רוב החגים מהתורה ומדרבנן נקבעו בהקשר לאירוע היסטורי מסוים שאירע באותו תאריך: יציאת מצרים, מתן תורה, נס חנוכה ונס פורים וכד'. גם לחג הסוכות יש בתורה הקשר היסטורי: "כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם", אך לא מדובר על אירוע מסוים שאירע דווקא בט"ו תשרי אלא על אירוע מתמשך בכל תקופת המדבר.

ובכל זאת נוכל למצוא אירוע היסטורי מסוים שהתרחש בחג הסוכות, אלא שבניגוד לפסח וכד' שבהם קביעת החג באה בעקבות האירוע ההיסטורי כאן קביעת החג קדמה לאירוע: "אָז יַקְהֵל שְׁלֹמֹה אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל... לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' מֵעִיר דָּוִד הִיא צִיּוֹן... בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי... וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרַיִם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵינוּ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם"- שבעת ימים של חינוך, ושבעת ימים חג הסוכות".

אם כן חג הסוכות משלים את סדרת האירועים המכוננים של עם ישראל: יציאת מצרים- מתן תורה- בניין בית המקדש וכנגדם נקבעו שלושת הרגלים. לעומת שני האירועים הראשונים בניין המקדש, למרות שכבר התרחש בעבר, הוא גם אירוע עתידי ששייך לגאולה העתידית ולכן קביעת החג קדמה לאירוע. גם בית שני התחיל בסמוך לסוכות: "וַיִּגַּע הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי... וַיֵּאָסְפוּ הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד אֶל יְרוּשָׁלִָם... וַיִּבְנוּ אֶת מִזְבַּח אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל... וַיַּעֲשׂוּ אֶת חַג הַסֻּכּוֹת כַּכָּתוּב" ומסתבר שגם בית המקדש השלישי יחנך בסוכות. נראה שגם חנוכת העגלים של ירבעם שהיוו מבחינתו תחליף לבית המקדש בירושלים היתה כביכול בחג הסוכות: "וַיַּעַשׂ יָרָבְעָם חָג... וַיַּעַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה בְּבֵית אֵל בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַּחֹדֶשׁ אֲשֶׁר בָּדָא מִלִּבּוֹ"- דרש להם: הוא חדש האסיף, ובו ראוי החג להיות".

אמנם בזמן התורה עוד לא היה האירוע ההיסטורי של חנוכת המקדש אך ההסבר של התורה לסיבת קביעת חג סוכות מתייחס לעקרון שיצא לפועל באותו אירוע: "כי בסכות הושבתי- ענני כבוד". ענן הכבוד שהיה בהר סיני עובר אחר כך אל המשכן: "וַיְכַס הֶֽעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּֽן", והוא מעיד על השראת השכינה בישראל שמקומה הנצחי הוא בבית המקדש: "וַיְהִי בְּצֵאת הַכֹּהֲנִים מִן הַקֹּדֶשׁ וְהֶעָנָן מָלֵא אֶת בֵּית ה'... כִּי מָלֵא כְבוֹד ה' אֶת בֵּית ה'... אָז אָמַר שְׁלֹמֹה ה' אָמַר לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל".

על פי זה מבואר שמצוות הסוכה שכל אחד מישראל מקיים היא כעין בניין המקדש. לאחר ההתעלות של הימים הנוראים יכול כל אחד מישראל להגיע למדרגת השראת השכינה בבית המקדש בביתו הפרטי. לכן צורת הסוכה צריכה להיות בהתאם ל'כללים' של השראת השכינה.

דוגמה בולטת לכך אפשר למצוא בסוגית הגמרא לגבי הגובה המינימלי של הסוכה: סֻכָּה שֶׁהִיא גְבוֹהָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה... וְשֶׁאֵינָהּ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים... פְּסוּלָה". הגמרא מבארת את טעם השיעור של עשרה טפחים: "ארון תשעה וכפורת טפח הרי כאן עשרה, וכתיב ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת ותניא ר' יוסי אומר מעולם לא ירדה שכינה למטה... והכתיב וירד ה' על הר סיני? למעלה מעשרה טפחים". כלומר שהשכינה נמצאת כביכול על גג הסוכה.

בהתאם לזה ניתן לפרש גם את החסרון בסוכה גבוהה מדי: "אמר רבה דאמר קרא למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל עד עשרים אמה אדם יודע שהוא דר בסוכה למעלה מעשרים אמה אין אדם יודע שדר בסוכה משום דלא שלטא בה עינא". כפי שאי אפשר להוריד את השכינה נמוך מדי כך אי אפשר להגביה אותה יותר מדי כיוון שאז לא נוצר קשר והשפעה בינה לבין האדם. דרך הלכות סוכה נוכל ללמוד את סדר השראת השכינה בארץ.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.