בתורה לא נאמר במפורש שיום א' בתשרי הוא ראש השנה. גם המצווה המיוחדת של יום זה, שמיעת קול השופר, לא נאמרה בצורה מפורשת בדיני היום. בשני פסוקים בתורה מתואר היום, והתיאור כולל שני מושגים שהמילה המשותפת בהם היא 'תרועה': בפרשת 'אמר' נאמר: "זִכְרוֹן תְּרוּעָה" (ויקרא כג, כד); ובפרשת 'פנחס' נאמר: "יוֹם תְּרוּעָה" (במדבר כט, א).
מה משמעות המילה 'תרועה'?
פירושים רבים ניתנו לה, וננסה בע"ה לעמוד על הנקודה היסודית המשותפת להם.
פשוט הדבר ששתי אותיות השורש היסודיות של המילה 'תרועה', הן ר' וע'.
ר' שלמה פננהיים מבאר (בספרו 'חשק שלמה', אות ריש) שצירוף האותיות ר' וע' מורה על חיבור מסוים, ובלשונו: "דבר המזדווג לדבר שני ונכנס עמו בייחוס אחד, אם להשלים איזה דבר בצירוף או לעשות כמוהו". לפי זה מובן מדוע החבר נקרא רֵעַ (מוזמנים לעיין שם בדבריו הנפלאים, על אודות המילה 'רָע').
מהאותיות הבסיסיות האלה כאן נולדות משמעויות שונות למילה 'תרועה':
- המשמעות הפשוטה שלה היא קול המורכב מקולות קצרים שמחוברים יחד לקול ארוך. אפשר לומר שכל קול קצר הוא 'רֵעַ' של חברו, וביחד הם יוצרים את התרועה.
- בברכת בלעם נאמר על עם ישראל ש"תְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ" (במדבר כג, כא). יש מפרשים שמסבירים שם את התרועה במובן הקול כנ"ל, אך אחרים מסבירים שם את המילה 'תרועה' מלשון 'רֵעַ', במשמעות של ריעות וחברות, כפי שמבאר רש"י שם:
"לשון חבה ורעות... וכן תרגם אונקלוס 'ושכינת מלכהון ביניהון'."
- כהקדמה לפירוש שלישי למילה 'תרועה', נעיין במילה נוספת המבוססת על אותיות השורש ר' וע' וקשורה לשני פעלים בהפטרת ראש השנה: 'הרעִמה' ו'ירעם':
הרש"פ (שם) מבאר ש'רעם' נקרא כך משום שגם הוא – בדומה לתרועה – מורכב מקולות רבים שמתחברים יחד לקול 'רעם גדול'. מקולו הרועש של הרעם נגזרים הפעלים 'הרעמה' ו'ירעם'. חנה ביקשה בסוף תפילתה: "ה' יֵחַתּוּ מְרִיבָיו עָלָיו בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵם" (ש"א ב, י), וכפי שמסביר 'מצודת דוד' שם, היא התפללה שד' 'ירעים קולו' על הפלשתים בזכות שמואל בנה, כפי שאכן מתואר בהמשך, שתפילתה נענתה: "וַיַּרְעֵם ה' בְּקוֹל גָּדוֹל בַּיּוֹם הַהוּא עַל פְּלִשְׁתִּים וַיְהֻמֵּם" (שם ז, י).
לפני 'תפילת חנה' נאמר: "וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם כַּעַס בַּעֲבוּר הַרְּעִמָהּ כִּי סָגַר ה' בְּעַד רַחְמָהּ" (ש"א א, ו). פשט הפסוק, כפי שמבארים המפרשים שם, כוונתה של פנינה הייתה להכעיס את חנה ולגרום לה להצטער ולהתאונן. נראה שהם מבינים את פעולת ה'התרעמות', שבדומה לרעם, היא התפרצות של קולות רמים הנובעים מהצטברויות של כאבים ורגשות צער.
אך חז"ל דרשו שכוונת פנינה הייתה לשם שמיים: "א"ר לוי: שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו... פנינה, דכתיב: וכעסתה צרתה גם כעס בעבור הרעימה" (ב"ב טז ע"א), וביארו שמטרתה לא הייתה להרגיז את חנה אלא להביאה – מתוך צער - להתפלל ולהתחנן לד' .
הנצי"ב (ב'העמק דבר' במדבר י, ט, וב'הרחב דבר' ויקרא כג, כד) מבאר – עפ"י דברי הרמב"ם בהלכות תענית (א, א) - משמעות נוספת למילה 'תרועה', והיא: תפילה וזעקה. אולם - מה הקשר בין תרועה לתפילה?
לאור דברי חז"ל לגבי הרעמת פנינה את חנה, ניתן לבאר את דברי הנצי"ב באופן דומה: התפילה נקראת תרועה, משום שהיא מורכבת מחלקים שונים, שמצטרפים יחד לתפילה אחת ארוכה.
נמצינו למדים על קשר נוסף בין ההפטרה על חנה לראש השנה: קשר בין התרועה, הרעם, וההתרעמות. ובדברי חז"ל אנו רואים את גודל פעולתן של התרועה בשופר ושל התרעמות חנה:
רבנו גרשום (על הגמ' בב"ב הנ"ל) מבאר את מטרתה של פנינה בהרעמת חנה, ע"פ דברי המדרש: "מה רעמים הללו לעולם אי אפשר בלא מטר, כך הייתה מתרעמת ומכעסת אותה כדי שתבקש רחמים עליה שיהיו לה ולדות".
גם ביחס לקול התרועה עולה מהפסוקים שבאמצעות התרועה, אנו נזכרים לטובה לפני ד', וכן נאמר בגמ' בר"ה (טז ע"א): 'אמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות. מלכיות - כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות - כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה, ובמה – בשופר'.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
