימה מאד להסבר זה, העובדה שהאותיות העיקריות בשורש המילה הואיל הן א'ל', שהן מורות על קושי וחוזק, כדברי הגמ': ''מאי משמע דהאל לישנא דקשה הוא? דכתיב: 'וְאֶת אֵילֵי הָאָרֶץ לָקָח' (יחזקאל יז, יג)" (יבמות כא ע"א). המואיל 'מתחזק' לרצות דבר שלא רצה מעצמו או שיש לו סיבות לא לרצות אותו.

וכן מפרש הכתב והקבלה (בבראשית יח, כז): " ויתכן שאין כונתם הרצון הפשוט, רק התאמצות הרצון והתחזקותו (וויללענסבעקראֶפטיגונג), כי עיקר שרשו אֵל לשון חוזק וכח"

כמדומני שזו גם המשמעות הפשוטה בלשון המדוברת, כאשר אומרים (במובן הרציני של הביטוי) על מישהו שהוא 'הואיל בטובו' לעשות משהו, הכוונה שלמרות שהוא לא היה צריך לעשותו, טוב לבו גרם לו לרצות ולעשות זאת למרות שאינו חייב.

כעת נעבור להתבונן במשמעותה המיוחדת של משמעות ההתחלה לפי המפרשים ש'הואיל' הוא 'התחיל'.

ישנו פתגם ידוע, שאומר 'כל ההתחלות קשות'. מקורו בדברי חז"ל במדרשים רבים, והביא זאת רש"י בפרשת יתרו, על דברי ד' "וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי" (שמות יט, ה) – 'אם עתה תקבלו עליכם יערב לכם מכאן ואילך, שכל התחלות קשות'. (נראה שהסיבה לכך היא שכיוון שכל חידוש שונה דורש מהאדם לשנות את הרגלו. אך לענייננו לא צריך להרחיב בסיבות לכך, זו עובדה מציאותית פשוטה..).

נראה שזוהי המשמעות המיוחדת של מובן ההתחלה של המילה 'הואיל', בדומה למשמעותה המיוחדת של מובן הרצון שלה: התחלה שמציינת את התגברות על קושי להתחיל בדבר חדש.

בכך יש לתן פתח להתבוננות במקומות רבים, בהם משמעות זו דורשת ביאור: מה היה חסר הפסוק בלעדיה? לכאורה גם אם היה כתוב בתורה רק 'באר משה את התורה', היה ברור שהוא התחיל רק כעת לבארה. וכן בדברי אברהם אבינו, מה הוא טורח לציין שהוא התחיל לדבר, מה היה חסר אם היה אומר רק 'הנה דיברתי'? לפי מה שהתבאר, נראה שהמילה 'הואיל' מדגישה שהיה קושי מיוחד בהתחלה זו.

מתאימים להבנה זו דברי ה'כלי יקר' ביחס לאמירת 'הואלתי' של אברהם אבינו בפעם הראשונה:

וכבר אמרנו למעלה שהושיב הקדוש ברוך הוא את אברהם בדין על אנשי סדום ובדיני נפשות מתחילין מן הצד, על כן אמר הנה נא הואלתי ולמה אני מתחיל להגיד דעתי לפי שאנכי עפר ואפר ובדיני נפשות מתחילין מן הצד.

כלומר, העובדה שאברהם פותח בדברים בדין סדום, היא מפתיעה, מתבקש היה שיהיה אחרת, ועל כן הוא מבאר בענוותו שדווקא בגלל שהוא עפר ואפר, הוא פתח בדבריו.

ובאופן פשוט יותר, נראה שכוונתו להתנצל על העזתו, שהתחיל לדבר לפני ד' אפילו שהוא עפר ואפר, שכמובן בהתחלת הדיבור יש יותר קושי מאשר מענה לשאלה וכדו'.

נתבונן כעת בפירוש ה'הואיל' בפרשתנו, לפי מה שהתברר לנו בשני הפירושים.

הרמב"ן, שבאר ש'הואיל' פירושו 'רצה'[2]. הרמב"ן מסביר בדבריו גם מדוע התורה מציינת זאת: 'והזכיר כן להודיע כי מעצמו ראה לעשות כן ולא צוהו השם בזה'.

אולי יש לבאר, שמשה רבנו בענוותנותו היה רוצה לא לדבר שום דבר מעצמו. לא לבאר, רק לומר מה שד' ציוה. וקצת סימוכין לכך מצינו בהמשך החומש, כאשר משה רבנו מתאר בפרשת ואתחנן מה אמרו לו בני ישראל במתן תורה: "קְרַב אַתָּה וּשֲׁמָע אֵת כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר ה' אֱלֹהֵינוּ וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֱלֹהֵינוּ אֵלֶיךָ וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ" (דברים ה, כד), ומבאר רש"י שם מדוע נאמר 'ואת', בלשון נקבה: 'התשתם את כחי כנקבה, שנצטערתי עליכם ורפיתם את ידי כי ראיתי שאינכם חרדים להתקרב אליו מאהבה. וכי לא היה יפה לכם ללמוד מפי הגבורה ולא ללמוד ממני'? אמנם ד' אמר לו בעקבות כך "שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל דִּבְרֵי הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ הֵיטִיבוּ כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ. מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתַי כָּל הַיָּמִים לְמַעַן יִיטַב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם לְעֹלָם".

ואולי המשך דברי ד' שם, הוא ממש הסיבה לכך שמשה רבנו בא ומבאר עכשיו את התורה לבני ישראל. שכן ד' ממשיך ואומר לו שם: "לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם: וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ אֵת כָּל הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תְּלַמְּדֵם וְעָשׂוּ בָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לְרִשְׁתָּהּ".

באופן אחר ניתן ליישב, שכיוון שמשה אומר לישראל בתחילת הספר דברי תוכחות, יש לו קושי לומר אותן, כי הוא אוהב את ישראל. הסבר זה מתאים במיוחד לדברי ר' יהושע במדרש, שאומר (ביחס לפסוק שלנו): 'אין הואלה אלא תוכחת'.

[1] [רבים ממפרשי רש"י העירו על ההבדל מפירושו כאן, והסבירו שאכן לפי רש"י משמעות המילה 'הואלתי' משתנה מהפעם הראשונה לפעם השניה! בפעם הראשונה שאמר אברהם 'הואלתי' הכוונה התחלתי, ולשם מפנה רש"י בפרשתנו, ובפעם השניה שאמר אברהם 'הואלתי' הכוונה 'רציתי', ולכן דווקא שם פירש"י את המילה 'הואלתי' כ'רציתי', דאין לפרשה כמו בפעם הראשונה במשמעות 'התחלתי' כי הוא כבר לא בתחילת תפילתו.]

[2] כאן לכאורה לא היתה הפצרה של מישהו אחר במשה שיבאר את התורה, ולא מתפרש ה'הואיל' במובן הרגיל של ההואלה שהסברנו לעיל, שהוא הסכמה והענות להפצרה.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.