תזריע - תרגם אונקלוס: תעדי

עידוי בארמית הוא הריון (עי' למשל בראשית טז ד ובתרגום שם), אבל לכאו' הזרעה אינה הריון. ומבואר ברמב"ן שכוונת המקרא לפי התרגום היא, שהזרעת האשה היא מה שהאשה מקבלת את הזרע של האיש, וזהו ההריון. ואונקלוס חולק על מה שמשמע מהגמרא (נדה כא.) שהזרעת האשה היא פעולה נפרדת מהזרעת האיש. עי' ברמב"ן בהרחבה.

לפי הסבר זה, יש לשאול מדוע במקרא עצמו נכתב "תזריע" ולא "תהרה", ונראה שבלשון התורה ה"הריון" הוא מה שמתחולל בגוף האשה בזמן העיבור, דהיינו בעיקר תפיחת הבטן, והריון הוא מלשון "הר", כי הבטן מקבלת צורה של הר. לכן בהגר (בבראשית שם) נאמר "ותרא כי הרתה", כי ההריון הוא דבר הנראה לעינים. אבל כשהנושא הוא עצם העיבור כמו כאן, וכן בפרשת סוטה "ונקתה ונזרעה זרע" התורה כותבת לשון הזרעה. ומ"מ בלשון התרגום אין לשון מקבילה להזרעה (עי' בספר פרשגן) וה"עידוי" בארמית כולל את שני המושגים שבלשון התורה.

נדת דותה - תרגם אונקלוס: ריחוק סאובתה

בפשטות "ריחוק" הוא תרגום של "נדה", וסאובתה תרגום של "דוותה". ובמפרשים נאמרו כמה דרכים בפירוש לשון המקרא ע"ש. ולעניין לשון נידה נראה שהפירוש הרגיל הוא מעין התרגום שהוא מלשון הרחקה, מלשון נדידה או מלשון נידוי. אבל לגבי "דוותה", המפרשים נקטו בדרך כלל שהוא מלשון מחלה או צער [וברש"י יש עוד פירוש ע"ש], ולכאו' אין זה כתרגום, כי "סיאוב" הוא תרגום של טומאה בדרך כלל (כגון לק' יג יא ועוד הרבה). אבל אולי התרגום כתב כן כי המחלה של הנדה היא הטומאה שלה, וגם כי מחלה סתם אינו סיבה לריחוק הנידות אלא הטומאה.

ימול - תרגם אונקלוס: יתגזר

ולמדנו מזה שלשון "מילה" הוא גזירה וחיתוך. ו"ברית מילה" פירושו עשיית ברית בין הנימול לקב"ה [או: הכנסתו בבריתו של אברהם אבינו], על ידי החיתוך של העורלה. ויש לציין שיש קשר עקרוני בין עשיית ברית לחיתוך, כמו שמצינו בברית בין הבתרים שנעשתה על ידי חיתוך הבהמות. וגם הלשון המצויה "לכרות ברית" מלמדת על הקשר בין הברית לחיתוך.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.