הפסוק הפותח את פרשתנו, פרשת שופטים (טז, יח), כולל שני ביטויים דומים:
"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק".
עיקר עיסוקנו הפעם יהיה במילה "לך", שכפי שנראה היא אינה בעלת אותה משמעות בשני הצירופים:
בפעם השנייה, היא מובנת כפשוטה, שכן היא באה לציין שאת כל השערים – והכוונה היא לכל הערים – נתן לנו ד', שנותן לנו את הארץ.
אך בפעם הראשונה, המילה 'לך' אינה מתפרשת באותה משמעות: עם ישראל, המצווה במינוי השופטים, הוא ה"נותן" אותם ולא ה"מקבל" אותם, לכאורה. אור החיים הקדוש מסביר אמנם שמילה זו באה ללמד שגם הממנים את השופטים יהיו כפופים תחתיהם, שלא יחשבו שהם מעל השופטים כי הם מינו אותם. אך זה נראה פירוש בדרך דרש, וצריך להבין מה פשט הפסוק.
שאלה זו נשנית ומתחדדת בקריאת שני האיסורים שנאמרים בפסוקים הבאים, שגם בהם נוספה המילה "לך": בפסוק כא: "לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח ד' אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָּךְ". ובפסוק כב: "וְלֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה אֲשֶׁר שָׂנֵא ד' אֱלֹקֶיךָ". מה משמעות המילה "לך" במקומות אלה?
במקומות רבים אחרים, מתפרשת המילה 'לך', לא בתור הכתובת של הפעולה, למי היא נעשית – אלא בתור סיבה, לטובת מי היא נעשית. דוגמה מפורסמת היא בדבר ד' לאברהם "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ" (בראשית יב, א), וכפי שפירש רש"י שם: 'להנאתך ולטובתך'. כך לכאורה ניתן לפרש גם כאן את המילה 'לך' במצוה ובשני האיסורים שאחריה. אך אם כן, הדבר מעורר שאלה: לשם מה נחוצה המילה הזו, מה היה חסר בלעדיה?
בפרשת קדושים, מתמודד רש"י עם טעות אפשרית שהיינו עלולים להגיע אליה מתוך הבנה זו של המילה 'לך'. שם (ויקרא יט, ד) נאמר: "וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם". לפני שנראה מה מפרש רש"י, נעיין בטעות שהוא בא להתמודד איתה: 'אם תאמר לא תעשו לעצמכם, אבל אחרים עושין לכם' – כלומר, היה מקום לטעות ולחשוב שהמילה 'לכם' במקרה זה מסייגת את האיסור, שרק בשביל עצמכם אסור לכם לעשות אלהי מסכה, אך בעבור אחרים מותר! מוכיח רש"י שאין זה נכון: 'הרי כבר נאמר (שמות כ ג) לא יהיה לך, לא שלך ולא של אחרים'.
כעת נעיין כיצד כן מפרש רש"י את המילה 'לכם': 'לא תעשו לכם - לא תעשו לאחרים, ולא אחרים לכם.' המפרשים מסבירים שקוראים את הפסוק כאילו הוא מחולק לשני חלקים, ובא לשלול את כל המצבים של עשיית הפסל. ייתכן שאין הכוונה לשלול את פשט הפסוק, אלא בעצם לפרש – על ידי תוספת ה'לך', שמלמדת על מטרת האיסור – שהאיסור כאן הוא איסור כולל וגורף, ולכן מפורטת בו המטרה האסורה גם כן, שגם לא יהיה לכם, שעל ידה נשמע שהאיסור הוא גם שאחרים יעשו לכם.
גם באיסורים שבפרשתנו ניתן להבין שהתוספת של המילה 'לך' באה לרבות שגם אחרים לא יעשו עבורך. אך במצוה החיובית להקים שופטים לא שייך לפרש כן, וחוזרת השאלה מה משמעות התוספת של המילה 'לך' בציווי זה?
אולי יש לומר שמילה זו מציינת כאמור את המטרה, ויש כאן חידוש בהגדרת המצוה ויעודה: היה מקום לומר שמטרת הקמת השופטים היא בשביל בני העיר, שיהיה להם שופטים שיוכלו לפנות אליהם. היחוס של מטרת הפעולה במילה 'לך', אל כלל ישראל המצווה בדבר – מחדד שיש כאן ערך כלל ישראלי, לדאוג לכך שבכל מקום יהיו שופטים ושוטרים, ולא רק בשביל הפרטים שיגשו אל השופטים.
לסיום, נציין כמראה מקום, שבמזמור 'לדוד ד' אורי וישעי' (תהלים כז), נאמר (בפסוק ח) "לך אמר לבי", ויעויין במפרשים שם, שנחלקו האם פירוש המילה 'לך' שם משמעותו 'בעבורך' (כך מבארים רוב המפרשים), או כפשוטו, שאמר לבו של דוד לד' (מלבי"ם).
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
