הקדמה
בפרשה העוסקת בצרעת הבית, מצוה התורה על הרואה נגע צרעת בביתו: "ובא אשר לו הבית, והגיד לכהן לאמר: כנגע נראה לי בבית" (יד, לה).
כתב על כך רש"י: "כנגע נראה לי בבית - אפילו תלמיד חכם שיודע שהוא נגע ודאי, לא יפסוק דבר ברור לומר: 'נגע נראה לי', אלא: 'כנגע נראה לי'".
שאל על כך הרא"ם: "ולא ידעתי טעם בזה, דמה הפרש יש בין: 'כנגע נראה לי', בין: 'נגע נראה לי'? בשלמא אם היה הדבר תלוי בידו לטמא ולטהר, הוה אמינא, שצריך לומר: 'כנגע', המורה על הספק, ולא: 'נגע', המורה על הודאי, מפני שאם יאמר אותו בלשון ודאי, כבר נטמא כל מה שבבית טרם שֶׁפִּנּוּ את הבית. אבל כיון שאין טומאת הנגע וטהרתו תלויה אלא בכהן, כדלעיל, וכמו שכתב אחר זה (בפסוק לו) גבי: 'בטרם יבא הכהן - שכל זמן שאין כהן נזקק לו אין שם תורת טומאה', מאי נפקא מיניה בין שיאמר אותו בלשון ודאי, או בלשון ספק. אפילו אם יאמר אותו בלשון ודאי, אין הנגע טמא עד שיאמר הכהן: 'טמא הוא'".
בתשובה לשאלה זו נאמרו ששה הסברים, שמכל אחד מהם נוכל ללמוד מדה טובה.
א. תשובת הרא"ם בשם רבותיו
כתב הרא"ם: "אבל שמעתי מרבותי, שאין הכתוב מקפיד כאן בין ודאי לספק מפני טומאת הנגע וטהרתו, אלא מפני דרך ארץ בלבד, שלא יאמר אדם טומאה, אפילו על הדבר הברור לו, ודאי, אלא ספק, וזהו שאמרו חז"ל (ברכות ד ע"א): 'למד לשונך לומר איני יודע', ונכון הוא".
לפי הרא"ם לימדה אותנו התורה כמה צריך אדם להתנהג בענוה, ולהתרגל לומר: "איני יודע".
ב. תשובת המהר"ל מפראג
הסבר אחר כתב המהר"ל מפראג בפירושו "גור אריה": "אין הטעם שאם יאמר: 'נגע נראה לי בבית' יהיה כל שבבית טמא, דודאי אין טומאה של בית, רק על פי כהן. אבל טעם הדבר: 'דובר שקרים לא יכון לנגד עיני' (תהלים קא, ז), דהא כל זמן שלא נזקק לו הכהן לאו נגע הוא (רש"י פסוק לו), ואיך יאמר: 'נגע נראה לי בבית'".
לפי ה"גור אריה" לימדה אותנו התורה כמה צריך אדם להתרחק מהשקר, ולדייק בדבריו.
ג-ד. תשובות נוספות של ה"תוספות יום טוב" בשם הרא"ם
ה"תוספות יום טוב" בפירוש למסכת נגעים (פרק יב מ"ה) שאל גם כן שאלה זו, והביא את דברי הרא"ם בשם רבותיו דכיון דבדבורו לא יוכל לשפוט, הלכך לא יאמר בלשון ברור, על דרך אמרם: "למד לשונך לומר: איני יודע". והוסיף ה"תוספות יום טוב" בשם הרא"ם שני הסברים שאינם כתובים ברא"ם שלפנינו: "ולי נראה מפני דרך ארץ שצריך לנהוג עם הכהן".
לפי פירוש זה לימדה אותנו התורה כמה צריך אדם להתנהג בדרך ארץ כלפי זולתו, ובמיוחד כלפי אנשים חשובים.
"אי נמי שלא ימהר הכהן ויגזור טומאה". גם לפי פירוש זה לימדה אותנו התורה כמה צריך אדם להתנהג בדרך ארץ כלפי זולתו, ולא לגרום לו ללחץ חברתי שאחרי שהתלמיד חכם אמר את דבריו מן הסתם גם הכהן יאמר כמוהו.
ה. תשובת ה"תוספות יום טוב"
הוסיף ה"תוספות יום טוב" וכתב: "ולי נראה בהפך, דלהכי הקפידה התורה מלומר 'נגע', כדי שלא לפתוח פיו לשטן לו, כדדרשינן בפרק 'מי שמתו' (דף יט ע"א) מאמרו 'שמעו קציני סדום' וגו' (ישעיהו א, י), הרי אפשר שיחזור ויכהה טרם בוא הכהן".
לפי פירוש זה לימדה אותנו התורה כמה צריך אדם להזהר בדבורו ולא להגיד על עצמו דבר פורענות, אלא לקוות לטוב.
ו. תשובת ה"אזנים לתורה"
הסבר נוסף כתב ה"אזנים לתורה": "כיון שהנגעים באים על חטא אין אדם משים עצמו רשע". גם לפי פירוש זה לימדה אותנו התורה כמה צריך אדם להזהר בדבורו, ולא להגיד על עצמו שעבר עברה, אלא להסתיר את חטאיו ולתקן את מעשיו.
סיכום וסיום
למדנו ששה הסברים שונים לציווי התורה לומר: "כנגע נראה לי בבית", ולא לומר: "נגע נראה לי בבית", ומכל אחד מההסברים למדנו מדה טובה של ענוה, דרך ארץ כלפי חבר, דיוק בדבור, זהירות משקר ומאמירת דברי פורענות וגנאי[1].
[1] ועיין עוד ב"עיונים חדשים בספר ויקרא" לנחמה ליבוביץ עמ' 171-172 וב"ברכת אשר" לפסוק זה.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
