מפורסמים דברי הגמרא במסכת מגילה, על מילות הפתיחה של מגילת אסתר: "וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" – "אמר רבי לוי ואיתימא רבי יונתן: דבר זה מסורת בידינו מאנשי כנסת הגדולה: כל מקום שנאמר 'ויהי' אינו אלא לשון צער'' (מגילה י ע"ב). הגמ' שם דנה האם בכל הפסוקים בתנ"ך שנאמר בהם 'ויהי', מדובר על צער, ומסקנתה – מכח כמה פסוקים שנאמר בהם 'ויהי' אף שבפשטות אין בהם דבר צער - שרק כאשר נאמר "ויהי בימי" הכלל נכון, כמו שנאמר בבראשית רבה (מב, יג): "בכל מקום שנאמר 'ויהי בימי' – צרה". אמנם, במדרשים אחרים (כגון בויקרא רבה יא, ז) תירצו את הקושיות שעלו מן הפסוקים השונים, וקיבלו שכל 'ויהי' הוא לשון צער, ובמדרש שם גם הוסיפו כלל הפוך: "כל מקום שנאמר 'ויהי' - צרה, כל מקום שנאמר 'והיה' - שמחה." עפ"י זה מבאר אור החיים הקדוש את לשון התורה בתחילת פרשתנו, "וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ" (דברים כו, א) – "אמר 'והיה', לשון שמחה, להעיר שאין לשמוח אלא בישיבת הארץ...".
ניתן היה להבין את הדברים כ'סימן', שמסרו לנו חז"ל שבכל מקום שנאמרה אחת מהלשונות הללו, יש שם צרה או שמחה, אך מסתבר שיש קשר מהותי יותר, בין שני הכללים, כלומר שבמקום שנאמרה לשון 'ויהי' הייתה שם צרה, ולשון 'והיה' כשמדובר על שמחה.
ר' שלמה אלקבץ מבאר (הן בפירושו 'מנות הלוי' על מגילת אסתר, והן בפירושו 'שרש ישי' על מגילת רות, בשתיהן על הפסוק הראשון של המגילה), שמכיוון שהאות ו' במילה 'ויהי' מהפכת את המילה 'יהי' מעתיד לעבר, היא מורה על צער: "שמה שהיה להיות - אמרו עליו שכבר היה, ומה שכבר היה - חלף הלך לו. וההיפך בתיבת 'והיה', כי 'היה' הוא עבר, והוא"ו מהפכו לעתיד, זה יורה על שמחה".
הרצי"ה קוק זצ"ל (בשיחותיו לפרשת 'כי תבוא' ובמקומות נוספים) האריך מעט בביאורו, ולדבריו העתיד משמח ונותן תקווה, האדם מצפה לעתיד טוב יותר ממה שהוא מכיר בהווה. לעומת זאת העבר, מכיוון שלא ניתן לשנותו, הוא לא נעים. 'חבל על דאבדין'. ועוד מבאר הרצי"ה, שתופעה זו של וא"ו ההיפוך, היא תופעה מיוחדת, שאין כמותה בשום לשון אחרת: ההבחנה בין הזמנים, היא דבר בסיסי בכל לשון, כמובן. אך הפיכת עתיד לעבר ועבר לעתיד על ידי תוספת אות אחת – היא חידוש מיוחד שמתגלה בלשון הקודש, הלשון שמתאימה במיוחד לנו, בהתאם למיוחדות שלנו: "יש כח בשפתו של האדם המדבר היהודי העברי להביא מהפכות... יש לנו כח א-לוהי לעשות מהפכות. הכח הקדושתי הסגולתי הנפשי הנשמתי המאוד מיוחד הזה, מתגלה בשפה שלנו" (שיחות הרצי"ה דברים, עמ' 395). ביחס להיפוך העתיד לעבר, החידוש עדין יחסית, שכן כך הוא סדר המציאות, שבהתקדמות בציר הזמן, כל מה שהיה לפני רגע 'עתיד', נהפך בהווה ל'עבר'. אך ההיפוך של העבר ל'עתיד', הוא חידוש עצום, והרצי"ה מבאר שאנו מוצאים אותו בעם ישראל בתשובה, ובייחוד בתשובה מאהבה, שמהפכת את הזדונות לזכויות (יומא פו ע"ב). הבחנה זו רמוזה כבר בדברי הראי"ה קוק זצ"ל באורות התשובה: "כל מחשבה של תשובה מאגדת את כל העבר אל העתיד..." (אורות התשובה ז, ב); "...תהיה התשובה כח פועל לטובה, המהפכת ממש את כל הזדונות לזכויות" (שם ט, ה).
מוסיף הרצי"ה (שם עמ' 384) על דברי אור החיים הקדוש, שאמר שהשמחה מיוחדת לארץ ישראל - שמרכז הארץ היא ירושלים, ולכן "ירושלים עניינה שמחה, והיא נקראת 'מָשׂוֹשׂ לְכָל הָאָרֶץ'." (איכה ב, טו)", לכן, כדי שלא יצטערו בירושלים, היה אוהל מחוץ לירושלים לבירור חשבונות, שכן הם עלולים להוביל לצער על הפסדים שנעשו בעבר, וזה לא מתאים לירושלים, שכן "התשובה העליונה היא למעלה מן החשבון המפורט... מפני שירושלים עצמה היא 'משוש כל הארץ', מכון השמחה של אור התשובה העליונה..." (אורות התשובה טז, א).
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
