המילה 'שֵׂכֶל', נזכרת בתנ"ך פעמים רבות, במובנה המוכר לנו היום. שכל הוא יכולת החשיבה, חכמת ארגון המידע ושיקול הדעת שבהם חנן ד' את בני האדם. משמעות זו ברורה בכמה פסוקים, כמו לדוגמה בדברי דוד לשלמה : "אַךְ יִתֶּן לְּךָ ה' שֵׂכֶל וּבִינָה" (דה"י א כב, יב). וממילא זו המשמעות לכאורה גם בביטויים "טוֹבַת שֶׂכֶל" (ש"א כה, ג) ו"אִישׁ שֶׂכֶל" (עזרא ח, יח).
לשורש ש'כ'ל' שייכים גם שם העצם המופשט 'השכלה' ופעולת ההשכלה של האדם, כמו לדוגמה בפסוק: "כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי" (ירמיהו ט, כג), ובפסוק: "בִּינוּ בֹּעֲרִים בָּעָם וּכְסִילִים מָתַי תַּשְׂכִּילוּ" (תהלים צד, ח).
גם הפועל "שִׂכֵּל" – שנאמר בברכת יעקב לאפרים ומנשה: "שִׂכֵּל אֶת יָדָיו" (בראשית מח, יד) – מתבאר לפי רוב המפרשים במובן זה, שיעקב 'החכים' את ידיו, בין אם היה זה במכוון ובין אם שלא במכוון.
אך בכמה מקומות שנזכרת בהם 'השכלה', נראה שישנה משמעות אחרת לשורש ש'כ'ל'.
בפסוק החותם את פרשתנו, פרשת 'כי תבוא', לאחר כל הברכות והקללות, אומר משה לבני ישראל: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן" (דברים כט, ח). מה פירוש הפועל " תשְׂכִּילוּ? לו היינו מפרשים אותו במשמעות הרגילה, הייתה כוונת דבריו: 'שתדעו את כל מה שתצטרכו לעשות'. אך בפסוק מדובר על תוצאה של שמירת דברי הברית, ולא על מה שיגרום לה. ואם כן, מה יש לומר להם עכשיו "לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן", לאחר
שהם כבר השכילו מה לעשות ועשו?
כנראה בגלל קושי זה, פירשו בגמ' במסכת עבודה זרה (יט ע"ב) את המילה תַּשְׂכִּילוּ שבפסוק זה, במובן של הצלחה. וזו לשון הגמ' שם:
א"ר יהושע בן לוי, דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים: כל העוסק בתורה - נכסיו מצליחין לו.
כתוב בתורה, דכתיב: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן" (דברים כט, ח).
שנוי בנביאים, דכתיב: "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל" (יהושע א, ח).
משולש בכתובים, דכתיב: "כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה: וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ" (תהלים א, ב-ג)
ריב"ל מבאר אפוא, שהשכלה היא הצלחה, וכך גם מתרגם אונקלוס, וכן מבארים ראב"ע ומפרשים נוספים. זו גם המשמעות הפשוטה של מה שנאמר על דוד "וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָו מַשְׂכִּיל..." (ש"א יח, יד), וכעין זה בצוואת דוד לשלמה בנו: "... לְמַעַן תַּשְׂכִּיל אֵת כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה..." (מ"א ב, ג).
שתי שאלות מתבקשות מהסבר זה:
- דווקא הקישור בין 'השכלה' ל'הצלחה' בפסוק ביהושע (א, ח) שהביא ריב"ל, שמורה על כך שמשמעויותיהן דומות, מעורר שאלה: מהו ההבדל ביניהן? מהי משמעותה הייחודית של כל הצלחה?
- מה הקשר בין שתי משמעויות ההשכלה (השכלת האדם בשכלו והצלחתו במעשיו)?
המלבי"ם מבאר בכמה מקומות, שההבדל בין השכלה (במובן הצלחה) לבין הצלחה, הוא שהצלחה תלויה במזל, ואילו השכלה היא הצלחה שנובעת מהתנהלותו של האדם בחכמה במעשיו:
'הבוחר תמיד באמצעיים טובים המובילים אל התכלית הנרצה ע"י שכלו ותבונתו נקרא משכיל, ומי שמזלו עומד לו אשר ישיג התכלית הנרצה אצלו תמיד במקרה, נקרא מצליח'.
לפי זה, נמצינו למדים שכאשר אומר ד' ששמירת התורה והמצווה משכילה את מעשינו, הכוונה איננה הבטחה שנצליח בכל מעשינו בזכות סייעתא דשמיא באופן ניסי, אלא שההצלחה תהיה פרי מעשינו, מאחר שהתורה והמצוות הן בעצמותן, מביאות אל ההצלחה וזו הדרך ה'חכמה', להגיע אל התכלית הרצויה.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
