כאשר נאמרים בתורה, בלשון הקודש, הבדלים בין גברים לנשים – בין אם זה בתיאור המאורעות ובין אם בפרטי הדינים והמצוות – ישנם שני צמדי מילים בלשון הקודש שעל ידם מבחינים בין המינים: זכר-נקבה, איש-אשה.

  יש מקום להתבונן, מדוע הזכר נקרא בשמו, ומדוע הנקבה נקראת בשמה, וכן מדוע ההבדל בין איש לאשה מתבטא בשינוי אות אחת ובמיקום אחר. אך הפעם לא נרחיב בכך, ונסתפק בהבחנה הפשוטה, ש'זכר' ו'נקבה', הם שמות שנובעים מפעלים שונים, שלא קשורים באופן ישיר אחד לשני, ולכן נראה שהם מבטאים כל אחד בחינה ייחודית למין אותו הם מציינים. לעומת זאת 'איש' ו'אשה', הם שמות שקשורים אחד לשני באופן מובהק, כמבואר בפרשת בראשית (ב, כג), ומבטאים ממילא לא רק את הצד הייחודי לכל מין, אלא בעיקר את המשותף לשניהם, אך עם זאת מבחינים גם בהבדל שביניהם.

  הפעם נעסוק במילה אחרת, שיש להתבונן במשמעותה - המילה: 'גבר'.

  המילה 'גבר', היא בלשוננו מעין מילה נרדפת ל'איש' ו'זכר'. ממילה זו נוצרה המילה 'גברא' בארמית, שמצויה לרוב בש"ס ובמדרשים, במשמעות של איש. אך מילה זו שונה מ'איש' ו'זכר' בכמה מובנים:

• מילה זו לא מצויה כמעט במשמעות זו בתורה, לעומת המילים 'איש' ו'זכר' שמצויות לרוב.
• למילה 'גבר' אין שם מקביל, כמו השם 'אשה' ל'איש' ו'נקבה' ל'זכר'.

שני ההבדלים הללו, מקבלים ביטוי בכך שהצמדים 'זכר-נקבה' ו'איש-אשה' נזכרים עשרות פעמים בתנ"ך לציון ההבדל בין המינים, ואילו המילה 'גבר' נזכרת אמנם פעמים רבות בתנ"ך, אך כמעט ולא נזכרת בניגוד לנקבה.

זה מביא אותנו להתבוננות באיסור מיוחד שנזכר בפרשתנו, פרשת כי תצא:

"לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה כִּי תוֹעֲבַת ד' אֱלֹקֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה" (דברים כב, ה).

בפסוק זה יש איסור על האיש ואיסור על האשה. אך בעוד הזכר נקרא 'גבר' – הנקבה נקראת 'אשה'. מתבקש היה ששני הצדדים יהיו מקבילים, דהיינו 'לא יהיה כלי איש על אשה ולא ילבש איש שמלת אשה'. מדוע כאן – באופן חריג, שכאמור כמעט אין דומה לו – נאמר 'גבר' בניגוד לאשה, ולא 'איש'[1]?

כדי להבין זאת, נתבונן בשורשה של המילה 'גבר', השורש ג'ב'ר'. פעולת ההתגברות מציינת איזושהי כבישה והתעלות של מישהו על משהו אחר[2]: בפרשת נח נזכרת גבורת המים על הארץ כמה פעמים (בראשית ז, יח-כד); יעקב אבינו אומר ליוסף: "בִּרְכֹת אָבִיךָ גָּבְרוּ עַל בִּרְכֹת הוֹרַי" (בראשית מט, כו); פעמים רבות הגבורה נזכרת במלחמה, כאשר אחד הצדדים גובר על השני: "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק" (שמות יז, יא).

נציין שני שמות תארים נוספים שנוצרים משורש זה, מלבד 'גבר': גבור וגביר. בשם 'גבור' מתארים אדם שפועל פעולות גבורה (ביחוד נפוץ תואר זה יחד עם המילה 'חיל', 'גבור חיל'); ואילו 'גביר' מציין אדם במעמד גבוה ביחס לאחרים, שמתוקף מעמדו הרם הוא 'גובר' ושורר עליהם. [תואר זה קיים גם בגוף נקבה ביחס למי שנמצאת במעמד כזה ביחס לאחרות: שרה היתה גבירתה של הגר, כפי שנאמר כמה פעמים בפרשת לך לך (בראשית טז, ד-ט), וישעיהו משתמש בתואר 'גברת' ביחס לאומה שעליונה על אחרות (מז ה-ז). וכן ירמיהו מזכיר 'גבירה' יחד עם מלך כמה פעמים.]

על פי זה, נראה שהשם 'גבר' הניתן לאיש מציין את היותו מוכן לגבורה, שבאה לידי ביטוי בעיקר במלחמה, לעומת האשה שאין דרכה בכך, כמו שאמרו חז"ל ביבמות (סה ע"ב): 'איש דרכו לכבש, ואין אשה דרכה לכבש'.

כעת נחזור להתבונן בפסוק בפרשת כי תצא.

הגמ' בנזיר (נט ע"א) מביאה מחלוקת תנאים בביאור הפסוק:

'ר' אליעזר בן יעקב אומר: מנין שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה? ת"ל: לא יהיה כלי גבר על אשה'. כמותו מתרגם אונקלוס, "לא יהי תקון זין דגבר על אתא". וכן מבארים מפרשים נוספים [ורבים מבארים שלכן יעל הרגה את סיסרא במקבת ויתד ולא בחרב או חנית, ועל כך שיבחה אותה דבורה].

לפי מה שהתבאר, ניתן להבין שראב"י דקדק את פירושו מכך שהתורה מכנה כאן את האיש בתואר 'גבר', ולא 'איש'. וכן מעיר המלבי"ם. כמו כן, חיזוק לפירושו יש מהמילה 'כלי', שמשמעותה הפשוטה איננה בגד, וכן מכך שנאמר 'לא יהיה כלי גבר על אשה', ולא 'לא תלבש אשה כלי גבר', כמו שנאמר אחר כך ביחס באיסור לבישת האיש בגדי אשה – מתאים יותר לכלי מלחמה, שהם אמנם על האיש אך הוא לא לובש אותם.

אך לפי דעת ת"ק בגמ' שם, סוף הפסוק, שעברה זו היא תועבה, מלמד על תחילתו:

"מאי תלמוד לומר? אם שלא ילבש איש שמלת אשה ואשה שמלת איש, - הרי כבר נאמר תועבה היא, ואין כאן תועבה! אלא, שלא ילבש איש שמלת אשה וישב בין הנשים, ואשה שמלת איש ותשב בין האנשים".

וכך פירש רש"י, 'שתהא דומה לאיש כדי שתלך בין האנשים, שאין זו אלא לשם ניאוף', ואף הדגיש אחר כך: 'לא אסרה תורה אלא לבוש המביא לידי תועבה'. וכן מבארים מפרשים רבים אחרים.

לפי זה, חוזרת השאלה, מדוע נקרא כאן האיש 'גבר', ולא 'איש'?

אולי ניתן לענות על כך ע"י התבוננות בהבדל בין המילים 'כלי' ו'שמלה'. המלבי"ם מבאר ששמלה 'מציין בגדים חשובים העשויים לתכשיט'. לעומת זאת השם 'כלי', גם אם הכוונה לבגד (ולא למובן הרגיל של כלי, שהוא (כמו בלשוננו) חפץ שמשתמשים בו, ולא בגד) – הוא מציין את השימוש שבו יותר מאשר את מראהו. במילים אחרות – לבגד יכולים להיות שני ייעודים: ייעוד שימושי וייעוד חיצוני. הייעוד השימושי, הוא להגן על הגוף ממפגעים חיצוניים, כגון גשמים, קוצים וכיו"ב. הייעוד החיצוני, הוא לכסות את החלקים הצנועים של הגוף מחד, ולהתנאות על ידו מאידך. בגדי הגבר מיועדים יותר למטרה השימושית שלהם, ועל כן הם יותר קצרים ופחות נאים. לעומת זאת בגדי האשה מיועדים יותר למטרה החיצונית, ולכן הם יותר רחבים ויותר יפים. 

עפ"י זה ניתן להציע, שנאמר כאן 'גבר', כיוון שתחומי גבורתו של האיש – בין אם במלחמה ובין אם בעבודתיו בשדה – הם הנותנים לבגדיו את צביונם ה'כליי', שנאסר על האשה ללובשו.

באופן דומה, נראה שצריך להסביר גם לפי ראב"י, את החצי השני של הפסוק, "וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה", שבו שוב צריך לשאול, מדוע נקרא האיש גם כאן 'גבר' ולא 'איש'?

לפי מה שהתבאר, ניתן לבאר שהיות האיש 'גבר', על כל המשתמע מכך, היא הגורמת לכך ששמלת האשה לא מתאימה לו

[1] מצאתי עוד שני מקומות בתנ"ך שבהם יש 'ניגוד' מסוים לגבר: "נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר" (ירמיהו לא, כא); "דֶרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה" (משלי ל, יט).

[2] "כל מקום שאתה מוצא את שורש "גבר", שם אחד משתלט בכוחו על הזולת - בדרך כלל: בכוחו הגופני" (רש"ר הירש בראשית י, ח); "גבר מציין גבורת האיש" (מלבי"ם מיכה ב, ב).

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.