הקדמה
בארץ ישראל כולם מכירים את חג שמיני עצרת כחג שמחת תורה[1]. אבל כידוע, שמחת תורה אינו מן התורה, אלא תקנה של רבותינו[2]. מהו אם כן עניינו של חג שמיני עצרת מהתורה?
שמיני עצרת מופיע בתורה בשני מקומות: בפרשת אמֹר (ויקרא כג, לו; כג, לט) ובפרשת פינחס (במדבר כט, לה-לח).
יש לעיין בו בשלושה דברים:
- מדוע הוא נקרא "היום השמיני"? הרי לכאורה הוא אינו חלק מחג הסוכות בשום מצוה!
- מה משמעות המלה "עצרת"?
- הקרבן שמקריבים בו זהה לקרבנות של ראש השנה ויום הכפורים: פר אחד, איל אחד ושבעה כבשים. האם משמעות הדבר היא שהוא יום דין כמותם?
א. מדוע הוא נקרא "היום השמיני"?
1. האם שמיני עצרת הוא חלק מחג הסוכות או לא?
יש לשאול: האם שמיני עצרת הוא חלק מחג הסוכות או לא?
מצד אחד התורה קוראת לו: "היום השמיני", משמע שהוא מהווה חלק מחג הסוכות. אבל מצד שני התורה מבדילה בינו לבין חג הסוכות בחמישה דברים!
- התורה אומרת מספר פעמים שחג הסוכות הוא שבעת ימים, ולא שמונה! (ויקרא כג, לד-לט-מא; במדבר כט, יב),
- אין נוטלים בו את ארבעת המינים (ויקרא כג, מ).
- אין יושבים בו בסוכה (שם, מב).
- קרבנותיו שונים לגמרי מקרבנות חג הסוכות: בחג הסוכות מקריבים בכל יום שני אילים וארבעה עשר כבשים, ופרי החג יורדים משלושה עשר לשבעה (במדבר כט, יב-לד), ואילו בשמיני עצרת מקריבים פר אחד, איל אחד, ושבעה כבשים (שם, לו).
- ששת הימים האחרונים של חג הסוכות בפרשת פינחס פותחים ב-וו החיבור: "וביום השני", "וביום השלישי", "וביום הרביעי", "וביום החמישי", "וביום הששי", "וביום השביעי" (שם, יז-לב), ואילו הוא אינו פותח ב-וו החיבור: "ביום השמיני" (שם, לה)[3].
2. מדוע התורה קוראת ליום זה: "היום השמיני"?
מדוע אם כן התורה קוראת ליום זה: "היום השמיני"?
התשובה היא מפני שהוא נחשב כחלק מחג הסוכות ביחס לשתי מצוות הנוהגות בחג הסוכות בזמן שבית המקדש קיים: עולת ראיה ושלמי חגיגה!
כך כתב הרמב"ם בהלכות חגיגה (פ"א ה"א): "שלש מצוות עשה נצטוו ישראל בכל רגל משלש רגלים, ואלו הן: הראייה, שנאמר: 'יראה כל זכורך' (שמות כג, יז), והחגיגה, שנאמר: 'תחֹג לד' אלקיך' (דברים טז, טו), והשמחה, שנאמר: 'ושמחת בחגך' (שם, יד).
הראייה האמורה בתורה היא שנראה פניו בעזרה ביום טוב הראשון של חג ויביא עמו קרבן עולה... החגיגה האמורה בתורה היא שיקריב שלמים ביום טוב הראשון של חג בבואו להראות... והשמחה האמורה ברגלים היא שיקריב שלמים יתר על שלמי חגיגה, ואלו הם הנקראים שלמי שמחת חגיגה".
במשנה במסכת חגיגה (פ"א מ"ו) נאמר: "מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג - חוגג את כל הרגל, ויום טוב האחרון של חג".
פירש רבנו עובדיה מברטנורא: "מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג - שלא הביא שלמי חגיגתו ועולת ראייתו".
כלומר: כל זכר מישראל צריך להביא ביום הראשון של החג עולת ראיה ושלמי חגיגה, ומי שלא הביא ביום הראשון, יכול להביאם בשאר הימים, והמשנה מחדשת שאפשר להביאם לא רק במשך שבעת ימי חג הסוכות, אלא גם בשמיני עצרת!
אם כן לענין זה שמיני עצרת הוא אכן היום השמיני של חג הסוכות!
יש לשאול: מדוע לא כתב רבנו עובדיה מברטנורא גם את שלמי השמחה?
כתב ה"תוספות יום טוב": "אבל שלמי שמחה כל הימים חייבים בשמחה. ולפיכך לא שייך לומר בהם שהם תשלומי הראשון".
כלומר: בכל ימי החג חיבים להקריב שלמי שמחה, ולא רק ביום הראשון, וממילא לא שייך לדבר על תשלומים, כיון שבכל יום יש חיוב בפני עצמו.
לסיכום: שמיני עצרת אינו חלק מחג הסוכות בכל המצוות המיוחדות לחג הסוכות: הישיבה בסוכה, נטילת ארבעת המינים וקרבנות המוספים, אבל הוא כן חלק מחג הסוכות בהיותו המשכו של חג הסוכות במצוה הכללית המשותפת לכל הרגלים: מצות העליה לרגל, שכוללת את הקרבת עולת ראיה ושלמי חגיגה!
יש לשאול: מדוע קבעה התורה שבחג הסוכות יש שמונה ימים לענין העליה לרגל, ולא שבעה כמו בחג המצות? עיין על כך בפרקים הבאים.
ב. מה משמעות המלה "עצרת" ומה ענינו של שמיני עצרת?
1. הסבר רש"י בפרשת אמֹר
כתב רש"י בפרשת אמֹר (ויקרא כג, לו): "עצרת היא - עצרתי אתכם אצלי כמלך שזימן את בניו לסעודה לכך וכך ימים, כיון שהגיע זמנן להפטר אמר: בני בבקשה מכם, עכבו עמי עוד יום אחד, קשה עלי פרידתכם".
רש"י הסביר שהמלה "עצרת" משמעותה היא שד' עוצר אותנו מללכת לביתנו, ורש"י הסביר את מיוחדותו של שמיני עצרת, שהוא מבטא את חיבתם של ישראל בעיני ד', כבנים הנפטרים מאביהם והוא אומר להם: "עכבו עמי עוד יום אחד, קשה עלי פרידתכם".
2. הסבר החזקוני
הסבר דומה למלה "עצרת" ולמשמעות שמיני עצרת כתב החזקוני בפרשת אמר (ויקרא כג, לו): "עצרת היא - משל למלך שבאו בניו להקביל פניו, פעם ראשונה אמר להם: 'מתי תחזרו לי?' אמרו לו: 'לחמשים יום'. פטרם לשלום.
שניה אמר להם: 'מתי תחזרו?' אמרו לו: 'לארבעה חדשים'. פטרם לשלום.
בשלישית אמרו לו: 'לא נוכל לחזור עד לאחר שבעה חדשים'. אמר להם: 'אם כן, בבקשה מכם, תתעכבו עמי עוד יום אחד, כדי שאשבע בראייתכם, מאחר שתאחרו כל כך'.
לפיכך אין עצרת לישראל בפסח, לפי שחוזרים בשבועות, ולא בשבועות, לפי שחוזרים בסוכות, אבל בסוכות שאין חוזרים עד הפסח מפני הגשמים, הקדוש ברוך הוא מעצרן יום אחד".
הסבר זה דומה להסברו של רש"י, שהחג מבטא את חיבתם של ישראל בעיני ד', כבנים הנפטרים מאביהם והוא אומר להם: "קשה עלי פרידתכם, עכבו עוד יום אחד". אלא שהסברו של רש"י לא התיחס לשאלה מדוע דווקא אחרי חג הסוכות יש שמיני עצרת, והחזקוני הסביר מדוע דווקא אחרי חג הסוכות יש שמיני עצרת: בגלל הפרש הזמן הגדול שבין חג הסוכות לחג המצות, מול ההפרש הקטן יחסית בין הרגלים האחרים.
3. שלושת הסברי רש"י בפרשת פינחס
רש"י בפרשת פינחס (במדבר כט, לה) כתב שלושה הסברים על המלים "עצרת תהיה לכם":
"עצורים בעשיית מלאכה.
דבר אחר: עצרת - עצרו מלצאת. מלמד שטעון לינה.
ומדרשו באגדה: לפי שכל ימות הרגל הקריבו כנגד שבעים אומות, וכשבאין ללכת אמר להם המקום: בבקשה מכם עשו לי סעודה קטנה, כדי שאהנה מכם. פר אחד איל אחד - אלו כנגד ישראל, התעכבו לי מעט עוד. ולשון חבה הוא זה, כבנים הנפטרים מאביהם והוא אומר להם: 'קשה עלי פרידתכם, עכבו עוד יום אחד'. משל למלך שעשה סעודה וכו', כדאיתא במסכת סוכה (דף נה ע"ב)".
כאשר מתבוננים בדברי רש"י רואים שאף על פי שהוא כתב שלושה הסברים עניניים למלה "עצרת", יש רק שני פירושים מילוליים למלה זו:
א. עצירה ממלאכה - ההסבר הראשון.
ב. עצירה מהליכה - שני ההסברים האחרונים.
מדוע פירש רש"י שלושה פירושים?
הסביר ה"משכיל לדוד": לפירוש הראשון קשה: מדוע דווקא רגל זה נקרא 'עצרת' יותר משאר הרגלים? הרי כולם גם כן עצורים בעשיית מלאכה!
לפירוש השני קשה שהלינה היא בלילה שלאחריו, ואיך נאמר שיום החג עצמו נקרא 'עצרת' על שם שהוא טעון לינה בלילה שלאחריו?
ועוד: הרי יום טוב ראשון גם כן טעון לינה, ומדוע נקרא יום טוב האחרון 'עצרת' יותר מהראשון?
כלומר: ודאי שכל שלושת הפירושים הם נכונים, אלא ששני ההסברים הראשונים קשים בפשט, ולכן הוצרך רש"י להביא את מדרש האגדה.
עוד יש להעיר ששני ההסברים הראשונים אינם מסבירים את מיוחדותו של שמיני עצרת, ורק ההסבר השלישי מסביר את מיוחדותו של שמיני עצרת, שהוא מבטא את חיבתם של ישראל בעיני ד', כבנים הנפטרים מאביהם והוא אומר להם: "קשה עלי פרידתכם, עכבו עוד יום אחד", בדומה למה שכתב רש"י בפרשת אמר. אלא שהסברו של רש"י כאן, בפרשת פינחס, שבה הוזכרו קרבנות המוספים של חג הסוכות ושל שמיני עצרת, התיחס לקרבנות חג הסוכות מול קרבנות שמיני עצרת.
4. הסבר הספורנו
הסבר אחר למלה "עצרת" כתב הספורנו בפרשת אמר (ויקרא כג, לו): "עצרת היא - ענין העצירה הוא לא בלבד לשבות ממלאכת הדיוט [כמו שכתב רש"י בפירוש הראשון], אבל היא עם זה אזהרת עמידה איזה זמן במקומות הקֹדש, לעבוד במקומות ההם את הא-ל יתברך בתורה, או בתפילה, או בעבודה, כענין: 'ושם איש מעבדי שאול ביום ההוא, נעצר לפני ד'' (שמואל א כא, ח). והוא אמרו: 'קַדְּשוּ צום, קראו עצרה' (יואל א, יד). ועל זה הדרך אמר יהוא: 'קַדְּשוּ עצרה לבעל' (מלכים ב י, כ).
אמר אם כן שזה היום אחר חג הסכות, אשר בו שלמו כל שמחות הרגלים, הוא קודש להיות יום 'עצרת', שיעצרו במקומות הקודש, ותהיה שמחתו שמחה של תורה ומעשים טובים, כאמרו: 'ישמח ישראל בעֹשׂיו' (תהלים קמט, ד). וזה כענין 'ויהי כי הקיפו ימי המשתה, וישלח איוב ויקדשם, והשכים בבקר והעלה עֹלות מספר כֻּלם, כי אמר איוב: אולי חטאו בני' וכו' (איוב א, ה), וזה מפני השמחה הקודמת".
לפי הספורנו "עצרת" אינה רק עצירה ממלאכה, אלא גם עמידה, במקום קדוש, לעבוד את ד'. דבריו מורכבים משני הפירושים המילוליים שכתב רש"י: גם עצירה ממלאכה וגם עמידה!
מה המיוחד בשמיני עצרת שהוא "עצרת"? בגלל סיום הרגלים.
אבל יש לשאול שלא מספיק מובן מה ענין העצרת בסיום הרגלים.
עוד יש לשאול מה הדמיון לאיוב שהקריב קרבנות על בניו?
נראה שכוונתו היא שכמו שאיוב הקריב קרבנות בעד בניו שמא הם חטאו מתוך המשתה, כך גם כאן עניינו של שמיני עצרת הוא להעצר לפני ד' ולכפר, שמא בני ישראל חטאו מתוך המשתה והסעודות שעשו בשבעת ימי חג הסוכות, ובכל הרגלים!
לפי זה עולה שעניינו של שמיני עצרת דומה למה שכתב הטור (אורח חיים סימן תצב): "נוהגים באשכנז ובצרפת להתענות שני וחמישי ושני אחר הפסח והחג... וסמכו אותם על מקרא דאיוב 'ויהי כי הקיפו ימי המשתה וגו' אולי חטאו בני' וגו', ובשביל שימי המועד הם ימי משתה ושמחה אולי חטאו, ועושים אותם כמו תענית צבור לקרות 'ויחל'". אבל כמובן ששמיני עצרת אינו יום של תענית, אלא יום של שמחה. ועיין עוד בסמוך.
ג. האם קרבנו של שמיני עצרת, שזהה לקרבנם של ראש השנה ויום הכפורים, מלמד שעניינו זהה לראש השנה ויום הכפורים?
כאמור, הקרבן שמקריבים בשמיני עצרת זהה לקרבנות של ראש השנה ויום הכפורים: פר אחד, איל אחד ושבעה כבשים. נשאלה השאלה: האם משמעות הדבר היא שהוא יום דין כמותם?
1. הסבר על פי הספורנו בפרשת אמר
לפי דברי הספורנו שהובאו בפרק הקודם ניתן לומר שעניינו של שמיני עצרת דומה לראש השנה ויום הכפורים: לכפר! אבל יש להעיר שראש השנה אינו יום של כפרה, אלא רק יום של דין ותשובה.
אבל אפשר לומר שעניינו של שמיני עצרת הוא לחזור בתשובה, כמו ראש השנה ויום הכפורים.
2. הסבר הספורנו ב"כוונות התורה"
הספורנו ב"כוונות התורה" פרק י"ג כתב הסבר אחר: "במוסף ראש חדש וחג המצות וחג השבועות היו 'פרים שנים', מורים על שני החלקים הראשונים המכוונים בתורה בכללה, על צד הכוונה הראשונה כנזכר, שהם יראת ד' יתברך ואהבתו.
אמנם בראש השנה ויום הכפורים יהיה הפר במוספין אחד בלבד, כי היה עיקר העסק בהם בחלק יראת ד' בלבד, ולא בהלל וזמרה, אשר הם מאהבתו, כמו בשאר המועדים, כאמרם ז"ל: 'אפשר מלך יושב על כסא דין, וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו, וישראל אומרים שירה?!' (ראש השנה לב ע"ב)[4].
וכן בשמיני עצרת, אשר הוא מורה על ימות המשיח, או העולם הבא, אין שם אלא פר אחד בלבד. וזה כי אמנם יהיה רוב העסק אז באהבתו יתברך בלבד, כאמרם (פסחים נ ע"א): 'העולם הבא כולו ביו"ד ה"א', שהוא מדת הרחמים שממנה האהבה, ואמרו ז"ל: 'והתהלכתי בתוככם (ויקרא כו, יב) - אטייל עמכם בגן עדן, ולא תהיו מזדעזעין מפני' (רש"י שם מתורת כהנים)".
לפי זה עניינו של שמיני עצרת שונה מאד מראש השנה ומיום הכפורים, עוד יותר משאר החגים, שכל עניינו הוא רק אהבת ד'!
נראה שפירושי רש"י והחזקוני, ששמיני עצרת מבטא את חיבתם של ישראל בעיני ד', כבנים הנפטרים מאביהם והוא אומר להם: "קשה עלי פרידתכם, עכבו עוד יום אחד", מתקשרים להסבר זה של הספורנו, שעניינו של שמיני עצרת הוא אהבתנו את ד': מתוך שד' מבטא את אהבתו אלינו, אנחנו מבטאים גם כן את אהבתנו אליו, "דודי לי ואני לו" (שיר השירים ב, טז)!
סיום
גם לפי דברי הספורנו בפירושו על התורה ששמיני עצרת עניינו לעצור לפני ד' בשמחה ובתפילה, וגם לפי דברי הספורנו בכוונות התורה ששמיני עצרת עניינו אהבת ד', מתאים מאד שחז"ל קבעו את יום שמיני עצרת כיום שמחת תורה, שבו רוקדים ושמחים לפני ד' מתוך אהבת ד' ואהבת התורה.
עוד יש להוסיף שהמהר"ל בספרו "תפארת ישראל" (פ"ב) כתב: "דבר זה מבואר במקומות הרבה שמצוות התורה הם יותר במדרגה ובמעלה מן הטבע. ובמזמור 'השמים מספרים כבוד א-ל' (תהלים פרק יט)... יש מן תחילת המזמור עד 'תורת ד' תמימה' שבעה פסוקים, ואחר כך: 'תורת ד' תמימה'. כי הנהגת הטבע נברא בשבעת ימי בראשית, ואילו התורה היא על הטבע, והיא מדרגה שמינית. ועל פי טעם זה מזמור 'אשרי תמימי דרך' (תהלים פרק קי"ט), שהוסד על התורה, יש בו שמונה אלפ"א בית"א. שהתורה היא מדרגה שמינית, שהיא על הטבע שנברא בשבעה ימי בראשית. וכן כל דבר שהוא על הטבע, והוא תיקון מה שחסר הטבע, הוא אחר השבעה. וזה הוא טעם מילה בשמיני, כי האדם מצד הטבע נברא עם הערלה, והוא פחיתות הטבע. והמילה היא תיקון הטבע, ולפיכך תיקון הזה הוא ביום השמיני, לפי שהוא אחר הטבע שנברא בשבעת ימי בראשית". גם לפי דבריו מתאים מאד שחז"ל קבעו את יום שמיני עצרת כיום שמחת תורה.
[1] בחוץ לארץ חג שמיני עצרת הוא חג בפני עצמו, וחג שמחת תורה הוא חג בפני עצמו. עיין בשולחן ערוך בסימנים תרסז-תרסט.
[2] עיין על כך בהרחבה בספר "המועדים בהלכה" לרב זוין, "סוכות" פרק ו: "שמחת תורה".
[3] א. לא הזכרתי כאן את מצות ניסוך המים, כיון שהיא אינה מפורשת בתורה, וגם נחלקו בה חכמים האם היא נוהגת ביום השמיני או לא. ועיין על האמור בגוף המאמר ובענין ניסוך המים בגמרא בסוכה מז ע"א.
ב. עוד אמרו חז"ל במספר מקומות (ראש השנה ד ע"ב, יומא ג ע"א, סוכה מח ע"א, חגיגה יז ע"א) ששמיני רגל בפני עצמו לענין פז"ר קש"ב, שהם ראשי תבות: פיס, זמן, רגל, קרבן, שיר, ברכה. הקרבן השונה הוזכר כאן, ושאר הדברים הם מדרבנן, ולכן לא הובאו כאן. יש להעיר שרש"י בסוכה מח ע"ב הסביר את המושג "רגל" שאין יושבים בו בסוכה. ועיין על כך בהרחבה בספר "המועדים בהלכה" לרב זוין "סוכות" פרק ה: "שמיני עצרת".
[4] עיין בפירוש הספורנו על התורה (ויקרא כג, כד), שהובא במאמר "מה צריכה להיות ההרגשה בראש השנה?", שם כתב שבראש השנה יש לשמוח! והעיר על כך המהדיר לפירוש הספורנו על התורה (ויקרא כג, כד) מהדורת "עוז והדר" (אות עא).
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
