בפרשת שופטים נמצאת 'פרשת המלך', המפרטת את תנאי מינוי המלך בישראל ואת האיסורים והחיובים המיוחדים לו.
לאחר פירוט האיסורים הייחודיים למלך, אומרת התורה מצוות עשה מיוחדת לו: "וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם" (דברים יז, יח).
מה כלול במצווה זו?
תחילה יש להבין מה בדיוק משמעות המילה 'משנֶה'. מילה זו נזכרת לא מעט פעמים בתנ"ך, ומתייחסת לדברים שונים: יעקב אבינו אמר לבניו: "וְכֶסֶף מִשְׁנֶה קְחוּ בְיֶדְכֶם" (בראשית מג, יב); על המן שירד ביום השישי אמר ד' שהוא יהיה "מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם" (שמות טז, ה); ועוד.
ברוב המקומות, ברור שהכוונה במילה 'משנה' לציון כמות כפולה, כגון ב'כסף משנה', שאמר יעקב לאחים לקחת איתם סכום כסף כפול, או ב'לחם משנה' שנאמר ביחס למן, שמפורש בפסוקים שם שירד בכמות כפולה מהרגיל. אמנם, יש להעיר, שלפעמים המילה 'משנה' לא מציינת כמות כפולה, אלא דירוג בתפקיד או בתואר, כגון המשנה למלך, שהוא סגנו, הוא השני בחשיבותו. בתפקיד זה כיהן לדוגמה מרדכי היהודי, כפי שנאמר בסוף המגילה "מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" (אסתר י, ג); בין כך ובין כך, 'משנה' קשור לספרה 'שניים', כמבואר בתרגום אונקלוס בפסוקים הנ"ל ובדברי מפרשים נוספים.
הגמ' בסנהדרין כא ע"ב מביאה ברייתא שמפרשת גם את המצווה החלה על המלך לכתוב בספר את 'משנה התורה', במשמעות זו:
כותב לשמו שתי תורות, אחת שהיא יוצאה ונכנסת עמו, ואחת שמונחת לו בבית גנזיו...
כלומר המלך מצווה שיהיו לו שני ספרי תורה. כעין זה מפרש רש"י כאן, וכן רוב המפרשים.
אך אונקלוס מתרגם את המילים 'משנה התורה' באופן מחודש: "פרשגן אוריתא". המילה 'פרשגן' נזכרת בספר עזרא ארבע פעמים, ושם ברור שמשמעה הוא פתרון והסבר של הנושא המדובר. מה אם כן, הייתה כוונת אונקלוס? וכי לדבריו אין המלך צריך לכתוב ספר תורה נוסף (כמו שפירש רש"י כדברי הגמ' בסנהדרין שהובאה לעיל)?
חומש דברים, נקרא בלשון חז"ל במקומות רבים 'משנה תורה'. הנצי"ב בהקדמתו לחומש דברים, מבאר שהסיבה שהוא נקרא כך איננה בגלל שבו משה רבנו חוזר על המצוות שנצטוו ישראל (בחומשים הקודמים), שכן אין בו הרבה חזרות כאלו, וגם אותן מצוות שנראות במבט ראשון שהן חוזרות על עצמן – כאשר מתבוננים בהן בספר דברים, לומדים חידושים רבים. אלא, הסיבה שחומש דברים נקרא משנה תורה היא מכיוון ש"כלל זה הספר ועיקרו בא להזהיר על עמל תורה לפרש דקדוקי המקרא וזהו תלמוד. וכל המוסר ורבוי דברים שהיה משה רבינו מוכיחם הכל בא לזה התכלית שיקבלו ע"ע עול התלמוד ... משום הכי נקרא בשמו משנה תורה לשון שינון של תורה." כמובן, ברור מתוך דברי הנצי"ב שאין כוונתו במושג 'שינון' לחזרה על הדברים – שהרי את ההבנה הזו הוא שלל קודם לכן – אלא 'שינון' משמעו עמל של בירור הדברים הדקים שבתורה, כפי שביארו המפרשים את הציווי שבפרשת שמע, "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ" (דברים ו, ז), שהוא מלשון חידוד ופירוש היטב (ר' רש"י ורשב"ם שם). בדרך זו מבאר הנצי"ב גם את המילה משנה ב'פרשת המלך', אף שצריך המלך לכתוב לו את כל ספר התורה – צוין בפסוק במיוחד ספר דברים, הקרוי 'משנה תורה', כיוון שתכלית המצווה עליו היא שהוא יקרא תמיד בספר זה, שעל ידי כך יגיע לתכלית המבוארת בפסוקים שלאחר מכן: "לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם: לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל" (שם יט-כ). הנצי"ב מביא חיזוק לפירושו מדברי רשב"י במדרש (בר"ר ו, ט): 'בשעה שנגלה עליו הקדוש ברוך הוא מצאו יושב וספר משנה תורה בידו, אמר לו: חזק יהושע! אמץ יהושע! לא ימוש ספר התורה הזה'...
נסיים בדברים נפלאים שבהם חותם הנצי"ב את הקדמתו לספר דברים:
"ויש להבין מכל זה, דהמדקדק יפה בדברי מוסר שבזה הספר שיצא מפי משה רבינו ברוח קדשו, ימצא כל איש לפי ערכו דבש וחלב... ומזה יתבונן כל אחד לפי כחו, וימצא דרך ישר להלוך נכחו, לפי הליכות עולם לו, ואור זה הספר יהי נר לרגלו."
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
