הקדמה
נאמר בפרקנו (ויקרא יט, טז): "לא תלך רכיל בעמיך, לא תעמד על רעך, אני ד'".
יש להתבונן מהם הדיבורים האסורים שנכללים באיסור רכילות.
א. ההגדרה שעולה מדברי הרמב"ם והקושי הגדול שבה
הרמב"ם בהלכות דעות (פ"ז ה"א) כתב: "המרגל בחברו עובר בלא תעשה, שנאמר: 'לא תלך רכיל בעמיך'. ואף על פי שאין לוקין על לאו זה, עוון גדול הוא, וגורם להרוג נפשות רבות מישראל. לכך נסמך לו: 'לא תעמוד על דם רעך'. צא ולמד מה אירע לדואג האדומי".
בהלכה זו מבוארת חומרתו של איסור זה – שגורם להרוג נפשות רבות מישראל! כראיה לדבריו מביא הרמב"ם את פרשת דואג האדומי, שסיפר לשאול שדוד ברח אל אחימלך, ואחימלך שאל לו בד', ונתן לו צידה, ואת חרב גלית, ועל כך ציוה שאול להרוג את כל כהני נוב (שמואל א כב, ו-יט)!
בהלכה ב' הגדיר הרמב"ם מהי רכילות: "אי זה הוא רכיל? זה שטוען דברים והולך מזה לזה, ואומר: 'כך וכך אמר פלוני', 'כך וכך שמעתי על פלוני', אף על פי שהוא אומר אמת, הרי זה מחריב את העולם".
יש לשים לב שבהלכה זו לא נאמר שום תנאי ביחס לתוכן האמירה! כלומר: לא כתוב שמדובר דווקא בדברי גנות, ומשמע לכאורה שאף בדברי שבח!
בהמשך הלכה ב', ביחס להגדרת לשון הרע, נזכרה אמירת גנות: "יש עוון גדול מזה עד מאד, והוא בכלל לאו זה, והוא לשון הרע, והוא המספר בגנות חבירו, אף על פי שאומר אמת...". משמע מכאן שדווקא איסור לשון הרע הוא המדבר דברי גנות, אבל איסור רכילות הוא לאו דווקא כאשר אומר דברי גנות.
בנוסף לכך, לא הזכיר הרמב"ם על מי דיבר אותו פלוני, או למי הוא עשה את מעשהו – האם דווקא לאדם שמספרים לו, או אף על כל אדם אחר. כך שכל אמירה שמתארת מה אדם פלוני אמר או מה אדם פלוני עשה – נכללת לפי זה בגדר רכילות.
אלא שלפי הגדרה זו לא מצינו ידינו ורגלינו בבית המדרש, שהרי גם אמירות כמו: "אמר רבא", או: "הרמב"ם פסק שאסור לומר דברי רכילות", או: "משה רבינו עלה להר סיני" נכללות אף הן בגדר רכילות! שכן האמירות הללו זהות לתבנית: "כך וכך אמר פלוני" ("אמר רבא", "פסק הרמב"ם"), או: "כך וכך שמעתי על פלוני" ("משה רבינו עלה להר סיני"), ואסור יהיה לאומרן! דבר זה לא יתכן כלל!
יתר על כן, דברי הרמב"ם הללו נסתרים מדבריו עצמו בפרק הקודם (הלכה ג'), ואלו דבריו שם: "מצוה על כל אדם לאהוב כל אחד ואחד מישראל כגופו, שנאמר: 'ואהבת לרעך כמוך'. לפיכך צריך שיספר בשבחו". מהלכה זו עולה שיש מצוה לספר בשבחו של אדם, דבר שעומד בסתירה להגדרת רכילות כמו שהתבארה, לכאורה, בפרק ז', שכל אמירה שמתייחסת לאחר – ללא הבדל בתוכן הדיבור, גנות או שבח – מוגדרת כרכילות.
ב. הסבר ה"כסף משנה" והקשיים שבו
כתב ה"כסף משנה": "דעת רבנו היא שרכיל היינו: 'פלוני אמר עליך כך וכך', או: 'עשה לך כך', אף על פי שאותו דבר אינו גנות למי שנאמר".
אך הסבר זה הוא פיתרון חלקי לשאלות שנשאלו לעיל, כיון שלפי הגדרה זו יהיה אסור לספר לראובן ששמעון אמר עליו שהוא צדיק, שהרי גם במשפט זה נאמר: "כך וכך אמר פלוני עליך". ודבר זה לא ייתכן לאמרו, וכי מי שמספר כך "גורם להרוג נפשות רבות מישראל" ו"מחריב את העולם"?!
ועוד, קשה לומר שלהגדרה זו התכוון הרמב"ם, שהרי הרמב"ם השמיט את המלה העיקרית: "לך", או "עליך", ונמצא שהעיקר חסר מן הספר!
ג. הגדרת ה"חפץ חיים"
ה"חפץ חיים" בפתיחה לספרו (בסוף הפתיחה) כותב כך: "רכילות היינו שמספר לאחד מה שחברו דיבר עליו רעה או עשה לו רעה".
לפי הגדרה זו נמצא שקיימים שני תנאים כדי שדיבור מסויים ייחשב לרכילות:
א. מושא האמירה – רק אם הדיבור מתיחס לאדם שמספרים לו ("לך", "עליך").
ב. תוכן האמירה – רק אם הדיבור כולל בתוכו דברי גנות ("רעה").
לפי זה לא קשה השאלה ששאלנו על דברי ה"כסף משנה" שאסור לספר לראובן ששמעון אמר עליו שהוא צדיק. אבל קשה לומר שלהגדרה זו התכוון הרמב"ם, שהרי הרמב"ם השמיט את המלים העיקריות: "לך רעה", או "עליך רעה", ונמצא שוב שהעיקר חסר מן הספר!
ד. הסבר הגדרת הרמב"ם: הרמב"ם כלל את כל המקרים
מעיון בדבריו המלאים של ה"כסף משנה" נראה להסביר מהי הגדרת רכילות לפי הרמב"ם.
כך כתב ה"כסף משנה": "דעת רבינו שרכיל היינו האומר: 'פלוני אמר עליך כך וכך', או: 'עשה לך כך', אף על פי שאותו דבר אינו גנות למי שנאמר, כמו בהלשנת דואג, שאמר על אחימלך שנתן לחם וחרב גלית לדוד. ואילו נשאל לאחימלך לא היה מכחיש, שאין בזה גנות לו, דאדרבה, חשב שעושה עבודה לשאול, כמו שהתנצל בדבריו. זה, אף על פי שאין בו גנות לחבירו, כיון שטוען דברים מזה והולך לזה רכיל מקרי, דכשמו כן הוא, שהוא כרוכל המחזר בעיירות".
ה"כסף משנה" הסביר שהרמב"ם בהלכה א', כשהביא את מה שאירע לדואג האדומי, לא כתב דוגמה בעלמא, אלא כתב מקרה שממנו נוכל להגדיר מהי רכילות. ואכן דואג לא אמר שאחימלך עשה רעה לשאול, שהרי אחימלך מצידו עשה טובה לשאול, וכמו שהתנצל בפני שאול: "...ומי בכל עבדיך כדוד נאמן, וחתן המלך, וסר אל משמעתך, ונכבד בביתך" (שמואל א כב, יד), ולמרות זאת, דברי דואג נחשבים לרכילות. מתוך כך למד ה"כסף משנה" שרכילות כוללת בתוכה גם דברים שאינם גנות, אם מתוך כך יכולה לצמוח רעה לאדם שמספרים עליו.
לפי הבנה זו על פי דברי ה"כסף משנה" – שמעשהו של דואג מהווה מקור להגדרת רכילות – ניתן להתקדם שלב נוסף:
אם נדייק בדברי דואג, נמצא שדברי דואג לשאול לא היו: "פלוני עשה לך רעה" (כדברי ה"חפץ חיים" בפתיחה), ואף לא: "פלוני עשה לך כך וכך" (כדברי ה"כסף משנה"), אלא: "פלוני עשה לפלוני טובה": "אחימלך נתן לדוד לחם ואת חרב גלית", ובקיצור: "כך וכך עשה פלוני", וכדברי הרמב"ם!
נמצא שהרמב"ם מדויק מאוד, שכן הגדרתו של הרמב"ם: "כך וכך אמר פלוני" – ללא הגבלות כלשהן – היא ההגדרה שזהה לחלוטין עם דברי דואג, שהם, כאמור, המקור להגדרת רכילות.
יש לציין שבנוסף לכך שהגדרת הרמב"ם מדויקת מאוד, היא גם כוללת מאוד, שכן הגדרה זו כוללת מקרים שבהם הדברים שנאמרו לא היו דברי גנות, ואף לא נאמרו על אותו אדם שמספרים לו. ואדרבה, אילו היה כותב הרמב"ם את ההגדרה המדויקת לכאורה: "פלוני עשה לך רעה" – הוא לא היה כולל את כל המקרים, ובראשם – דברי דואג, שכאמור לא נאמרו בסגנון זה, אלא בסגנון "כך וכך עשה פלוני", וכמו שהתבאר.
אמנם בדרך כלל עוברים על איסור רכילות דווקא במלים: "פלוני עשה לך רעה", ולכן כתב ה"חפץ חיים" הגדרה זו, אבל ניתן לעבור על איסור רכילות גם במלים: "כך וכך אמר פלוני", "כך וכך שמעתי על פלוני".
יזכנו ד' שנזכה להינצל מאמירת רכילות ולשון הרע וכל שאר הדיבורים האסורים, ונזכה לשכר הצפון לצדיקים לעתיד לבא.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
