חלקו הראשון של ספר דברים הוא נאום 'היסטורי', בו משה חוזר ומתאר לישראל את האירועים המרכזיים שאירעו מאז יציאתם ממצרים. אלא שאם המטרה היא 'היסטורית' היה צריך לשמור על הסדר הכרונולוגי של האירועים, ואין זה כך. אמנם הסיפור בפרשת דברים מסודר מהיציאה מהר סיני ועד החניה בערבות מואב, אך פרשות ואתחנן-עקב חוזרות לאחור לסיפור מתן תורה וחטא העגל. לכן ודאי שסדר הדברים נקבע על פי מטרה אחרת.

המפרשים מבארים שמטרתו של משה היא תוכחה לישראל: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה- אִלֵּין פִּתְגָמֵי אוֹכָחוּתָא דִי מַלֵּיל משֶׁה", ובהתאם לזה נוכל לבאר את ההיגיון בסדר הדברים. מטרתה של תוכחה היא להביא לתיקון ולחזרה בתשובה, ואכן נאומו של משה מסתיים ב'פרשת התשובה': "וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ". אם כן נראה שלא רק תחילת הספר אלא כולו מכוון להביא את ישראל למדרגה חדשה של תשובה.

פרשתנו מתחילה בעניין פרטי לכאורה- בקשתו של משה להכנס לארץ. ודאי אין טעם לשתף את כל ישראל בעניינו הפרטי של משה. אלא שיכולתו של משה להכנס לארץ היא סימן למדרגתו של עם ישראל כולו. גדולתו האדירה של משה מתאימה לגדולתם של 'דור המדבר' שיצאו ממצרים: "לֹא מָצָא (הקב"ה) אֻמָּה שֶׁהָיְתָה רְאוּיָה לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה אֶלָּא דּוֹר הַמִּדְבָּר". אך לבניהם שנכנסו לארץ מדרגתו של משה גדולה מדי, ולא יוכלו לעמוד בתביעה כזו של חיי קודש. לכן כשנגזר על דור המדבר למות במדבר היה כמעט הכרח שגם משה ישאר ולא יכנס לארץ.

ובכל זאת משה מנסה בכל כוחו לבטל את הגזרה עד לרגע האחרון. המדרשים מתארים 'ויכוחים' ארוכים של משה עם הקב"ה אפילו ביום מותו. כלומר שמשה סבור שיש דרך שבה הוא יכול להתאים גם לדור החדש. יש לומר שמשה מנסה להעלות את דור באי הארץ למעלת תשובה גדולה כזו שתעמיד אותם בשורה אחת עם אבותיהם, ואז תהיה שוב התאמה בין משה לבין בני אותו הדור. אם כן נאום התוכחה של משה מטרתו לתקן את כל חטאי דור המדבר.

על פי זה נוכל להבין את סדר הדברים. כאשר אדם חטא כמה חטאים שונים שאין קשר ביניהם הוא יכול וצריך לתקן את כולם יחד. אך כאשר האדם היה בתהליך של התדרדרות שבו כל חטא הוריד את מדרגתו עוד יותר, תהליך התיקון צריך להיות מהסוף להתחלה- קודם כל יתקן את החטא האחרון, ואז יוכל לחזור למדרגתו הקודמת ולתקן את החטא הראשון. למשל: המהר"ל מבאר שהחטאים שהחריבו את ביהמ"ק הראשון עניינם אובדן מדרגת הקדושה המיוחדת של ישראל, והחטא שהחריב את ביהמ"ק השני עניינו אובדן מדרגה בסיסית יותר של אחדות האומה. בדרך התיקון לא ניתן לדלג ולהחזיר את מעלת הקדושה לפני שתחזור המדרגה הבסיסית של אחדות האומה.

לדור המדבר יש שני חטאים מרכזיים- חטא העגל וחטא המרגלים. חטא העגל הוריד את ישראל מהמדרגה העליונה שזכו לה במתן תורה, שהיתה כמעלת אדם הראשון לפני חטאו. חטא המרגלים פגע במדרגה בסיסית יותר של שייכות האומה לקדושת ארץ ישראל. ללא תיקון חטא המרגלים לא ייתכן לדלג ולתקן את חטא העגל. לכן התוכחה של משה מתחילה מהחטא הקרוב אל הרחוק.

תיקונו של חטא המרגלים כבר נעשה בעיקרו בארבעים שנות הנדודים במדבר. אך כיצד יתוקן חטא העגל? לפי דברינו בקשת משה להכנס לארץ משמעותה כפרה על חטא העגל וחזרה למדרגה העליונה שהיתה לפניו. שמה של הפרשה 'ואתחנן' מלמד שנסיון התיקון היה ע"י תפילה. חז"ל מוצאים כאן רמז לעוצמת התפילה שהתפלל משה לתיקון זה: "וּמִנַּיִן שֶׁהִתְפַּלֵּל משֶׁה בְּאוֹתוֹ הַפֶּרֶק חֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר פְּעָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר, וָאֶתְחַנַּן בְּגִימַטְרִיָּא הָכֵי הֲוֵי". חז"ל מוסיפים לבאר את הפסוקים שפעולת התפילה של משה כמעט הצליחה: 'אילו היה מתפלל עוד תפלה אחת, היה נענה'. כלומר שמדובר על מספר מדויק שמכוון למטרה זו של תיקון החטא.

מה משמעותו של מספר זה? נוכל לבאר על פי השוואה לגימטריה נוספת שמצאו חז"ל בפרשתנו: "כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ וְהִשְׁחַתֶּם וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ לְהַכְעִיסוֹ. הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר מֵעַל הָאָרֶץ"- רמז להם שיגלו ממנה לסוף שמונה מאות וחמשים ושתים שנה, כמנין ונושנתם, והוא הקדים והגלם לסוף שמונה מאות וחמשים, והקדים שתי שנים לונושנתם, כדי שלא יתקיים בהם כי אבד תאבדון". כאן מדובר על מספר שנים עד ליציאה מן הארץ, כאשר בפועל המספר לא הושלם כדי למנוע סילוק גמור של ישראל מהארץ, וזהו המצב ההפוך ממניין תפילותיו של משה עד לכניסה לארץ, שלא הושלם בפועל כדי למנוע ממנו להכנס.

על פי השוואה זו נראה לומר שגם מניין התפילות של משה מכוון למניין כלשהו של שנים, בדומה למה שמצאנו בעונש על חטא המרגלים שנקבע בחשבון של "יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה". את מניין השנים יש למנות מאז חטא העגל שכנגדו מכוונות התפילות. חטא העגל היה בשנה הראשונה ליציאת מצרים. בספר מלכים נאמר: "וַיְהִי בִשְׁמוֹנִים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית בְּחֹדֶשׁ זִו הוּא הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לִמְלֹךְ שְׁלֹמֹה עַל יִשְׂרָאֵל וַיִּבֶן הַבַּיִת לַה' ". בניין הבית התחיל בשנה הרביעית למלכות שלמה שהיתה 40 שנה בסה"כ, ואם כן נותרו לו עוד 36 שנות מלכות. כלומר שמניין השנים מחטא העגל עד מות שלמה הוא בדיוק 516 שנים! התוצאה הישירה של מות שלמה היתה פילוג הממלכה וחזרתו של חטא העגל בפעם השניה ע"י ירבעם מלך ישראל. אם כן 516 תפילותיו של משה מכוונות כדי לתקן את חטא העגל וכך למנוע את חזרתו.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.