בפרשת עקב משה רבנו משבח את ארץ ישראל בדברים רבים.
אחד השבחים של הארץ, הוא שהיא "אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם" (דברים ח, ט). המילה 'מסכן' נפוצה בלשוננו, וכאשר מכנים אדם בכינוי זה, מתכוונים לציין שהוא ראוי לרחמים מסיבה כלשהי: אדם שהפסיד ממון רב, ילד שקיבל עונש קשה וכדו'. אך לפי משמעות זו, לא ברור מהי אכילת הלחם במסכנות המדוברת כאן. כמובן, אם הפסוק היה אומר שבארץ ישראל אנשים לא יהיו מסכנים, היה מובן השבח. אך הפסוק מדבר על אכילת לחם במסכנות, וזה שבח אחר שדורש ביאור.
ישנם פרשנים שמבארים ש'מסכן' הוא אדם חסר, עני ודל, ועפ"י זה משמעות ה'מסכנות' היא אכילה בחסרון. מתאים לכך המשך הפסוק, שמשבח את הארץ בכך ש"לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ". הרשב"ם מבאר שהשבח של ארץ ישראל בפסוק זה הוא המשך של השבח שנזכר בפסוק הקודם, שבארץ ישראל גדלים שבעת המינים: "כלומר לא תאכל פת חריבה כדרך עני ומסכן, שהרי מלבד החטה ושעורה שהוא לחם, יהיה לך גפן ותאנה ורימון וגו' ודבש תמרים שהם מתוקים". רבנו בחיי ורבנו מיוחס מבארים באופן דומה אך מעט שונה. לדבריהם, אם יש משהו שחסר בארץ ישראל וקיים במקום אחר, אז ייתכן שאדם יאכל את לחמו 'במסכנות', כי חסר לו אותו דבר. השבח של הארץ הוא שלא יחסר בה דבר, מכל מעדני העולם.
נראה שיש לחדד את משמעות המילה לפי דרך זו, שהמסכן איננו דווקא אדם עני: הוא יכול להיות עשיר גדול, אך אם בתחום מסוים הוא חווה חוסר, ייתכן שהוא מסכן. משמעות זו מתאימה לכינוי 'מסכן' שנזכר בספר קהלת כמה פעמים, כפי שמציין הראב"ע כאן, וזאת בדומה למשמעות בלשוננו, שבה מתארים כך אדם שחווה איזשהו חסרון, בלי קשר למצבו הכלכלי ולסוג החסרון שנחסר.
אך בכמה מקומות, נראה ששורש זה מורה על משמעות כמעט הפוכה: 'ערי מסכנות', הן ערים שבהן שומרים אוצרות, כפי שמבארים המפרשים בתחילת פרשת שמות (שמות א, יא), והם מביאים סימוכין למשמעות זו מהמילה 'סוכן' (ישעיהו כב, טו), שהוא הממונה על האוצרות!
הרש"ר הירש כותב בקצרה (על הפסוק בפרשתנו), שמשמעות שורש ס'כ'נ' היא: ''להפנות לדבר תשומת לב מרובה'', ועפ"י זה הוא מבאר ש'מסכן' הוא "מי שנאלץ לנהוג בקמצנות".
ייתכן לבאר עפ"י דבריו, שהשורש ס'כ'נ' לא מורה על עצם החסרון, כמו שהתבאר לעיל, אלא על ההתמודדות עם החסרון, בין אם זה חסרון קיים ובין אם זה חסרון שעלול להתרחש. השמירה של הסוכן על אוצרות, ובניית ערים או מחסנים לשם כך, היא התמודדות עם חשש חוסר או הפסד עתידי. המסכן הוא אדם שצריך להתמודד עם חסרון כלשהו – בין אם זה חסרון כלכלי, שבגללו הוא צריך לנהוג בקמצנות עם המעט שיש לו, ובין אם מדובר בחסרון אחר.
לדרך זו, נראה שהשבח המתואר בפסוק הוא שבח כללי על הפרנסה בארץ, שתהיה ללא צורך בהתמודדות עם איזשהו חסרון. מתאים לכך מאד הסבר המלבי"ם, שמבאר את 'אי המסכנות' ע"פ המשך הפסוק - "לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ, אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת". המלבי"ם מבאר שאכילה במסכנות כוללת גם מציאות שאדם צריך לקנות חומרי בנין שחסרים לו, ולשם כך הוא צריך למכור פירות שיש לו. לפי הסברנו מובן מדוע זוהי מסכנות, כי הוא נאלץ להתמודד עם משהו שחסר לו, על ידי קנייתו תמורת דברים שפחות נחוצים לו.
האלשיך הקדוש וה'צידה לדרך', מבארים שנשתבחה כאן ארץ ישראל במדרגה מיוחדת. לדבריהם - בניגוד לדברי הראשונים שהובאו לעיל – כוונת הפסוק לומר שבארץ ישראל דווקא כן יאכלו את הלחם לבד, בלי ללפת אותו בדברים נוספים! אך הפסוק אומר, שדבר זה לא יהיה מחמת מסכנות, דהיינו שחסר לו מה לאכול עם הפת, או אפילו שאין לו תבלין כלשהו שנמצא רק במקום אחר – אלא כי הפת תהיה כל כך משובחת, שלא יהיה צורך לאכול אותה עם דברים נוספים!
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
