עבר הירדן המזרחי שנכבש בתקופת משה התחלק על ידו בין שניים וחצי שבטים- ראובן וגד וחצי המנשה. בני ראובן וגד הלכו יחד ליישב את נחלתם ואילו משבט מנשה מוזכרים יחידים או משפחות מסוימות שהלכו להתיישב בנחלתם. נראה שהקביעה שחצי שבט מנשה ינחל בעבר הירדן המזרחי לא התייחסה לחצי מסוים מן השבט ולכן ניתנה בידי בני מנשה הבחירה ומי ש'הרים את הכפפה' והלך להתיישב בנחלה המיועדת זכה בה. כך עולה מהכתוב בפרשת מטות שקודם כל: "וַיֵּלְכוּ בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה גִּלְעָדָה וַיִּלְכְּדֻהָ וַיּוֹרֶשׁ אֶת הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בָּהּ", ורק אחר כך: "וַיִּתֵּן מֹשֶׁה אֶת הַגִּלְעָד לְמָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה וַיֵּשֶׁב בָּהּ". ייתכן ששיטה זו נבעה גם מהצורך להשלים את כיבוש נחלת חצי המנשה. בנחלות ראובן וגד שכבר נכבשו היה צורך רק לבוא ולהתיישב ולכן באו כל השבט יחד, ואילו בנחלת חצי המנשה נדרשה פעולת כיבוש נוספת ולכן הלכו קודם כל יחידים שהתגייסו לפעולת הכיבוש.

בין הכובשים והנוחלים מבני מנשה מתייחד שמו של יאיר בן מנשה שפועל לבדו וכובש שטחים עצומים: "יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לָקַח אֶת כָּל חֶבֶל אַרְגֹּב עַד גְּבוּל הַגְּשׁוּרִי וְהַמַּעֲכָתִי", ולעיל מבואר היקפו ועוצמתו של שטח זה: "שִׁשִּׁים עִיר כָּל חֶבֶל אַרְגֹּב מַמְלֶכֶת עוֹג בַּבָּשָׁן. כָּל אֵלֶּה עָרִים בְּצֻרֹת חוֹמָה גְבֹהָה דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ לְבַד מֵעָרֵי הַפְּרָזִי הַרְבֵּה מְאֹד".

זהותו של יאיר בן מנשה דורשת בירור. מן המפקד בפרשת פנחס משמע שמכיר הוא בנו היחיד של מנשה וכן השם יאיר לא מוזכר שם כלל. הראב"ע מפנה אותנו להסבר מפתיע על פי הכתוב בספר דברי הימים: "וְאַחַר בָּא חֶצְרוֹן אֶל בַּת מָכִיר אֲבִי גִלְעָד וְהוּא לְקָחָהּ וְהוּא בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת שְׂגוּב. וּשְׂגוּב הוֹלִיד אֶת יָאִיר וַיְהִי לוֹ עֶשְׂרִים וְשָׁלוֹשׁ עָרִים בְּאֶרֶץ הַגִּלְעָד". חצרון המוזכר שם הוא בן פרץ בן יהודה ולכן מפרש הראב"ע: "ויאיר בן מנשה הוא ממשפחת יהודה... ונקרא על שם משפחת אמו". כלומר שכבר בתקופה הקדומה שלפני יציאת מצרים היה מקרה של 'נישואי תערובת' בין השבטים.

מכאן מובן חששם של בני יוסף מן המקרה של בנות צלפחד: "וַאדֹנִי צֻוָּה בַה' לָתֵת אֶת נַחֲלַת צְלָפְחָד אָחִינוּ לִבְנֹתָיו. וְהָיוּ לְאֶחָד מִבְּנֵי שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְנָשִׁים וְנִגְרְעָה נַחֲלָתָן מִנַּחֲלַת אֲבֹתֵינוּ וְנוֹסַף עַל נַחֲלַת הַמַּטֶּה אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה לָהֶם וּמִגֹּרַל נַחֲלָתֵנוּ יִגָּרֵעַ". כיוון שהזהות השבטית נקבעת על פי האב כאשר נחלה עוברת בירושה לבת והיא נישאת לבן שבט אחר הנחלה תעבור לשבטו של הבעל דרך הבנים שיורשים את האם. החשש של בני יוסף אינו תיאורטי אלא מבוסס על מה שכבר קרה לבת מכיר שנישאה לבן שבט יהודה וכך עבר חלק גדול מנחלת חצי המנשה אל שבט יהודה דרך יאיר בנה.

העובדה שחוות יאיר יכולות להחשב כחלק מנחלת יהודה מסבירה את אחד הפסוקים הקשים בפרקי ההתנחלות: "לִבְנֵי נַפְתָּלִי יָצָא הַגּוֹרָל הַשִּׁשִּׁי... וַיְהִי גְבוּלָם... וּפָגַע בִּזְבֻלוּן מִנֶּגֶב וּבְאָשֵׁר פָּגַע מִיָּם וּבִיהוּדָה הַיַּרְדֵּן מִזְרַח הַשָּׁמֶשׁ". נחלת נפתלי היתה מהצפוניות ביותר ולא ייתכן שהיא נוגעת בנחלת יהודה הדרומית ביותר? המצודות והמלבי"ם מחדשים משום כך שנחלת נפתלי כללה את הירדן כולו ונמשכה דרומה עד יהודה. אלא שיש בפירושם דוחק כפי שאומר המצודות: "והוא הדין שפגע בכל השבטים שהיה גבולם עד הירדן, אבל בא לומר שאף שהיה נחלת יהודה בסוף הדרומי, מכל מקום פגע גם בו". לעומתם פירשו ב'דעת מקרא' שליהודה היתה נחלה נוספת ממזרח לנפתלי והיא נחלתו של יאיר בן מנשה שמצד אביו שייך לשבט יהודה.

אם כן בעבר הירדן המזרחי נמצא לא רק חצי מנשה אלא גם חצי יהודה. המונח 'חצי' פירושו כאן חלק שהרי גם במנשה רובו של השבט התנחל בעבר המערבי. אך נראה שיש כאן רמז למעמדו המיוחד של יאיר בן מנשה שהוא עצמו חצי מיהודה וחצי ממנשה.

החיבור בין יהודה למנשה אינו עניין צדדי שהרי הגאולה תלויה בחיבורם של שני השבטים המנהיגים יהודה ויוסף: "הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד אֶפְרַיִם וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת עֵץ יְהוּדָה וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי... וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם לְמֶלֶךְ וְלֹא יִהְיוּ עוֹד לִשְׁנֵי גוֹיִם וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד". אמנם החיבור השלם הזה דורש איחוד עם אפרים שהוא החשוב מבני יוסף אך נראה שהחיבור עם מנשה הוא שלב בדרך זו.

מסיבה זו יאיר בן מנשה מוצא את מותו בעקבות חטא עכן בן זרח מבני יהודה שחלק על מנהיגותו של יהושע בן נון מבני אפרים וגרם לפירוד ביניהם כדברי רש"י שם: "ויען עכן (ויאמר אמנה אנכי חטאתי)- ראה בני יהודה נאספים למלחמה". במלחמה הראשונה עם העי שנכשלה בעקבות מעילתו של עכן נהרגו "כִּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה אִישׁ". כיוון שלא ניתן לומר 'כ' על מספר מדויק פירשו חז"ל: "זֶה יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה שֶׁשָּׁקוּל כְּרֻבָּהּ שֶׁל סַנְהֶדְּרִין".

רובה של סנהדרין הוא חצי ממנה ויותר. ייתכן לומר שיאיר בן מנשה שמאחד את שני שבטי ההנהגה הוא זה שיכול לאחד את הסנהדרין ולהכריע את המחלוקות.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.