חומש דברים הוא היחיד מבין החומשים שפותח בכותרת כללית לחומש כולו: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן". בזה הוא דומה לספרי נביאים אחרונים וספריו של שלמה המלך בכתובים שפותחים בכותרת: 'דברי ירמיהו/עמוס/קהלת', 'דבר ה' אשר היה אל הושע/יואל/מיכה/צפניה' וכד'.

אלא שבניגוד לשאר הספרים שמקיפים את כל מה שאותו נביא אמר כ'נבואה שנצרכה לדורות', משה כתב את כל התורה ואין אלו דבריו היחידים, ובכל זאת שאר דבריו שנאמרו במקומות ובזמנים אחרים לא קיבלו כותרת בתחילתם. מדוע? חז"ל מלמדים אותנו שהפתיחה במילה 'אלה' משמעותה שינוי ממה שנאמר עד עכשיו: "בְּכָל מָקוֹם שֶׁכָּתוּב וְאֵלֶּה מוֹסִיף עַל הָרִאשׁוֹנִים, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁכָּתוּב אֵלֶּה פּוֹסֵל אֶת הָרִאשׁוֹנִים". כלומר שדברים אלו שנאמרו על ידי משה בספר דברים שונים במהותם מכל דברי משה הקודמים, וכדברי אור החיים: "אלה לבד הם הדברים אשר דבר משה דברי עצמו, אבל כל הקודם בד' חומשים לא אמר אפילו אות אחת מעצמו". בכל ארבעת החומשים הראשונים משה אומר לנו את דבר ה' בלי שום השפעה שלו ולכן אי אפשר לומר שאלו 'דברי משה' ואפילו לא 'דבר ה' אשר היה אל משה'.

בהתאם לחלוקה זו בין ספר דברים לכל שאר התורה ניתן להבחין ב'מסגרת' של כותרת וסיכום בתוך חלקה הראשון של התורה. מיד לאחר עשרת הדברות שהם השורשים לכל התורה באה כותרת: "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" ומכאן ואילך יבוא הפירוט של דיני התורה. בסיום ספרי ויקרא ובמדבר בא הסיכום: "אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן ה' בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה... אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינָי", "אֵלֶּה הַמִּצְוֹת וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' בְּיַד מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ" (הסיכום הכפול נצרך בגלל החלוקה הפנימית של נתינת התורה לסיני ולערבות מואב). נראה שהכותרת לכל התורה נמצאת במתן תורה בעשרת הדברות: "וַיְדַבֵּר אֱלֹקִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר". מתוך השורש של דבר ה' שנשמע בסיני יוצאים כל הפרטים שניתנו לנו 'ביד משה'. לכן הכותרת הראשית משתמשת במילה כללית 'דברים' לעומת הכותרת המשנית והסיכום שמשתמשים בשמות מפורטים יותר: תורות, מצוות, משפטים, חוקים.

אם נחזור לספר דברים נראה שגם בו בנוסף לכותרת הכללית של 'דברים' באות בהמשך כותרות משנה באותן מילים: "וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אֵלֶּה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם... וְזֹאת הַמִּצְוָה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹקֵיכֶם לְלַמֵּד אֶתְכֶם... אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת...". כאן קל להבין את ההבדל בין הכותרת הראשית והמשנית. בניגוד לשאר התורה שבה פעמים רבות יש 'ערבוב' בין פרשיות של היסטוריה לבין פרשיות של מצוות, בספר דברים שנאמר על ידי משה כיחידה אחת מסודרת ומתוכננת יש פתיחה 'היסטורית', חלק ארוך של מצוות וסיום של כריתת ברית. החלק של המצוות נפתח שוב בשורש של עשרת הדברות, ולכן יש בו כותרת משנה לפתיחה וכותרת משנה נוספת לפרטים שאחריה.

התורה כוללת את כל התחומים- מהמצוות דרך האמונה והמוסר ועד ההיסטוריה והטבע. אמנם המצוות הם החלק שנחשב באופן מובהק כ'תורה' שהרי לא ניתן לעסוק בו כתוכן של חול (אפילו בתחום האמונה אפשר לעסוק כפילוסופיה אנושית-חילונית). לכן התורה מדגישה מצד אחד את תחום המצוות בכותרת נפרדת, אבל הכותרת הכללית היא 'דברים' כיוון שאין תחום שאינו כלול בתורה.

באופן דומה נוכל לראות בחיבורו הגדול של דוד המלך על התורה- פרק קי"ט בתהילים: "המזמור הזה הוא נכבד מאד וחברו דוד על שמונה אל"ף בית כי בכל אות יש בו שמנה פסוקים ובכל פסוק יש בו דרך, או תורה, או עדות, או פקודים, או מצוה, או אמירה, או דבור, או משפט, או צדק, או אמונה, או חוקים, ואלה המלות הם חלוקי כל התורה... 'דיבור', ו'אמירה' הם כלל לכל המצות". אם נעיין בסדר שבו מופיעים הכינויים השונים של התורה במזמור נראה שבחצי מהאותיות הכינוי הפותח הוא 'דברים' שהוא הכלל.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.