הקב"ה קבע לישראל סדרי הזמן על פי היקפים שונים של זמן: ימים, שבועות, חודשים, שנים, ויובלות. בתוך הסדרים הללו נקבעו ימים מיוחדים – 'מועדים'. המועדים לא נבחרו באופן אקראי, אלא בהתאם למיקום של המועדים בתוך סדרי הזמנים. כלומר ישנן נקודות על ציר הזמן מתאימות להופעת יום טוב – יום של קדושה.
העיקרון הראשי – סדר השביעיות
היסוד הכולל של כל סדרי הזמנים השונים הוא שכולם מתנהלים על פי סדר של שביעיות. המספר שבע מופיע באופנים שונים בסדרי הזמנים:
- בכל השבוע יש שבעה ימים, והיום השביעי הוא יום השבת – היום הקדוש.
- חג הפסח וחג הסוכות הם באורך של שבעה ימים כל אחד.
- ימי ספירת העומר בנויים אף הם משבעה שבועות.
- החודש השביעי הוא קדוש, וכבר מתחילתו מופיע בו רצף מיוחד של ימי קודש.
- השנים מצטרפות אף הן לשביעיות – כאשר כל שנה שביעית היא שנת השמיטה.
- השמיטות נאספות לשבעה שמיטות שבעקבותיהן מגיעה שנת היובל[1].
אם כן שבע הוא המספר השולט בסדרי הזמנים. פעמים שהשביעי הוא הקדוש (שבת ושנת שמיטה), פעמים שהקדושה מופיעה לאורך שבעה ימים (פסח וסוכות), פעמים שהשביעי הקדוש הוא גם הראשון (ניסן ותשרי שכל אחד מהם הוא גם שביעי וגם פותח של ספירה חדשה), ופעמים שהשביעיות הן הסולם והמבוא אל הזמן הקדוש שיגיע אחריהם (חג העצרת שבא לאחר שבעה שבועות. ויובל שבא לאחר שבע שמיטות).
מדוע המספר שבע מסמל קדושה, ומה הקשר המיוחד שלו לקדושת הזמן? נסביר זאת באופן פשוט על פי דרכו של המהר"ל[2]: כל יישות בעולמנו היא בעלת שלושה מימדים המתפצלים לשישה כיוונים – צפון, דרום, מזרח, מערב, מעלה ומטה. כך שהמספר הקרוב ביותר לדבר חומרי הוא שש. אולם ההגבלה לשישה צדדים אינה אובייקטיבית. אלא זו מגבלת התפישה של השכל האנושי אשר אין בכוחו לתפוס יותר משלושה מימדים. אולם ישנם מימדים נוספים, עמוקים יותר של הבריאה, שאותם אין בכוחנו לקלוט. ובכן, המספר שבע הוא נקודת המעבר בין ששת הכיוונים הנתפסים על ידינו, לבין מימדי העומק של העולם שאותם ברא הקב"ה ואליהם מקשרת אותנו התורה באמצעות המועדים.
מכאן ניתן להבין מדוע דוקא קדושת הזמן נקשרת במיוחד למספר שבע: הזמן הוא מימד העומק הראשוני של המציאות שאותו אנו מסוגלים להשיג לפחות במקצת. לעומת מבט אנושי פשוט בו הזמן אינו יישות נבראת, אלא כמין משהו 'שקוף' העובר מעצמו, התורה מלמדת כי גם הזמן נברא בהתאם לרצון ה' ויש לו תפקיד. הזמן הוא מימד עומק הקרוב ביותר למציאות הנתפסת על ידינו משום שאנו יכולים לחוות את הזמן במידה מסויימת גם אם אין אנו יכולים למשש אותו או להבין את מהותו. לכן המספר שבע שייך באופן מיוחד לקדושה שבזמן.
[1] נעיר כי גם חשבונות הקץ בספר דניאל מבוססים על שביעיות (דניאל ט, כד): "שָׁבֻעִים שִׁבְעִים נֶחְתַּךְ עַל עַמְּךָ וְעַל עִיר קָדְשֶׁךָ לְכַלֵּא הַפֶּשַׁע וּלְהָתֵם חטאות חַטָּאת וּלְכַפֵּר עָוֹן וּלְהָבִיא צֶדֶק עֹלָמִים וְלַחְתֹּם חָזוֹן וְנָבִיא וְלִמְשֹׁחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים".
[2] ספר באר הגולה באר השישי פרק ח: "שבעה, נגד ששה צדדין שיש לגשם, והאמצע שהוא תוך הששה, אשר יש להם קשור למעלה, והוא קיום הארץ".
תפארת ישראל פרק מ: "ויש עוד גבול נבדל לעצמו, והוא האמצעי, אשר הוא נבדל לעצמו, ואינו נוטה לא לימין ולא לשמאל, לא לפנים ולא לאחור, רק עומד באמצע. ואין האמצעי הזה מתיחס לגשם כמו ששה צדדים... אבל האמצעי, מפני שאין לו רוחק, לא יאמר עליו שהוא גשמי בעצמו, ומתיחס אל בלתי גשמי".
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
