בפסוק הראשון בסדר טהרת המצורע המתואר בפרשתנו, נאמר: "וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב" (יד, ד).  זוהי רשימת ה"חומרים" הנדרשים לטיהור מצורע. שני התולעת 'מחזירה אותנו' לפרשת 'תרומה', (שמות כה, ד), שם נאמר ברשימת החומרים הדרושים למשכן: "וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים".

   האם 'שני תולעת'  ו'תולעת שני' הם שני 'חומרים שונים? ואם לא, מדוע בפרשת 'תרומה' נאמר 'תולעת שני' (לכל אורך פרשות בניית המשכן), ואילו בפרשתנו נאמר (שוב ושוב) 'שני תולעת'?

כדי לענות על שאלות אלו, צריך להבין קודם מהו החומר מדובר בו, ומדוע הוא נקרא כך.

  מוסכם על המפרשים, שהכוונה לחומר מסוים (לדעת רובם זהו צמר) שצבוע בצבע אדום, צבע 'שָני', והסיבה לקריאת הצבע בשם תולעת שני, היא משום שמקורו של הצבע הוא תולעת המצויה בהרים, או בגרגרים שהיא גדלה בתוכם. 

  כך או כך, המילה 'שני' מציינת את הגוון האדום, וה'תולעת' מציינת את מקורו.

 המלבי"ם מסביר, שהמילה שמוזכרת ראשונה היא העיקרית, והמילה שלאחריה מתארת ומאפיינת אותה. לפי זה, במקום שנאמר בו 'תולעת שני' – המשמעות היא צמר הצבוע בצבע המופק מהתולעת שממנה יוצא צבע השני, ואילו במקום שנאמר בו 'שני תולעת' – המשמעות היא צמר הצבוע בצבע השני שהופק מהתולעת.

  על פי זה ביאר המלבי"ם את דברי חז"ל במדרש על הפסוק (יד, ד), שאילו נאמר בו 'תולעת' (היינו לפי דבריו, אפילו אם היה נאמר בפסוק 'תולעת שני'), היינו חושבים שכל צבע שיוצא מן התולעת, אף אם אינו ממש שָני, הוא כשר. לכן נאמר "ושני התולעת". "הא כיצד, זו זהורית טובה". כלומר, דווקא צבע השני המובהק, כ'זהורית טובה' [שיוצא ראשון מהתולעת] – הוא הכשר, ולא צבעים אחרים שיוצאים מאותה תולעת.

  אמנם, במדרש מובאת דעת ר' יוחנן בן דהבאי, שחולק וסובר שכל צבע היוצא מתולעת זו כשר. מסביר המלבי"ם, ר' יוחנן לומד שהמילה 'שני' כאן, מציינת פועל (הנגזר מהשם 'שָני', ועניינו היווצרות מראה שָני), ולפי זה משמעות 'שני תולעת' איננה השָני שיצא מהתולעת, ואין התולעת באה להגדיר את סוג השָני, אלא הנושא הוא התולעת, והכוונה לכל מה שנצבע בשני שיוצא מתולעת זו. לפי קריאה זו, הקדמת ה'שני' ל'תולעת' לא מלמדת שדווקא צבע השני המופק מהתולעת כשר, אלא להיפך, שכל מה שנצבע על ידי תולעת השני כשר.

אך צריך ביאור, מדוע לא נאמר גם במשכן 'שני תולעת' (אף שדיניהם ודאי שווים, כמבואר בגמ' במנחות מב ע"ב)?

  בכמה מקומות בתנ"ך, מופיע 'תולע' בלי התואר 'שני'. כך, אמר נחום הנביא: (ב, ד) "אַנְשֵׁי חַיִל מְתֻלָּעִים", כלומר 'לבושים בגדים צבועים בתולעת שני... לגדולתם ורוב כבודם...' (רד"ק). וכן נאמר ב'איכה' (ד, ה): "הָאֱמֻנִים עֲלֵי תוֹלָע חִבְּקוּ אַשְׁפַּתּוֹת". ובפסיקתא מוסבר שבפסוק מתוארים  אנשים שהיו מכובדים, 'המלובשים בגדים נאים כל מיני צבעונין ובתולעת שני', הגיעו למצב ש'חיבקו אשפתות'.

  נראה שה'תולעת', היא המציינת את חשיבות הבגד (ולא צבע ה'שני'), כיוון שצבע שמגיע מן החי, מופק מהתולעת, יקר יותר מצבע המופק מהצומח. לפי זה אפשר לומר שבמלאכת המשכן, עסוקים בחומרים המשובחים שנדרשים למשכן, לכן ב'תרומה' נקרא החומר הנדרש 'תולעת שני'. אך בפרשתנו שבה מדובר בטהרת המצורע, המטרה היא דווקא לגרום לו להתחרט ולחזור בתשובה, לכן הצבע קודם למקורו - השני לתולעת - להזכירו שמי שגרם לו להצטרע זה החטא, שנמשל ל'שני', כמו בפסוק (ישעיהו א, יח): "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים" ('בכור שור'). גם את ה'תולעת' דרשו לגביו במובן השלילי והפחות שלה, כדברי רש"י על הפסוק: '...שהנגעים באין על גסות הרוח... מה תקנתו ויתרפא, ישפיל עצמו מגאותו, כתולעת וכאזוב'.

יום השבת הבא עלינו לטובה, נקרא 'שבת הגדול'.

  מה פירוש צמד המילים 'שבת הגדול'?

 מפרשים שונים נתנו לו הסברים רבים. נציין בקצרה, שגם לצמד מילים זה ישנן שתי אפשרויות פירוש: אפשרות אחת היא שהתואר 'הגדול' נסוב על השבת ומתאר אותה, כלומר את יום השבת הגדול. אפשרות נוספת היא, ש'שבת הגדול' היא השבת של הגדול. כך מפרש לדוגמה מהר"ל: 'הגדול' רומז לעולם הבא, שהשבת נמשכת ממנו, מעין עולם הבא.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.