בפרקנו מסופר שמשה הלביש את אהרן בבגדי הכהונה, ובין השאר נאמר: "ויתן עליו את האפוד ויחגור אותו בחשב האפוד, ויאפד לו בו. וישם עליו את החשן, ויתן אל החשן את האורים ואת התומים" (ויקרא ח, ז-ח).
מהם האורים והתומים? בדבר זה נחלקו המפרשים, וברשימה קצרה זו נעסוק בעיקר בשיטת רש"י, כפי שהורחבה בדברי הרמב"ן.
א. הסבר רש"י
כתב רש"י (ח, ח): "את האורים - כתב של שם המפורש".
רש"י בפרשת תצוה (שמות כח, ל) האריך יותר וכתב: "את האורים ואת התומים - הוא כתב שם המפורש, שהיה נותנו בתוך כפלי החשן, שעל ידו הוא מאיר דבריו, ומתמם את דבריו".
הוסיף רש"י וכתב: "ובמקדש שני היה החשן, שאי אפשר לכהן גדול להיות מחוסר בגדים, אבל אותו השם לא היה בתוכו. ועל שם אותו הכתב הוא קרוי 'משפט', שנאמר: 'ושאל לו במשפט האורים' (במדבר כז, כא)".
ב. הסבר הרמב"ן בשם ראב"ע
הרמב"ן בפרשת תצוה (שמות כח, ל) האריך בענין וכתב: "ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התמים - סבר רבי אברהם להתחכם בענין האורים והתומים, ואמר (בפסוק ו) כי הם מעשה אומן כסף וזהב, והאריך בענינם, כי חשב שהם על הצורות שיעשו בעלי הכוכבים לדעת מחשבת השואל". וכתב הרמב"ן על דברי הראב"ע: "ולא אמר כלום".
ג. ראיות הרמב"ן לשיטת רש"י
המשיך הרמב"ן וכתב: "אבל הם כדברי רש"י: 'כתב שם המפורש נתון בין כפלי החשן', ולכך הוצרך להיות כפול.
והראיה, כי לא נזכרו אורים ותומים כלל במעשה האומנים, ולא הזכירם להם בצוואה ולא במעשה כלל. ופרט בבגדים: 'ויעש את האפוד' (שמות לט, ב), 'ויעש את החשן' (שם, ח), ולא אמר: 'ויעש האורים והתומים', ואילו היו מעשה חרש חכם היה מאריך בהם יותר מן הכל!
ואם אולי ירצה לקצר בהם, לעמקם, היה אומר: 'ועשית אורים ותומים, כאשר הראה אותך בהר, זהב טהור תעשה אותם', או: 'כסף מזוקק'.
ועוד תשוב תראה כי לא הזכיר בה"א הידיעה אחד מכל הכלים שלא נזכרו כבר, אבל אמר: 'ועשו ארון' (כה, י), 'ועשית שולחן' (שם, כג), 'ועשית מנורת' (שם, לא), וכן כלם. ובמשכן אמר: 'ואת המשכן תעשה' (כו, א), בעבור שכבר הזכירו 'ועשו לי מקדש' (כה, ח). והנה באורים ותומים אמר: 'ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התומים', לא צוה אותו בעשייתם, והזכירם הכתוב בה"א הידיעה. ולא הזכירם הכתוב, רק במשה לבדו, שאמר בצוואה: 'ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התמים', ובמעשה 'ויתן אל החשן את האורים ואת התמים' (ויקרא ח, ח), כי לא היו מעשה אומן, ולא היה לאומנים ולא לקהל ישראל בהם מעשה ולא נדבה כלל, אבל הם סוד מסור למשה מפי הגבורה, והוא כתבם בקדושה. או היו מעשה שמים, ולכך יזכירם סתם ובידיעה, כמו: 'וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים' (בראשית ג, כד).
והנה משה לקח כתב האורים והתומים והניחם שם בחשן המשפט אחרי שהלביש את אהרן האפוד והחשן, כמו שאמר: 'ויתן עליו את האפוד ויחגור אותו בחשב האפוד... וישם עליו את החשן, ויתן אל החשן את האורים ואת התמים' (ויקרא ח, ז-ח), כי לאחר כן נתנם בין כפלי החשן".
ד. תוספת הסבר של הרמב"ן לשיטת רש"י
המשיך הרמב"ן וכתב: "והענין הוא, כי היו שמות קדושים, מכוחם יאירו האותיות מאבני החשן אל עיני הכהן השואל במשפטם.
והמשל, כי כאשר שאלו: 'מי יעלה לנו אל הכנעני בתחלה להלחם' (שופטים א, א), היה הכהן מכוון בשמות שהם האורים, והאירו לעיניו אותיות יהודה, ויו"ד מלוי, ועי"ן משמעון, ולמ"ד מלוי, וה"א מאברהם, הכתוב שם על דעת רבותינו (יומא עג ע"ב). או שהאירה פעם אחרת לנגד עיניו ה"א מיהודה. והנה כאשר האותיות מאירות אל עיני הכהן, עדיין לא ידע סדורן, כי מן האותיות אשר סדרו מהן 'יהודה יעלה' היה אפשר להעשות מהם 'הוי הד עליה', או 'הי על יהודה', ותיבות אחרות רבות מאד. אבל היו שם שמות הקדש אחרים, נקראים 'תומים', מכחם יהיה לב הכהן תמים בידיעת ענין האותיות שהאירו לעיניו. כי כאשר כיון בשמות האורים והאירו, חוזר מיד ומכוון בשמות התומים. ועודם האותיות מאירות לעיניו, ויבא בלבו שחבורם: 'יהודה יעלה'. וזאת מדרגה ממדרגת רוח הקדש, היא למטה מן הנבואה, ולמעלה מבת קול שמשתמשים בה בבית שני לאחר שפסקה הנבואה ופסקו אורים ותומים, כמו שהזכירו רבותינו (שם כא ע"ב).
ואפשר שאחרי שנתן משה בחשן השמות הקדושים של האורים והתומים היו נודעים במסורת ממנו לגדולי חכמי ישראל שמסרם להם עם סתרי תורה, ולפיכך היה ביד דוד אפוד (שמ"א כג, ו), והיה כדמות אפוד משה, ובו חשן כדמות חשן הקדש, אבל נראה שהיו בד, כאשר נאמר בשמואל: 'נער חגור אפוד בד' (שם ב, יח). ואמר בנוב עיר הכהנים: 'שמונים וחמשה איש נושא אפוד בד' (שם כב, יח). וילבישו אותו את הכהן שהוא מבני הנביאים ושואלים בו ונענין לפעמים, כאשר חשב בזה ר"א".
[ועיין בהרחבה ב"תורה שלמה" שם ובספר "בגדי כהונה" לרב משה לייב שחור].
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
