הרצי"ה בשיחות קובע שעיקרה של פרשת כי תצא היא ה'מלחמתיות'. נושא המלחמה חורז את הפרשה מראשה לסופה דרך אמצעה. סופה של הפרשה הוא המלחמה הסופית- מלחמת עמלק. מלחמת עמלק מלווה את ישראל מראשית עד אחרית. "רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק" ועל כן הוא הראשון שמעז ופוגע בישראל: "אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ"- משל למה הדבר דומה, לאמבטי רותחת, שלא הייתה בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד וקפץ לתוכה, אף על פי שנכווה, הקירה לפני אחרים". "וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד" ולכן "נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו" וכשימחה תהיה הגאולה השלמה.
מלבד הראשית והאחרית, עם ישראל 'נפגש' בעמלק בכמה הזדמנויות. שתי המקרים שמתוארים באריכות בתנ"ך הם מלחמת שאול בעמלק וגזרת המן. מלחמת שאול נעשית מתוקף הציווי: "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת פָּקַדְתִּי אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׂם לוֹ בַּדֶּרֶךְ בַּעֲלֹתוֹ מִמִּצְרָיִם. עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ". התזמון של הציווי 'עתה' נעשה על פי הסדר: "שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה ואיני יודע איזה מהן תחילה כשהוא אומר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק הוי אומר להעמיד להם מלך תחילה" ולכן רק לאחר מינויו של שאול המלך הראשון הגיע הזמן לקיום מצווה זו.
גזרת המן והפיכתה מתבררת כהכנה לבניין המקדש שהוא המצווה האחרונה מבין השלוש. לאורך המגילה אחשורוש חוזר ומדגיש שנכונותו לעשות את רצון אסתר היא "עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת" ופירשו חז"ל: "דבר שהוא באמצע ובחצי המלכות הוא בית המקדש". אמנם לאחר ביטול הגזרה הגבלה זו מתבטלת גם היא: "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה הָרְגוּ הַיְּהוּדִים וְאַבֵּד חֲמֵשׁ מֵאוֹת אִישׁ וְאֵת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן בִּשְׁאָר מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ מֶה עָשׂוּ וּמַה שְּׁאֵלָתֵךְ וְיִנָּתֵן לָךְ וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עוֹד וְתֵעָשׂ". ואכן כמה שנים אחר כך נבנה המקדש.
נראה שלפי סדר זה נרמז עניין עמלק בסופי פרשות שופטים-כי תצא-כי תבוא. פרשת שופטים עוסקת בסדרי ההנהגה ומערכות השלטון בישראל. הפרשה מסיימת בדין הייחודי של עגלה ערופה. חז"ל מבארים שדין זה הביא לכשלונו של שאול במלחמתו בעמלק: "וירב בנחל"- אמר ר' מני על עסקי נחל בשעה שאמר לו הקב"ה לשאול לך והכית את עמלק אמר ומה נפש אחת אמרה תורה הבא עגלה ערופה כל הנפשות הללו על אחת כמה וכמה ואם אדם חטא בהמה מה חטאה ואם גדולים חטאו קטנים מה חטאו".
פרשת כי תבוא מתחילה את תהליך כריתת הברית המחודשת ומפרטת את הברכה והקללה. לעומת הקללות בפרשת בחוקותי כאן אין סיום חיובי לקללות, אך לכאורה הקללה המסיימת לא נראית חמורה כל כך: "וֶהֱשִׁיבְךָ ה' מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ לֹא תֹסִיף עוֹד לִרְאֹתָהּ וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְאֵין קֹנֶה". נראה שזהו רמז לסכנה הגדולה ביותר בגלות כאשר עמלק מנצל את היותו של עם ישראל מפוזר ומפורד ומנסה להשמידו. על כך אומרת אסתר: "כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ הֶחֱרַשְׁתִּי".
פרשת כי תצא עניינה כאמור המלחמה ולכן היא מסיימת במלחמת עמלק ומחייתו. אם כן הסדר של שלושת הפרשות רומז לסדר של שלושת המצוות שמרכזם מחיית עמלק. הקישור החוזר לעמלק שמופיע בסדר זה מלמד שאין זה רק סדר כרונולוגי אלא יש קשר הכרחי ביניהם. עמלק שהוא מראשית ועד אחרית מופיע בסמוך למלכות שהיא המצווה הראשית ובסמוך למקדש שהוא האחרית.
מלחמת עמלק היא מבחנה של המלכות הישראלית כאשר המלכות נדרשת להכרעות קיצוניות. הציווי האכזרי לכאורה: "וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר" מתנגש עם המוסריות האנושית והמלך נדרש לשמוע בקול ה' ולקבל את מצוותו בלי ערעור. לכן מלחמת עמלק מוכרחת להופיע מיד עם תחילת המלכות הישראלית.
בניין בית הבחירה הוא שאיפת הגאולה העתידה ומלחמת עמלק חוזרת בסמוך אליו. הזכרת עמלק בסופם של הקללות רומזת לכך שגם לקראת סוף ההיסטוריה תחזור ההתמודדות עם שיטתו של עמלק "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים" כפי שהתגלתה בשואה. דווקא בסמוך ל'מפגש' נורא זה עם העמלקיות מגיעה תחילת הגאולה והוקמה מדינת ישראל.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.