קדושת המקום
בפרשתנו נשלם מעגל מרכזי ומשמעותי בחומש ויקרא. בפרשת קדושים נפתח שלב חדש בחומש - התקדשות בני ישראל. עד אז דובר על הרחקות ואזהרות ועל חובת ישראל לקיים את ציווי אדוניהם. אך החל מפרשת קדושים נזכרת סיבה חדשה לחיוב בני ישראל בחוקי ה' – ראוי להם לבני המלך הקדוש להתקדש בקדושתו. המצוות מתגלות כדרכים המובילות לזכות ו'לטעום' בחיים את הגדלות והנשגבות הראויות לישראל מאת ה'.
ובאמת, החל מפרשת קדושים מופיעות פרשיות היוצרות ביחד מעגל רחב היקף של התקדשות עם ישראל. מעגל זה כולל את שלושת אגפי החיים המרכזיים: האדם, הזמן והמקום. בפרשת קדושים מופיעה התקדשות האדם – "קדושים תהיו". קדושה זו ממשיכה להתגלות – ובמדרגה חדשה – בחלק הראשון של פרשת אמור. קדושת הכהנים, בחירי עם ישראל, מופיעה, והיא מאירה באור חדש על קדושת ישראל כולה – "וקידשתו כי את לחם אלוקיך הוא מקריב".
בחציה השני של פרשת אמור מופיעה קדושת הזמן. התורה מפרטת את כל מעגל החגים של ישראל, כאשר היא מתמקדת בקרבנות בהם מצווים ישראל בכל אחד מהם.
בפרשת בהר מופיעה הצלע השלישית: קדושת המקום. זוהי פרשה מרכזית ביותר בתורה בהקשר של הופעת קדושת ארץ ישראל. הפרשה נפתחת עם מצוות השמיטה והיובל שהן עמודי התווך של המצוות התלויות בארץ.
ובמבט כללי יותר – חומש ויקרא מגלה ומפרט את סדרי השראת השכינה בישראל. בעיקרו הוא מתמקד בעבודת המקדש העומדת בלבם של סדרים אלו. אולם לקראת סוף החומש 'יוצאת' עבודת ה' של ישראל מן המקדש ומתפשטת על פני מרחב חייהם כולו. מתגלה כי זוכים הם להתקדש בקדושת ה' גם בחיי החולין שלהם. התקדשות ישראל מחייבתם במצוות ובחוקים המעמידים קדושה זו ומשמרים אותה בהם.
מקומן ואופיין של שלוש הקדושות
הסדר בו מופיעות שלושת הקדושות בתורה תואם בכללו את סדר הופעתן במציאות בפועל. הקדושה הראשונה שהופיעה בישראל היא קדושת האדם. קדושה זו הופיעה במלואה (בתוך עם שלם, בניגוד לחיי האבות) בקבלת התורה במעמד הר סיני. הקדושה השניה שהופיעה היא קדושת הזמן – ישראל מצטווים במדבר על דיני המועדים. הקדושה השלישית היא קדושת המקום, שאליה זוכים ישראל רק בארץ ישראל. למעשה בעת בה מצווים ישראל על פרשת בהר עומדים הם עדין במדבר והם טרם זכו להפגש בפועל עם קדושת ארץ ישראל. על כן מופיעה בתחילת הפרשה הקדמה: "כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם".
מהו המאפיין המרכזי של כל אחת משלוש הקדושות הללו?
קדושת האדם מופיעה בפרשת קדושים באמצעות ריבוי מצוות. בפרשת קדושים ובהמשך בתחילת אמור, מופיע שטף גדול של מצוות. מתברר כי עיקר גדול של קדושת האדם מישראל הוא ההליכה שלו בדרכים השונות שמתוה הקב"ה בקדושתו.
קדושת הזמן מופיעה בעיקר באמצעות הקרבנות. זהו הציר המרכזי המופיע בכל המועדים שבפרשת אמור; הקב"ה מצווה את עם ישראל להקריב לפניו בכל אחד מן המועדים קרבנות מוסף המתאימים לאותו המועד.
גם לקדושת המקום המופיעה בפרשת בהר יש מאפיין בולט. קדושה זו מופיעה באמצעות תכונה כללית של מנוחה, חירות ושחרור המופיעות באומה כולה. תחילה מופיעות מצוות השמיטה והיובל. מצוות אלו מביאות למנוחה מעבודת הארץ כל שבע שנים – "שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ", ולשחרור כללי של הקרקעות והעבדים – "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ". בעקבות כך מופיע סדר כללי של סדרי הגאולה והשחרור – הן של השדות או הבתים הנמכרים לאחרים, והן של אדם מישראל הנאלץ להימכר לעבד.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
