בכל התורה ברור שהגלות והעונשים הכתובים בתורה הם אפשרות שתקרה אם עם ישראל לא ישמור את התורה. אבל אם ישמרו את התורה לא תהיה גלות ולא יהיו עונשים. אלא שבפרשתנו יש חידוש גדול: הקב"ה אומר למשה שעם ישראל יחטאו בוודאי ויענשו בוודאי "הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ... וְחָרָה אַפִּי בוֹ... וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת". והסיבה היא "כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם". ומשה מסביר כך גם לעם ישראל "כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת מֶרְיְךָ וְאֶת עָרְפְּךָ הַקָּשֶׁה הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם הַיּוֹם מַמְרִים הֱיִתֶם עִם ה' וְאַף כִּי אַחֲרֵי מוֹתִי", ולכן "כִּי יָדַעְתִּי אַחֲרֵי מוֹתִי כִּי הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים".
כלומר ידוע שיש לעם ישראל עורף קשה והם ממרים, ולכן ברור שבעתיד יקומו דורות שיחטאו, וברור שיענשו.
וזה קשה מאוד: גם למה שיענשו אם ברור שיחטאו? זה הרי לא לגמרי בשליטתם, אלא תכונה שקיימת בהם מראש. וגם למה בחר ה' מראש דווקא עם כזה שידוע שהוא קשה עורף, וברור שיחטא?
נראה שיש הבדל בין בחירה של פרטים לבין בחירה של כלל. לכל אדם פרטי יש בחירה אם לחטוא או לא, יש גם דורות שלמים שיצליחו לא לחטוא. אבל עדיין הקב"ה אומר שבסופו של דבר יגיעו דורות שיחטאו, כי זו התכונה של הכלל. ולכן מגיע עונש לכל אדם פרטי שחטא, ולכל דור שחטא, כי הוא יכל שלא לחטוא. (ומצד האמת יתכן גם שאף אחד לא יחטא בכל הדורות, ואז הנבואה הזו היתה מתפרשת אחרת. אלא שזה סיכוי קטן מאוד מאוד, ולכן פשט הנבואה מורה שיחטאו).
ומעבר לזה, יש שתי רמות של מבט על ההסטוריה: יש מבט מהזוית שלנו: הבחירה הרעה שלנו היא הבעיה, והעונשים הם פתרון, שמוטב היה שלא יקרה.
אבל יש מבט מהזוית של הקב"ה על המציאות: ה' בחר לו עם כזה שברור שבסופו של דבר יהיו בו דורות שיחטאו, וברור שיענשו, וזה מה שצריך להיות. קשיות העורף והעונש אינם בעיה ופתרון, אלא שני שלבים בתהליך של קידום העולם.
עם קשה עורף פירושו עם שלא מתרגש מקשיים. עם שעושה מה שהוא חושב שנכון, ולא מה שמכריחים אותו לעשות. אם ה' היה לוקח את אנשי נינוה לעם, הם היו חוזרים בתשובה מיד כשהיה מאיים עליהם בעונש, כמו שקרה אצל יונה הנביא. אבל הם לא היו בוחרים מעולם לעשות את התורה מרצונם. הם היו עושים אותה רק כי הכריחו אותם. לעומת זאת עם ישראל לא עושה את התורה רק כי הכריחו אותו ואיימו עליו בעונשים, הם יעשו את התורה רק כשיבחרו מרצונם החופשי לעשות אותה. לא תשובה מיראה בלבד, אלא תשובה מאהבה.
כדי שהעם יבין מה טוב בתורה וירצה לבחור בה, צריך לתת לו את הזמן הדרוש להתנסות ולהבין. צריך לתת לו את סביבת העבודה המתאימה. והסביבה הזו היא הגלות. כשהעם נמצא בארץ זבת חלב ודבש הוא מחפש את ההנאות של החיים, וממילא התורה היא דבר חיצוני שנכפה עליו מאת ה'. עם קשה עורף כמעט בהכרח יעזוב בשלב כל שהוא את התורה בשביל ההנאות.
אבל כשהעם בגלות, בין הגויים, מצד אחד אין לו עולם חומרי עשיר, ומצד שני הוא רואה את ההבדל בינו לבינם שיצרה התורה שקיבל. ואז הוא מתחיל לבחור בתורה מרצונו, ולהתבדל מהגויים מרצונו. כל אדם בעם ישראל צריך בגלות לבחור מרצונו להיות חלק מהעם היהודי, הרי קל מאוד להצטרף לשכנים הגויים. ואפילו כשהגויים מכריחים את העם היהודי לעזוב את ה' ולהתנצר או להתאסלם, היהודים מעדיפים למות ולא להמיר את דתם. מסירות נפש היא הצד השני של קשיות העורף.
התקופה הראשונה שלנו בארץ היתה תקופת הילדות של העם, וממילא "אָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן", בגלות העם עובר את תקופת ההתבגרות שלו, הוא מבין למה, הוא בוחר בתורה מרצונו. ואז אפשר לחזור לארץ, ולעבוד את ה' מאהבה, יחד עם ארץ זבת חלב ודבש.
[עיון נוסף והרחבה: מסכתות קטנות מסכת שמחות פרק ח הלכה יד, פרי צדיק דברים פרשת וילך ושבת תשובה 'ואף דמה שכבר נכתב', אורות ישראל ותחיתו ב, רש"ר הירש דברים פרק לא פסוק כט].
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.